סרן עידן מזרחי, מפקד פלוגה בגדוד דוכיפת של חטיבת כפיר, כותב למתגייסים הנרגשים שיגיעו ביום ראשון אל הבקו"ם.
לפני חמש שנים, בערך, הגעתי עם המשפחה לבקו"ם והתגייסתי לחטיבת כפיר, מבלי לדעת איך ישתנו החיים שלי.
ידעתי שאני רוצה להתגייס לכפיר, אבל לא ידעתי באמת מה הכוונה 'להיות כפירניק אמיתי'.
ועכשיו – אני אנסה להסביר לכם איך זה להרגיש תמיד בבית, ואיך החיים שלכם עומדים להשתנות.
היום הראשון הוא הכי מפחיד. אתה עולה לאוטובוס לבד, לפני רגע סיימת תיכון ולא בדיוק מבין למה אתה נכנס. גם אני הגעתי עם הרבה חששות שגרמו לי להיות בטוח שטוב – לא יהיה לי.
הגענו לבא"ח (בסיס האימונים החטיבתי) שנמצא בבקעת הירדן עם נוף מטורף וירוק בכל מקום, וקיבלתי החלטה שאני עד היום שמח עליה – אני לא מוותר לעצמי.
הימים עברו ובשלב מסוים נפל לי האסימון שהאנשים האלו סביבי יהיו המשפחה שלי בשנים הקרובות, שזה יהיה הבית שלי לתקופה הקרובה.
אתם מתגייסים לחטיבת כפיר, עתידים לחבוש את הכומתה המנומרת וזה המקום הכי טוב שיכול להיות.
הגיע תורכם, אתם עומדים לפני אחת החוויות הגדולות שתחוו בחייכם. בחודשים הקרובים אתם תכירו את החברים הכי טובים, תעברו רגעים איתם, תישנו איתם, תאכלו איתם והכי חשוב – תלחמו אחד לצד השני.
החטיבה שלנו היא החטיבה הכי גדולה בצה"ל, ומתמחה בלוחמה בזירה הפלסטינית בדגש על שטח בנוי באיו"ש, ובעזה.
אנחנו, המפקדים, כאן בשביל לתת לכם את כל הכלים ואת התחושה הטובה ביותר ואנחנו מבטיחים להיות משפחה חמה ואוהבת.
שיהיה לכם בהצלחה, מאיתנו – המשפחה המנומרת
