"אני מצהיר!", צעקו עשרות הלוחמים בכותל המערבי בשבוע שעבר. בכומתה מנומרת, אחרי מסע כומתה ארוך, הם עמדו בחזה מתוח ובלב מלא גאווה על מה שהשיגו ועל מה שעוד ישיגו בעתיד. לוחמי פלוגת "רעים" בבסיס האימונים של חטיבת כפיר, שחלק מחבריהם נהרגו בקרבות ברצועה תוך כדי לחימה, מתכוננים למלחמה.

מלחמת חרבות ברזל הוכיחה לנו את גבורת תלמידי ישיבות ההסדר. בכל בוקר וערב, כשפורסמו הודעות "הותר לפרסום", גילינו על עוד לוחם מישיבת מעלה אדומים, ישיבת מצפה יריחו או ישיבת איתמר שהקריבו את חייהם למען המולדת. רבים אחרים נפצעו בקרב על הבית.

אין בכך כדי להפחית מגבורתו של כל חייל אחר שהקריב את חייו, חובש כיפה או בלעדיה, אך את המגמה לא ניתן להסתיר. אלו שבעבר הותקפו על כך שהם משרתים שנה וחצי בלבד, הוכיחו שניתן לשלב "ספרא" עם "סייפא" – הם יצאו לקרב, גמרא ביד אחת ורובה בשנייה, השאירו בבית אישה וחמישה ואפילו עשרה ילדים, וחלקם לא חזרו.

הוכשרו מוקדם מהצפוי

פלוגת "רעים" היא הפלוגה השישית של תלמידי ישיבות ההסדר – או כפי שהם מכונים בצבא "ביינישים", בני ישיבות – בבסיס האימונים החטיבתי של כפיר. "הם מאוד איכותיים, עם מוטיבציה גדולה והרבה רוח לחימה, עושים מעל ומעבר, בהצטיינות, ורבים מהם בוחרים להמשיך לפיקוד", מספר מג"ד בא"ח כפיר, סא"ל פאיז פארס.

השם "רעים", מסביר פארס, לא מקרי. ב־7 באוקטובר קפצו פארס ופקודיו לקיבוץ רעים ונלחמו במחבלים הרבים. "מדובר בלוחמים צעירים, במהלך הכשרה, שהפגינו חדות וחתירה למגע. התמודדנו עם סיטואציות מאוד מורכבות".

אותו מחזור גיוס, אוגוסט 2023, אף הופעל רגע לפני מסע הכומתה באופן חריג בתמרון באזור חאן יונס, יחד עם חטיבה 7. "חיברנו את מסע הכומתה לתמרון. התחלנו את המסע בקיבוץ רעים, מול המקום שבו לקחנו חלק בלחימה, ומשם יצאנו לפארק אשכול".

לקראת מחזור מארס השנה התברר כי יגויסו לא מעט לוחמים מישיבות ההסדר, שהגיוס של חלקם הוקדם עקב המלחמה, ולכן הוקמה פלוגה נוספת של מחלקות "בייניש" מישיבות שונות.

בימים אלו הלוחמים מסיימים את ההכשרה הבסיסית וממשיכים לאימון המתקדם, אולם בשל המלחמה הם הוכשרו ללחימה מוקדם מהצפוי כדי שיהיו מוכנים להפעלה כאשר יידרשו.

לתפקיד מ"פ "רעים" מונה סרן דביר בן־פורת (24) שאת רוב שירותו עשה בנח"ל. "קפצתי מהבית, נלחמתי בנובה, בבארי ובנירים, שם גם נפגשתי בפעם הראשונה עם חטיבת כפיר", הוא מספר. כקצין לוחם שלא היה בתפקיד ב־7 באוקטובר, משום שהשתתף אז בקורס מפקדי פלוגות, הוא מונה לשלל תפקידים בכל הגזרות – החליף מפקדי מחלקות שנפצעו, ולאחר מכן שימש מפקד פלוגה.

פגיעה מוחשית ורבה

ביום שבו נכנס צה"ל לבית החולים שיפא הוא קיבל את הטלפון שבישר לו כי יש בו צורך כדי להכשיר דור חדש של לוחמים. "הבנתי שיש כאן אנשים שחתכו את שנת הישיבה באמצע, עצרו להם את החיים ואמרו שצריכים אותם. מי אני שלא אבוא לפקד על דבר כזה?", דביר שואל בענווה.

אחד מאותם לוחמים הוא טוראי מרדכי לסרי, בן 21 ממעלות, תלמיד ישיבת ההסדר אור עציון ביישוב מרכז שפירא. את הדרמה בבוקר שמחת תורה הוא חווה במרחק קצר מאוד מעוטף עזה.

לדבריו, "התעוררנו מאזעקות בלי לדעת שעשרים דקות מאיתנו מתחולל טבח נוראי. כבר בתפילת שחרית חבר'ה בסדיר ובמילואים שנמצאים בישיבה החלו לקבל הנחיות לחזור הביתה, לפתוח טלפונים ולעלות על ציוד. תוך כדי החג קיבלנו שמועות על מה שהתרחש באזור".

טוראי אלרואי כלפה, בן 21 מהיישוב ניצן ליד אשקלון, מכיר גם הוא את עוטף עזה. הוא למד שם בשנות התיכון, וכעת הוא תלמיד בישיבת איתמר. אנו משוחחים ימים ספורים בלבד לאחר שחברו, סמל אורי יצחק חדד ז"ל, נפל ברצועה. שמונה חברים נוספים מהישיבה נפצעו באותו אירוע. "ביום שני בשעה 7:11 בדיוק איבדתי את החבר הכי טוב שלי, שלמד איתי בישיבה התיכונית וגם באיתמר. הוא היה האדם הכי קרוב אלי, בכל פעם שהוא היה יוצא היינו נפגשים", הוא מספר.

גם לסרי איבד את חברו הטוב ביותר מהישיבה ימים ספורים לפני שיחתנו, מה שמלמד עד כמה הפגיעה בתלמידי ישיבות ההסדר מוחשית ורבה. "בדיוק סיימנו תרגיל ירי, לקחו אותנו הצידה והודיעו שחבר טוב שלי, רס"ל (מיל') מלכיה גרוס ז"ל, נפל ברפיח. הוא היה חבר מאוד קרוב, הייתי יכול לדבר איתו על כל דבר. למרות הפרשי הגילים והרקע השונה מעט נוצרה בינינו חברות מאוד עמוקה ויכולת לדבר ולשתף זה את זה בכל נושא".

לדברי סרן בן־פורת, אחד האתגרים בהכשרה של תלמידי הישיבות נובע מכך שרבים מחבריהם לוחמים ברצועה. "כמעט אין מקומות שמוציאים מחלקה שלמה להלוויה פעמיים במהלך הכשרה", הוא אומר. "אנחנו משתדלים להקדיש זמן לזכר הנופלים, לאלו שהגנו עלינו בחייהם".

חרף הנפגעים הרבים מישיבות ההסדר, הלוחמים בפלוגת "רעים" נחושים להצטרף ללחימה ולהגן על מדינת ישראל. "המוטיבציה הכי גבוהה שיש", אומר כלפה. "אנחנו יודעים שהמלחמה לא תיגמר מחר או בעוד שבוע, ואנחנו מתאמנים לשם כך. אנחנו גאים במקומות שהגענו מהם ושמחים לשרת בצה"ל, ועוד יותר ממקום שמגיע מתוך תורה".

לסרי מסכים: "אנחנו לא מחפשים לרוץ לשדה הקרב ולהיהרג, חס וחלילה, אלא להגן על עם ישראל. בישיבה התחנכנו על התפקיד של התורה ביחס לעם ישראל וללחימה, וחלק מזה הוא הרצון למלא שירות קרבי משמעותי. הגענו לשם הגנה על עם ישראל, זה ברור מאליו".