מהרגע בו הוכרז רב"ט דביר שורק ז"ל נעדר, נפתחו יומיים אינטנסיביים ומתוחים בלשון המעטה בגזרת יהודה ושומרון. הכוחות לא חדלו מחיפושים אחר החשודים בביצוע הפיגוע הרצחני, ובסיוע אמצעי איסוף, ושיתוף פעולה עם שב"כ, ימ"מ ויחידות מיוחדות נוספות – הביאו ללכידתם תוך זמן קצר. כעת, מספרים מפקדי הכוחות, שעמדו במרכז המרדף בן שתי היממות כנגד המחבלים, על כוח אמיתי ודריכות בלתי פוסקת – גם על אפס שעות שינה
תומי שטוקמן, מערכת אתר צה״ל | 11.08.2019פורסם ב: 
לכתבה המקורית – לחץ כאן
"זו הייתה המשימה העיקרית שלנו, למרות ששעת לילה, ולמרות שזה יום ראשון בקו, לא התעסקנו בשום דבר חוץ מזה", הוא מספר, "מהשעה בה קיבלנו את הדיווח ועד 03:30 בה מצאנו, בכאב לב גדול, את הגופה של רב"ט דביר שורק ז"ל, הדופק לא ירד לרגע. כבר בשעה 03:31 – הגזרה הפכה להיות שונה לגמרי מהאופן בו קיבלנו אותה".
כשנשאל מה היו התחושות ברגע ההבנה על הפיגוע ופתיחת החיפושים אחר המחבלים, סרן כהן עונה ברגשות מעורבים – "נכנסנו לגזרה שקטה יחסית שהתהפכה תוך רגעים. כל לוחם יכול היה לומר שהלוואי וזה לא היה מגיע, להשתתף בצער המשפחה כמובן, אבל הבנו מיד שאנחנו צריכים לנתק את הרגש: יוצאים מהתחושות הרגעיות תוך שניות ומתחילים בחיפושים – כדי לסכל את האירוע הבא ולשים את היד על המחבלים הנמלטים".
פלוגת ההכשרות ממקדת את מאמציה בכפר בית פג'אר ובכפרים השכנים בגזרת הגוש, אך שעת היום המוקדמת ששופכת אור, תרתי משמע, על פעולותיהם, הופכת את הסריקות למאתגרות במיוחד. "נכנסים ליום של חיפושים", ממשיך המ"פ ומתאר, "פעילויות בכפרים בשעות היום מייצרות מורכבות רבה בשל העובדה שעשויה להיות מופעלת אלימות רבה כנגד הכוח, אבל נכנסנו בכוחות מוגברים לכל כפר, ולא ירדנו לשנייה מהשטח".
הידיעה על הפיגוע נפוצה לכל עבר והאווירה בכפרים מתוחה. "כמובן שיש כפרים אלימים יותר ופחות, ומשתנים רבים משפיעים על החיכוך בכל כפר – אופי התושבים, השעה וכו', זה לא מנע מהחיילים להיכנס במקצועיות ולהבין שגם בכפרים הרדומים – ההפס"ד יכול להגיע מכל מקום", מדגיש המ"פ.
יחידה נוספת שהוקפצה מיד לזירת הפיגוע במגדל עוז, ושימשה בורג קריטי במערכת המבצעית של החיפושים, היא יחידת האיסוף 636 ("ניצן"), בדגש על פלגותיה המיוחדות – זיקית ונץ. "הייחוד של הגדוד במרחב, הוא הפעילות שמתמקדת אך ורק ביהודה ושומרון. ברגע שיש פיגוע משמעותי הקפיצה מאוד מהירה – צוותי הלוחמים מגיעים תוך 10 דקות עם כלל אמצעי האיסוף – מוכנים לפעולה", מעיד סרן רז אוסוביצקי, מפקד פלגת זיקית.
לוחמי האיסוף אכן קופצים ובסביבתם מתגבשת ההבנה שיש ממצא מרכזי בחיפושים – סוג רכב חשוד התואם את זה בו נמלטו המפגעים. "אנחנו נכנסים לכפרים הקרובים ומפענחים את הפרטים דרך איסוף סרטים ממצלמות אבטחה במרחב. מתמקדים בחיפוש אחר כלי הרכב כדי לומר היכן הוא עבר והיכן הוא לא עבר, כך הצלחנו לבנות תמונת מצב ולהבין שהרכב ירד דרומה, לכיוון חברון".
"אין לנו גזרה שהיא שלנו פרט לאוגדה כולה, אנחנו מתגלגלים יחד עם האירוע, מעציון ליהודה, כדי להיות כמה שיותר רלוונטיים וכמה שיותר יעילים", הוא מוסיף, "בשיתוף פעולה עם מודיעין אוגדה וחטיבות, הצלחנו להמשיך את קו המסלול בו התקדם הרכב ולהבין גם את המרחב אליו הוא הגיע בגזרה השכנה".
אכן, באותן שעות הולכת ומתייצבת ההבנה על הצורך בריכוז כוחות גם בחטמ"ר יהודה, כאשר מתקבלים עוד ועוד פרטים על נתיב הבריחה האפשרי של המחבלים בסמוך לחברון. עוד צורך שעולה הוא בצוות קרב משולב בעומק – חמ"ל משותף למטרת איסוף מודיעין מהיר ומדויק משטח אויב, בהשתתפות יחידת האיסוף 636, כוחות ימ"מ, שב"כ, ויחידות מודיעיניות מיוחדות נוספות.
"ברגע שיש אירוע מתפרץ אנחנו נכנסים לתוך צק"ם עומק, כדי למסד את שיתוף הפעולה עם יחידות נוספות פה ביהודה ושומרון", מסביר מ"פ זיקית, "בהתחלה הקמנו את החפ"ק בעציון ואז העברנו אותו ליהודה".
בינתיים, נכנסת אל אולם ספורט תמים למראה בקריית ארבע שבחטיבה המרחבית יהודה, סמוך לחברון, פלגה שלמה של יחידת דובדבן. את המשך יומם יעבירו לוחמי הקומנדו שם, בהכנת הציוד ובמאמצים למוכנות מירבית. כעת הם כוח מיוחד שנמצא בכוננות על מנת להתייצב במהירות שיא ולהפגין את היכולות המבצעיות שלהם מול יעדים נקודתיים בעת הצורך.
"אנחנו שומעים מסרים מחמאס בלי הפסקה שקוראים לאוכלוסייה הפלסטינית בגזרתנו להפריע לצבא לבצע את משימתו", כך מסביר מפקד הפלגה בדובדבן, סרן ד', ללוחמיו ומפקדיו, "חוששים שהפיגוע ישפיע על אנשים נוספים פרט לחוליה עצמה ויעודד פיגועי השראה – איו"ש תוססת. אין מקום לעייפות בהיבט המקצועי".
אנו יוצאים לרגע מהאולם. מהכפר הסמוך נשמעים קולות זיקוקים שמבשרים על מי יודע מה, בעיקר על שגרה בגזרה הפלסטינית. קולו של סרן ד' נשמע עדיין מתוך החדר, "ברגע הפעלה אני דורש מכם חדות, מקצועיות, וירידה לפרטים. במשך כל השהות שלנו במרחב עלינו להיות מוכנים לכל פעילות מתפרצת", הוא קורא לפעולה, "הפיגוע היה מזעזע, ואם יש קבוצה שרוצה להגן על מי שפיגע או חלילה לבצע דבר דומה, לא ניתן להם לעשות זאת".
בבוא הלילה סיירת חרוב מעבה את מאמציה בעציון – בייעוד אחר. "צה"ל תיגבר את הכוחות שלו במהלך סוף השבוע ואנחנו קיבלנו תגבור גדול מגדוד 931 של חטיבת הנח"ל – במהלך הלילה הצלחנו לעבות את עצמנו כדי להיות כמה שיותר חזקים, למנוע חדירה לכל יישוב, לנכוח בכל הצירים ולדאוג שאין שום מקום בגזרה ללא כוח צה"לי", משחזר סרן כהן, "קודם כל, זה נעשה כדי להקנות בחזרה את תחושת הביטחון לתושבי הגוש, אבל גם, ולא פחות חשוב, כדי למנוע את האירוע הבא".
החושך יורד גם על מוצב חרסינה, קילומטרים ספורים משם. באופן לא אופייני לחמישי שגרתי בלילה, המוצב עמוס בלוחמים ומפקדים מגדוד 890 של הצנחנים שנמצאים בתנועה מתמדת. מהחדר, לרכב, ללוגיסטיקה, לחדר האוכל. "הבנו שזה מגיע לגזרתנו כבר ביום חמישי, ובלילה שבין חמישי לשישי המיקוד הלך והצטמצם", משחזר סרן מתן רוזנס, מפקת פלוגת האש, המסייעת, של גדוד 890, "הופעל עוצר יציאות. בהגדרתי – בזמן שכל הגדוד בכוננות מוגברת, הלוחמים שלי בכוננות באופן מלא, כולם כולל כולם".
מדי פעם חולפת בשביל הגישה של המוצב קבוצת לוחמים על ציוד לחימה מלא, כאשר שום פעילות לילית עדיין לא נראית באופק. "עשינו אינספור תרגולות וידענו שבסופו של דבר יגיע הרגע שהן יהפכו למציאות", הוא מעיד, "תרגילי הקפצה, עלייה על האמרים וניתוק מגע מהם בנקודה אחרת, סגירה על בתים ומעצרים, הקפצה של חבירה לכיתת הכוננות של קריית ארבע – וכל זה בחמישי בערב. כשביום שישי הבנו שהמעגל על המחבלים קרוב להיסגר – התחלנו להכין מודלים של פעילות לקראת הרגע המיוחל".
ואכן, ביום שישי, ציפייתו של סרן רוזנס וחייליו הופכת למציאות. הם נקראים להרחיב את גבולות הגזרה של פעילותם על מנת שיכסו גם את הכפר בית כחיל, שמצפון לחברון, בו נתפסו החשודים, ולאבטח כחפ"ק את פעילות הימ"מ שנועדה להפליל וללכוד אותם. "בהתחלה היינו מעטפת קרובה לפעילות, והקפנו את הכפר על מנת לאפשר את כניסתם וצאתם של הלוחמים בצורה הבטוחה והחלקה ביותר, אבל לא ידענו עדיין לאן זה בדיוק הולך להתפתח", הוא מספר.
הכוחות מתחילים לסגור מעגל צמוד יותר ויותר על החשודים, ומכתרים את הבית בו הם נמצאים. כאן נכנסים לתמונה שוב כוחות פלוגת זיקית. "בזמן המעצר של הימ"מ היינו ערוכים בצוות רגלי לאספקת מודיעין, במאמצי רחפנים ובאמצעים חשאיים נוספים", מסביר סרן אוסוביצקי, "לרחפנים שהעלינו יש יכולות זיהוי בלילה, על אף שהיו ערפילים, והם ליוו את הכוח כדי לוודא שלא מחכים איומים על הגגות או שאין ברחנים מנקודות נוספות בכפר".
לאחר זיהוי החשודים, פלוגת האש של סרן רוזנס נכנסה לפעולה. "כשהבינו בכפר שהחשודים נעצרו, תושבים רבים התחילו לצאת מהבתים", משתף מ"פ המסייעת, "ברגע שהוקפצנו התחלנו לבודד את האירוע, וביחד עם אבטחת המרחב ותפעול ההפס"ד על מנת שלא יתעצם, התעסקנו בחיפוש ממצאים".
כוחות הצנחנים מאתרים את אותו רכב, שבאמצעותו התאפשר לבנות את סיפור ציר הבריחה של החשודים, ומחרימים אותו כתו הסיום של הפעילות. "לא היה צריך להסביר ללוחמים בסיטואציה שום דבר במילים, מתוך העשייה הם הבינו את המשימה הערכית והמשמעותית והעוצמה שבה צריך להשלים אותה חלחלה בהם", מסכם המ"פ את הפעילות, "עצם העובדה שלקחנו בה חלק כל כך משמעותי, שמרנו על כך שהתפיסה תתקיים באופן תקין ותיסגר באופן הרמטי, השכיחה מהם לחלוטין את סגירת השבת ואת השעות ללא הבית".
"ההצלחה היא בגלל ההירתמות של האנשים, אין ספק בכך", מסכם סרן אוסוביצקי את הימים המתוחים, "כולם מבינים שהזמן היה קריטי. האמצעים האיסופיים והמודיעיניים שלנו סייעו לנו מאוד, אבל שיתוף הפעולה והמאמצים המאוחדים הם אלו שהכריעו את התוצאה".
גם בגזרת עציון, בה התבצע הפיגוע הנורא בו נפל רב"ט דביר שורק ז"ל, מנסים אט אט להחזיר את התושבים לשגרה בטוחה ותקינה, וכוחות סיירת חרוב – שהיו תו הפתיחה לאירוע הקשה ולשתי יממות החיפושים, הם גם תו הסיום שלו.
"חזרנו לפעילות אבטחה ביישובים, ואם נידרש לחזור לתוך הכפרים לפעילויות סיכול כמובן שנעשה זאת גם", מסכם סרן כהן, "מתוך כך שהחיילים שלי חדשים ביחידה וחוו פעילות כל כך אינטנסיבית ברגע הכניסה שלהם לגזרה הראשונה, זה רק מכניס אותם ליתר דריכות. הם מכירים וראו את האיום במו עיניהם, ברגע שמשהו כזה חלילה יקרה שוב, שום דבר לא יפתיע אותם. אנחנו כאן לתקופה הקרובה כדי להחזיר את השקט".
