שיפור במצבו של החייל הפצוע מחטיבת כפיר – גדוד נצח יהודה, נתנאל פלבר. אמו: "אנחנו מקווים לטוב"

פורסם ב:
לכתבה המקורית – לחץ כאן

שיפור ניכר במצבו של החייל נתנאל פלבר מרעננה, שנפצע קשה מאוד בפיגוע בגבעת אסף בחודש דצמבר האחרון, מירי מחבל בצומת הכניסה לישוב.

כזכור, פלבר נפצע בראשו בפיגוע כתוצאה מהירי ופונה לבית החולים הדסה עין כרם כשהוא מורדם ומונשם ונשקפת סכנה לחייו.

עם הגעתו עבר ניתוח בהול על ידי צוות נוירוכירורגי ובהמשך מספר הליכים רפואיים נוספים. הוא טופל ביחידה לטיפול נמרץ כללי ולאחר מכן ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי. בתחילת חודש ינואר, נלכד המחבל שביצע את הפיגוע הרצחני, בו נהרגו שניים מחיילי הגדוד בו משרת פלבר, גדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר. בסוף חודש פברואר, הועבר פלבר מבית החולים הדסה עין כרם לבית החולים שיבא תל השומר להתחלת תהליך השיקום.

אמו של נתנאל, ג'ודי פלבר, מספרת כי מאז שהגיע לבית החולים שיבא תל השומר הוא החל להגיב יותר לגירויים חיצוניים ועבר חודשים ארוכים של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועבודה עם קלינאית תקשורת.  "יש שיפור בשלושת החודשים מאז שהוא הגיע לתל השומר, הוא עדיין לא בהכרה מלאה אך הוא בדרך", מספרת ג'ודי, "הוא עובד עם פיזיותרפיסט ועם קלינאית תקשורת כל הזמן. הוא מחזיק את הראש בצורה טובה יותר מקודם, הצוואר שלו חזק יותר. יש לו ריפוי בעיסוק כל יום. לפעמים כשאנחנו מבקשים ממנו לפתוח עיניים, הוא פותח. לפעמים לא. הוא חזר להכרה מינימלית. בעזרת השם הוא יקבל תרופות שיעזרו לו, ויש לו ניתוח קרניופלסטי לתיקון עצם הגולגולת שנפגעה בפציעה".

מה סיפרו לכם על הפגיעה עצמה?

"הקליע נכנס מצד ימין ויצא מצד שמאל. זה נס שהוא נשאר בחיים. יש בעיות בצד ימין של המוח, אבל רוב הבעיות נגרמות מהפגיעה בצד שמאל. הוא מצליח להזיז את כל הגפיים, את הידיים והרגליים, שזה טוב. הוא לא מצליח להזיז אותן המון. אבל אף אחד לא באמת יכול להגיד מה יהיה בפגיעת ראש, אף אחד לא יודע".

הוא מצליח להגיב לקול שלך? הוא מזהה אותך?

"קשה להגיד, הוא לא מדבר כלל. לפעמים הוא מזיז את העיניים, אבל אנחנו חושבים שהוא יודע מי נמצא בחדר ומי לא נמצא בחדר. אם מישהו שם את היד שלו על השולחן של כיסא הגלגלים, אז הוא יכול בתגובה להזיז את היד שלו מעט. הוא לא זז כמונו. הוא לא מזיז את הגפיים כמו תינוק, אלא כמו פגוע מוח בגלל הפציעה".

מה הרופאים אומרים? אופטימיים?

"הם לא יודעים שום דבר בגלל שזה פגיעה מוחית. אי אפשר לדעת מה יקרה. זה לא כמו פגיעה בעמוד השדרה שאפשר להגיד שהפצוע לא יחזור ללכת. פגיעה מוחית זה משהו שהוא מאוד אינדיבידואלי ואי אפשר לחזות מה יקרה. הכול יכול להיות. אנחנו מקווים לטוב".

אתם עדיין מרגישים את התמיכה מהקהילה?

"כן, מרגישים, הקהילה מדהימה. יש לו חברים מהתיכון רועי קליין ברעננה (שנסגר מאז שסיים את לימודיו) בו למד, מבית הספר היסודי אריאל, מהצבא שהגיעו לפני מספר שבועות לבית החולים שיבא תל השומר לחגוג לו יום הולדת 22. זה מאוד מרגש. הקהילה שלנו ברעננה גם מקסימה. הם מגיעים לבית החולים כדי לבקר אותו. מקיימים תפילות להחלמתו המהירה".

איך אתם כמשפחה, מסתדרים עם זה? איך שגרת החיים שלכם נראית?

"אני במקצועי עורכת עיתון של ההסתדרות הרפואית, ובעלי ג'ו הוא עורך דין פטנטים. בשל הפציעה, אנחנו עובדים פחות כמובן. אני נמצאת בבית החולים כמעט כל יום. הבן שלנו גבי גר ולומד בירושלים, והוא מנסה להגיע כמה שהוא יכול. הבת שלנו עדינה, גרה איתנו אבל היא דיילת אוויר במקצועה, אז היא מגיעה מתי שהיא יכולה. אנחנו מודים לכל הקהילה שתומכת בנו וממשיכים לקוות ולהתפלל לשלומו".