זה היה אמור להיות יומו הראשון בתפקיד בתור מנהל לחימה בחמ"ל של פיקוד המרכז, אך מה שסגן תומר קיסר לא יכול היה לצפות הוא שאותו יום בודד יהפוך בין רגע ל-30 ימים, בהם הוא ישהה מתחת לאדמה עם חיילים שהרגע פגש ו"ינהל את הלחימה" גם במגפת הקורונה. כך זה נראה מהעיניים שלו
ליאור נוישטיין, מערכת אתר צה"ל | 05.04.2020
אני תומר קיסר, גר בירושלים, ועד לפני כמה שבועות שירתי בתור מפק"ץ לוחמים בחרוב. אחרי תקופה כל כך ארוכה בחטיבת כפיר, בה ממש גדלתי, שובצתי בתפקיד עם אופי לגמרי אחר – מנהל לחימה בחמ"ל של פיקוד המרכז.
כשאתה מגיע למקום חדש, יוצא לך לדמיין את היום הראשון שלך בתפקיד עשרות פעמים, אבל לא משנה כמה ניסיתי לדמיין איך זה יראה, למה שקרה בפועל ממש לא ציפיתי.
סגן תומר קיסר כמפק"ץ בחרוב
אחרי שעשיתי טופס טיולים נכנס, הודיעו לי פתאום שמהרגע שאצעד לתוך החמ"ל – הפעם הבאה שאצא ממנו תהיה בעוד 30 ימים. הסיבה הייתה כמובן מגפת הקורונה, שהתפרצה פתאום ודרשה מאיתנו, לוחמים וחיילים חיוניים, לסגור.
אני לא אשקר, הופתעתי בהתחלה, לא בגלל פרק הזמן שלא ידענו כמה הוא יימשך, הרי בכל זאת, גם בתור לוחם יצא לי לסגור לא מעט. אלא כי זה דרש ממני להסתגל למקום חדש בתקופה מבלבלת, עם אנשים שלא מכירים אותי וצריכים ללמוד לסמוך עליי מאוד מהר.
למרות זאת ניסיתי להסתכל על חצי הכוס המלאה, בצורה חיובית – זו תקופה שתאפשר לי להכיר את התפקיד מקרוב ובצורה מקצועית.
סגרתי יחד עם סמב"ציות, אחמ"שיות, מנל"חים נוספים, קצינת החמ"ל, אחראית שו"ב ורמ"ד שליטה, ורס"פ החמ"ל שדאג להביא לנו אוכל ולדאוג לנו לאורך התקופה כולה.
מאז התפרצות המגפה סדר היום שלי השתנה לגמרי. עבדנו לפי שעון לחימה, שנגזר משעון הלחימה הפיקודי. בגלל שאנחנו נמצאים במקום סגור ומתחת לאדמה, השעל"ח עוזר לנו לסדר את היום שלנו, כי כשאין אור יום ואתה לא יודע אם יום או לילה, הדבר היחיד שעוזר לך להבין מה קורה בחוץ הוא השעה עליה מצביע המחוג.
התפקיד של מנהל לחימה הוא להיות אחראי על האירועים המבצעיים שקורים, לרכז תמונת מצב עדכנית, לתכלל נתונים ולעבוד מול גורמים באוגדה ובחטמ"רים. בגלל המצב, הדרישה מאיתנו היא גם לספק תמונת מצב לקורונה בפיקוד ובארץ. אני הייתי צמוד למנל"ח לאורך כל הזמן, מתפקד בתור הצל שלו כדי להצליח ללמוד איך לעשות הכול בעצמי.
ביום ראשון בלילה הוכרז פטיש חם בגזרת אפרים. באותו הרגע חברתי למנל"ח שהיה במשמרת והסתכלתי מהצד איך הוא תפעל את האירוע, ואיך הסמב"ציות והאחמ"שיות פועלות. זה היה שונה ומשמעותי מאוד לראות את האירוע מהזווית של הפיקוד ושל החמ"ל, כי אני רגיל לחוות את האירוע מעיניים של מפקד בשטח שמתפעל את האירוע משם. זאת הייתה הסתכלות מעניינת שאפשרה לי להסתכל על האירוע מזווית ראייה שונה וללמוד.
כשאני לא במשמרת אני משתדל לעשות הרבה ספורט,לבשל, לקרוא, ויוצא לי גם לנקות הרבה בגלל הקורונה. בשבת שיחקנו משחקי חברה כמו טאקי ודמקה, כל מיני דברים קטנים שעוזרים גם להכיר אחד את השני, וגם להעביר את הבידוד בכיף. האינטראקציה עם האנשים מעבירה את הזמן בצורה הכי טובה.
אין ספק שהסגר מחבר אותי יותר לאנשים, כי באופן טבעי כשאתה נמצא עם אנשים 24/7 אתה גם מתחבר אליהם, אם תרצה או לא תרצה. התחברתי למנל"חים האחרים ולסמב"ציות, והחיבור החברתי לגמרי עוזר גם בפן המקצועי, הוא מאפשר ללמוד איך כל אחד עובד הכי טוב.
לפני הסגירה דאגו שיהיה לנו כאן הכול – חדר כושר חדש עם מתקנים, מקלחות, מטבח, מכונת כביסה ומייבש, מיטות צרפתיות וטלפונים נייחים שיעזרו לנו לתקשר גם עם אנשים בחוץ – כי מן הסתם אין קליטה. בשישי אפילו פינקו אותנו עם דגים ופלטת שבת.
בסוף יצא לי להיות עשרה ימים רצופים מתחת לאדמה בגלל שינוי ההנחיות, וכעת אני חוזר ל-21 ימים נוספים. זו הייתה תקופה אינטנסיבית, שעוד לא הסתיימה, רק השתנתה, שאילצה אותי ללמוד תוך כדי תנועה וגרמה לי להבין עד כמה הדריכות שלנו, בעיקר בסיטואציות כאלה, היא חשובה. ומצידי? אני יודע שאעשה מה שצריך, ואסגור כמה שאדרש כדי לבצע את המשימה וכדי להבטיח שהמשפחות שלנו ירגישו בטוחות.
