יונתן מלמד (21) יכול היה להיות היום במקום אחר בחיים. הוא עזב בית דתי וחזר בשאלה, גר במכונית שלו, התעקש לה תגייס לקרבי ונפצע בראשו בעזה. הוא הת עקש לחזור תוך ימים ללחימה, נפגע שוב באורח קשה בראשו, והצליח להשתקם בצורה יוצאת דופן. יונתן נבחר למצטיין בית הנשיא, ועוד זמן

קצר יחל את לימודיו לתואר ראשון במנהל עסקים. "אני לא מתחרט על דבר. לא שעזבתי את הבית ולא שנלחמתי כדי לחזור להילחם עם החברים שלי בעזה אחרי הפציעה הראשונה. להפך, אחרי הפציעה השנייה היה לי מאוד קשה שאני לא יכול לחזור שוב ללחימה".

זה סיפור מדהים על צעיר לא שגרתי שבחר לעצב את חייו בצורה שונה לגמרי. בגיל 13 עזב יונתן את הבית. "גדלתי ביישוב הדתי יקיר ליד אריאל", הוא מספר. "יצאתי בשאלה ועברתי לפנימייה 'דרך הלב' של משרד הרווחה )מסגרת של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי – ע"נ(.

"הייתי בפנימייה כמעט ארבע שנים, עד גיל 17 וחצי. היה שם צוות נהדר שלא ויתר עלי למרות שהיו לי קשיים. במיוחד הפליאה לעזור לי מורה בשם מירה שבזכותה הצלחתי להגיע לבגרות 4 יחידות במתמטיקה עם ציון של .95 היא האמינה בי וסחפה אותי למעלה".

אבל אחרי הלמעלה הזה הגיע גם בור עמוק בחייו של יונתן.

משרד הרווחה מסייע

"אחרי שעזבתי את הפנימייה חזרתי הביתה, אבל זה היה בעייתי ויצאתי שוב. לא היה לי לאן ללכת, אז ישנתי איזה חודש במכונית שלי. זה היה קשוח ומאתגר. חשבתי: מה אתה עושה? נזכרתי שפעם הגיעה אלינו מישהי לפנימייה שסיפרה לנו על התוכנית 'מחסות לעצמאות' שיש למשרד הרווחה. תוכנית שמסייעת לא נשים שהם בדיוק במצבי. פניתי למנהל הפ נימייה בעניין והוא חיבר אותי לאותה אישה. היא מאוד סייעה לי והצליחה להשיג אישור חריג שאקבל דירה בבית החייל בירושלים,

חמישה חודשים לפני הגיוס שלי לצבא. ממש הצילה אותי מלגור במכונית שלי, מהמצוקה שבה הייתי אז".

יונתן קיבל דירה בבית החייל בירושלים והתכונן לשלב הבא בחייו – גיוס לצה"ל.

"המבחן האולטימטיבי של חסות הנוער נמדד בדמות הבוגרים שלנו וביכולתם לה שתלב במסגרות המשך ככלל החברה הנורמ טיבית", מסביר זיו גרשוני, מנהל חסות הנוער במשרד הרווחה. "המשרד משקיע משאבים רבים בבניית המוטיבציה של בני הנוער לשרת שירות ערכי ומשמעותי. רבים מהבוגרים ומה בוגרות מוכיחים פעם אחר פעם שלמרות נסיבות חייהם והקשיים שהביאו אותם למקומות לא טובים כבני נוער, הם יכולים להצטיין בשירותם הצבאי".

"זה היה מדהים עבורי", אומר יונתן. "יותר מהכל רציתי להתגייס לשירות קרבי ולתרום למדינה, אבל זה לא היה פשוט. הייתי בחובות גדולים אבל לא ויתרתי. התגייסתי לסיירת חרוב ואחר כך עברתי לשרת בגדוד דוכיפת.

"הצבא מאוד עזר לי. אחרי עשרה חודשים בבית החייל עברתי לדירה של האגודה למען החייל, של הצבא, בפתח תקווה. הצבא נתן לי גם לצאת לחופשות מיוחדות ולעבוד. בסופי שבוע עבדתי כטבח בבתי מלון וכך שילבתי בין השירות הקרבי לבין הפרנסה".

ואז המלחמה התחילה

ואז הגיע 7 באוקטובר. השבת השחורה. יונתן כבר היה כמעט שנתיים בצבא.

"סגרתי שבת", הוא מספר, "היינו באזור שכם. באותו יום עשינו פעילויות באיתמר, בג'נין ובשכם. אחרי חודש וחצי בערך ירדנו לעזה. נכנסנו פנימה להילחם".

יונתן נלחם עם חבריו בסג'עייה. "היינו אמו רים לתקוף שם מטרות עם אור הבוקר", הוא משחזר. "חמש דקות לפני התקיפה ירו עלינו פצצת מרגמה וקיבלתי רסיס בראש. פינו אותי במצב קשה לביה"ח סורוקה. כשהגעתי לשם התעוררתי. החליטו לא להוציא לי את הרסיס מהראש כי זה היה מסוכן. התאוששתי מהר מאוד. הרגשתי רע מאוד שאני לא עם החברים שלי בעזה. רציתי רק להילחם איתם, להיות שוב בפנים ולעזור בכל המשימות. לא עניין אותי הרסיס בראש וכל הבומבה הזאת שחטפ תי. שיגעתי שם את כל בית החולים. בהתחלה אסרו עלי לחזור עקב מצבי, אבל אחרי כמה ימים, אין לי מושג איך, קיבלתי אישור ומייד חזרתי לעזה".

כשהוא עם רסיס בראשו יונתן חזר להילחם, חמוש במוטיבציית שיא. "אחרי עוד שבוע בסג'עייה עברנו לחאן יונס", הוא מספר. "בדיוק חודש אחרי הפציעה הראשונה שלי (4.12) היינו אמורים לפעול שם באיזה בית. נתקלנו במארב של חמישה מחבלים שזרקו עלינו רימונים".

הפציעה השנייה "יריתי כמו משוגע והצלחתי גם להרוג מחבלים. פתאום זרקו רימון לעברי. חטפתי פגיעה קשה ועפתי לאחור. ספגתי יותר מ 30 רסיסים לגולגולת. שוב נפצעתי קשה"

"נכנסנו אל הבית והתחלנו לפרק אותו. קראו לי לחלון הבית שבו היינו כדי לרסס את המחב לים שירו עלינו רימונים מבית אחר. יריתי כמו משוגע והצלחתי גם להרוג מחבלים. נלחמנו שם בכל הכוח. פתאום זרקו לעברי רימון. חטפתי פגיעה קשה כי הרימון התפוצץ ממש על אדן החלון שבו עמדתי ועפתי לאחור. ספגתי יותר מ 30 רסיסים בגולגולת. שוב נפצעתי קשה".

חבריו של יונתן היו משוכנעים שהוא מת. דם רב ניגר מראשו וכיסה את פניו. אבל יונ תן מלמד קורץ מחומר קשיח, אחר. חומר שלא מוותר ונכנע לעולם.

"פינו אותי לבית החולים שערי צדק בירו שלים. עשו לי שם ניתוח ביד, שגם היא נפג עה, ושוב החליטו לא לגעת ברסיסים שבראש. אחרי כמה שבועות עברתי לשיקום באיכילוב".

כמעט חצי שנה הוא היה בשיקום. כאב לו שהוא לא יכול לשוב לחבריו ולהילחם. במהלך אשפוזו חלה הידרדרות במצבו והוחלט לנתח אותו בראשו.

הניתוח בראש לא הצליח

"הניתוח בראש לא הצליח והפסיקו אותו באמצע", הוא מספר. "כרגע הרסיסים עדיין נמצאים אצלי בראש ולמדתי לחיות איתם. הפעם לא יכולתי לחזור לחברים שלי עקב מצבי. השתחררתי ואני נכה צה"ל, אבל לא מתחרט על כלום".

ביום העצמאות האחרון נבחר יונתן למצ טיין בית הנשיא. "אני עדיין לא מצליח לעכל את זה", הוא אומר. "המג"ד שלי התקשר, אמר שהגישו את השם והסיפור שלי ושהנשיא בחר בי. זה היה מרגש מאוד להיות שם בטקס הזה וחשוב לי כל כך דווקא בשנה שכזאת. בכלל, השנה היתה כל כך סוערת ומשמעותית עבורי. אני לא יודע להצביע מה יותר ריגש אותי. הכל חלק מהמסע המיוחד שלי".

עוד חודשיים יחל יונתן ללמוד לתואר רא שון במנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן. "אני שמח על הדרך שעשיתי בחיים. אני גאה בדרך המיוחדת שלי".

"בפנימייה היה צוות נהדר שלא ויתר עלי למרות שהיו לי קשיים. הפליאה לעזור לי המורה מירה שבזכותה הצלחתי להגיע לבגרות במתמטיקה עם ציון של .95 היא האמינה בי וסחפה אותי למעלה"