בסופו של חודש רמדאן שקט יחסית יצאנו לסיור בגזרת החטיבה המרחבית אפרים, בליווי סא"ל בני קטה, מג"ד גדוד שמשון של חטיבת כפיר.
את חודש הרמדאן שנגמר בשבוע שעבר מערכת הביטחון יכולה לסכם בסיפוק. יחסית לשנים קודמות, השנה עבר החודש הנפיץ עם מעט מאוד אירועים. זה לא שהיה שקט מוחלט בתקופה הזאת. לפני כשבועיים התרחש פיגוע דקירה בעיר העתיקה, ועל אף שיחות והסכמי הרגיעה מול עזה טרור העפיפונים נמשך כל הזמן. אולם בכל הקשור לגזרה המדממת ביותר, גזרת איו"ש, הרמדאן עבר ממש בשקט.
"זאת תוצאה של עבודה של הכוחות מסביב לשעון לאורך כל החודש, וגם של היערכות מודיעינית מוקדמת לקראת החודש הזה", אומר סא"ל בני קטה, מג"ד גדוד שמשון של חטיבת כפיר. "זה לא רק חודש הרמדאן. בתקופה האחרונה אנחנו רואים בגזרה פחות ופחות אירועים".
הגזרה שעליה מדבר קטה היא גזרת החטיבה המרחבית אפרים, הגזרה הגדולה ביותר ביו"ש שהורחבה משמעותית בשנים האחרונות. "הסיבה להרחבה נובעת מההבנה שצריך לחזק את ההגנה סביב ירושלים. עד לפני שנתיים חטמ"ר אפרים היה בעיקר במעבר רנתיס ובמעבר מכבים. כל החלק הפנימי של הגזרה היה שייך לגזרת בנימין. בשביל לחזק את ההגנה סביב ירושלים הורידו את בנימין יותר דרומה, כדי לעבות את הכוחות שם, ואפרים קיבלה הרבה יותר אחריות", הוא מסביר.
הטענה היא שההרחבה הזאת לא לוותה בהגדלת הסד"כ בשטח.
"זה ממש לא נכון. התווספו לגזרה הרבה מאוד כוחות. כרגע יש כאן גדוד חי"ר שלם, כשבעבר בגזרת אפרים הייתה רק פלוגה. בנוסף לכך הוסיפו תצפיות ועוד שורה של כוחות נוספים. זה לא בגלל שקרה כאן אירוע מסוים, אלא פשוט בגלל שהגזרה גדלה משמעותית".
הרחבת גזרת אפרים הפכה אותה לאחת הגזרות המורכבות ביותר ביו"ש. בנוסף לאזור הגדר שנפרס על פני עשרות קילומטרים מראש העין ועד ליער בן שמן, נוספו שטחי העומק של גזרת נווה יאיר. במסגרת הסיור אנחנו נוסעים לכיוון חלמיש וגזרת חורש ירון. צירי הנסיעה הצרים, נתיב אחד לכל כיוון, מוקפים בוואדיות וגבעות, ושורה של כפרים עוינים כדוגמת נבי סלאח, דיר ניזאם ודיר אבו משעל יוצרים חיכוך גבוה בין האוכלוסיות. "ההגנה שאנחנו עושים על הצירים ומול התושבים נועדה לאפשר להם איכות חיים. כמו שאני קם בבוקר באפרת ומרגיש בטוח, כך גם הם רוצים. אף אחד לא רוצה לחיות בתחושה שהוא בשדה קרב ושהוא מאוים כל הזמן".
התחלה קשה
את הסיור עם סא"ל קטה אנחנו מקיימים שלושה ימים לפני שהגדוד שלו מסיים קו ועובר לאימון של חודשיים בצאלים, יחד עם כל חטיבת כפיר. לאחר מכן תרד החטיבה, לראשונה בתולדותיה, לאזור עזה. מבחינתו של קטה הסיור הזה הוא לא רק סיכום חודש הרמדאן, אלא בעיקר סיכום ארבעת החודשים בגזרה, שהתחילו באירוע קשה. "ממש בתחילת התעסוקה המבצעית שלנו כאן התרחש פיגוע שבו מ"פ שלנו נפגע בפיגוע דריסה. מתוך שלושת המחבלים הכוחות בשטח נטרלו שניים מהם ואת השלישי עצרו. ברוך ה' המ"פ נמצא כיום בשיקום מתקדם, ואני מאמין שהוא אפילו יחזור לשירות צבאי".
בתחילת הקו, כך מספר קטה, התמודד הגדוד עם שורה של אירועים על הצירים, החל מזריקת בקבוקי תבערה וכלה בניסיונות לפיגועים חמורים. "הצלחנו לרשום שורה של הצלחות מבצעיות לאורך החודשים האלה. תפסנו כמה חוליות מחבלים בשעת מעשה. תפסנו אותם באזור דיר אבו משעל, על הציר ליד עאבוד. ביצענו מערבים ותפסנו אותם בזמן שהם מנסים לבצע פיגוע. על סמך הסיכול של שתי החוליות האלה יצאנו לשורה של מעצרים נרחבים מאוד. כל מי שנוסע בכביש הזה הכיר את החוליה ששמה על הכביש 'מטעני הבשלה' – אלה צמיגים שבתוכם יש בלוני גז שבסוף מתפוצצים מהאש. כשהגענו לכאן הציבו מטענים כאלה פעמיים בשבוע, והצלחנו לתפוס אותם בשעת מעשה. כל דיר אבו משעל דיברה על המעצר הזה ומאז יש שקט מהכפר. אנחנו יודעים שהם יחזרו בשלב מסוים לנסות לבצע פיגועים, אבל זה ייקח זמן. נוצרה הרתעה מולם".
מעניין שאתה מזכיר את נושא ההרתעה, כי פעם אחר פעם עולות טענות שאין הרתעה ואין פעילות התקפית.
"תראה, הם מרגישים אותנו ביום, מרגישים אותנו בלילה, ויש עוד שורה של פעילויות שהם אפילו לא יודעים שמתרחשות כל הזמן. יש פה כוחות ששוכבים כאן בשעות לא שעות במטרה לסכל פיגוע שעומד לצאת. במהלך ארבעת החודשים כאן ביצענו יותר ממאה פעולות התקפיות, כמעט כל לילה, בתוך הכפרים. בין אם זה מעצר מבוקשים שהיו מעורבים בטרור או שיש עליהם מידע מודיעיני שהם יהיו מעורבים בטרור, בין אם זה פשיטות על מצבורי נשק ובין אם זה החרמת כספי טרור".
אתה מדבר על זה שמרגישים אתכם ביום ובלילה. אבל אנחנו נוסעים כבר עשרים דקות בתוך הגזרה, ומלבד הרכב שאנחנו בו לא ראיתי שום רכב צבאי אחר.
"זה אולי הרכב היחיד שראית, אבל יש עוד הרבה כוחות בשטח שלא שמים לב אליהם. אני לא יכול להגיד לך שיש לי חיילים בכל נקודה, אבל זאת בדיוק העבודה שלי. כל שבוע אני יושב עם הקצינים שלי להערכת מצב, ואנחנו חושבים על שיטת הפעולה לנוכח האיומים השונים, וההחלטה הכי קשה היא איפה אני לא פועל או פועל פחות".
והשיקולים האלה הם איפה כרגע פחות מסוכן?
"אני לא רוצה להשלות אותך ואת האחרים. ההבדל בין שקט למסוכן זה לעבור מאפס למאה ברגע. בשנייה הכול יכול להתהפך. אנחנו יכולים לשבת בשקט במקום מסוים ואז יגיע אירוע חדירה וכל הגזרה תבער. המטרה שלנו היא להשרות ביטחון על הציבור, ומהקולות שאנחנו מקבלים מהאזרחים עושה רושם שאנחנו מצליחים בכך. תראה, אין מאה אחוז בעבודה הזאת. בסוף אנחנו גרים בצד אחד של הכביש והם מהעבר השני, וכמו שאתה רואה הכול כאן צר וסמוך אחד לשני. אי אפשר למנוע חיכוך לחלוטין, אבל השאיפה שלנו היא להגיע כמה שיותר קרוב לאפס. ובלי לפתוח פה, אנחנו רואים בשבועות האחרונים את התוצאות של כל מה שעבדנו עליו כל התקופה, ויש יחסית שקט".
דווקא עושה רושם שבתקופה האחרונה יש עלייה במספר הפיגועים ובאיכותם.
"תראה, אני לא יכול לדבר על כל יהודה ושומרון בכללותם אלא רק על מה שאני אחראי עליו, וזה גזרת טלמונים. אבל באופן כללי, זה נכון שהיו כמה פיגועים קשים מאוד בחודשים האחרונים. אני בטוח שלמדנו מהם הרבה, וחלק מהלקחים אנחנו מיישמים כאן".
לחדד את התגובה המיידית
כשקטה מדבר על לקחים הוא מתמקד בחידוד הקצה המבצעי. הכוונה היא ליכולות התגובה של החיילים בשעת אירוע. אחת הטענות המרכזיות שעלו מתחקיר צה"ל בנוגע לפיגוע בצומת אריאל היה התגובה הלקויה של הכוחות בשטח. "בעקבות אירוע זה ואירועים נוספים נלמדו שורת לקחים הנוגעים לכשירות הלוחמים וחדות הקצה המבצעי באוגדת איו״ש. במסגרת זאת הוחלט כי יינקטו פעולות לשיפור כשירות הלוחמים ברמה המקצועית והמנטלית ויבוצעו פעולות נוספות לשיפור התשתיות במרחב", כך נאמר בהודעת דובר צה"ל על התחקיר.
חיזוק היכולת המבצעית כולל אימונים מוגברים יותר של קרב מגע, אימוני ירי וכושר. בנוסף לכך תגברו בצה"ל את האבטחה סביב העמדות. דוגמה אחת לכך נמצאת בכביש המוביל לחלמיש. על הכביש עצמו נמצאים שני חיילים שבודקים כל רכב שמגיע מהכבישים הסמוכים. בפילבוקס הסמוך נמצא חייל נוסף שתפקידו לוודא שאם יהיה ניסיון פיגוע שיפתיע את החיילים בעמדה, הוא ינטרל את האיום מרחוק מהר ככל האפשר.
"בסופו של יום תמיד אפשר להפתיע אותנו, וגם יפתיעו. הרי לסובב רכב לפיגוע דריסה לוקח שנייה. אלא שאנחנו צריכים לשמור על ההפתעה כמשהו נקודתי ולא מערכתי. שהחיילים יידעו לתפעל אירועים כאלה באופן אינסטינקטיבי ומיידי. זה קורה כאשר הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות, בלי להסס ובלי לפחד. על זה אנחנו עובדים ואת זה אנחנו משפרים כל הזמן", מסביר קטן.
לדעתו של קטה, הפיגועים האחרונים נגרמו בגלל מזל של המחבלים. "יש לנו חיילים מצוינים, ואין מה להשוות בינם ובין היכולות של המחבלים. אני חושב שגם המחבלים לא חשבו שזה יהיה ככה. המחבל באיתמר לא תכנן פיגוע ירי אלא פיגוע דקירה. חשוב לזכור את נקודת המוצא הזאת. יש לנו חיילים נהדרים ואנחנו צריכים לשפר את היכולת שלהם כל הזמן".
נקודה נוספת שקטה לא מדלג עליה נוגעת לאחת הטענות המרכזיות נגד צה"ל על חוסר התקפיות. מאה הפעילויות המבצעיות שביצע הגדוד בתעסוקה המבצעית נולדו מתוך תפיסה עמוקה יותר בצה"ל, שאין שום אפשרות לעצור פיגועים רק על ידי הגנה פסיבית על היישובים. לשם כך צריך לתקוף את האויב במקומות שכואב.
אחד מאותם מקומות הם כספי הטרור שקטה הזכיר מוקדם יותר. אלא שלא מדובר בסתם כספי טרור. הכספים הללו הם המשכורות שמעבירים ארגוני הטרור ביו"ש למשפחות המחבלים. סוגיית המשכורות ניצבת במרכז השיח בחודשים האחרונים בישראל וברשות הפלשתינית , כאשר כבר לפני שנים הציבה ישראל את הכספים הללו כיעד מרכזי לסיכול. ההבנה היא שבלי המשכורות המוטיבציה לבצע פיגועים תקטן משמעותית. לכן חוקק חוק הקיזוז, שמוביל את הרשות לסף פשיטת רגל עקב סירובה לקבל רק חלק מכספי המיסים, וזה גם ההיגיון שעומד מאחורי הפעולות הליליות של קטן וחייליו.
"בסופו של יום, הגדרות והמצלמות וכל המעטפת ההגנתית של היישובים לא נועדו לסכל פיגועים, אלא רק לעכב אותם. זה כמו בכדורגל, אם כל הזמן תתגונן בסוף תספוג. לכן אתה חייב לפעול התקפי, חד ומדויק. ואת זה אנחנו עושים מדי לילה", מסכם סא"ל קטה.
