במהלך המבצע בצפון השומרון, כוחות צה"ל סרקו מאות איתורים, תפסו אמל"ח רב וחיסלו עשרות מחבלים. "יש לנו אחריות – לוודא שהטרור כאן לא ירים את הראש", מדגישים המפקדים בשטח, ומספרים על הנחישות להמשיך קדימה בשביל החברים שנפלו במלחמה – ובשביל אלה שנלחמים איתם בכל יום כתף אל כתף.
20.03.25
בחלק גדול מהשירות שלו עד פרוץ המלחמה, גם לפני שנכנס לתפקידו כמ"מ בגדוד נחשון (90) של כפיר, תפס סגן א' לא פעם קווים ברחבי איו"ש. הוא מכיר מקרוב את הפעילות בגזרה, אבל הפעם זה נראה ומרגיש לגמרי אחרת: "סדר גודל של כוחות ועצימות מבצעית כמו עכשיו, עוד לא ראיתי כאן".
"המטרה שלנו היא למנוע מהצרעות לחזור לקן", כך, בתמציתיות, הוא מתאר את שעומד לנגד עיני הלוחמים שלו – הפועלים באינטנסיביות מזה תקופה ברחבי חטמ"ר מנשה, ובג'נין בפרט.
מתחילת המלחמה ובשבועות שעברו מאז יצאו כוחות הביטחון למבצע 'חומת ברזל' בצפון השומרון, לא רק שפעילות צה"ל בגזרה הפכה אינטנסיבית יותר לאורך כל שעות היממה, היא גם כוללת אמצעים שלא נראו כאן שנים ארוכות, אם בכלל: כלי צמ"ה, רחפנים, רוכ"ש, ואפילו רק"ם – לראשונה מאז 'חומת מגן'.
"כבר שנה וחצי שאנחנו ברצף אינסופי של מבצעים", מרחיב מנהל הלחימה של חטמ"ר מנשה, סא"ל (במיל') א', שמונה כבר יותר מ-450 ימי מילואים של תפעול החמ"ל בחטיבה. "זה אזור מורכב מבחינת תאי הטרור שבו: השטח ממולכד במטענים ורווי באמל"ח, ומהרגע שנכנסנו פנימה אנחנו מטפלים בזה".
"המבצע הזה שינה את כללי המשחק", אומר המנל"ח, "אני יכול להגיד שמתחילת המלחמה חיסלנו יותר מ-400 מחבלים רק בחטמ"ר מנשה. אך למרות ההישגים, צריך להמשיך ולהתמיד. גם אם מדובר במבצע ארוך בלי תאריך סיום קבוע מראש. אם לא נטפל באיומים האלה עכשיו, נפגוש אותם במקומות הרבה פחות אידיאליים".
ואכן, אחרי שפעלו בכלל הגזרות ורגע אחרי שסיימו תע״ם בשומרון, לוחמי גדוד נחשון הגיעו גם לג׳נין, שם הם מבצעים פעולות התקפיות ופשיטות, ולילה-לילה עוקבים אחרי איתורים חשודים. "אנחנו מאוד יסודיים, כי בסופו של דבר יש לנו אחריות – לוודא שהטרור באזור לא ירים את הראש", מחדד המ"מ.
מי שפעל בג'נין בתקופה האחרונה, יודע ממקור ראשון כמה השגרה המבצעית שם השתנתה והעמיקה. ובעיקר בגלל זה, משתף אותי המ"מ, זו עבודת קודש עבורו ועבור לוחמיו. כשהוא נשאל מה מחזיק אותם שם, הוא משיב בלי היסוס, וניכר שזו סוגיה שחשב עליה לא מעט: "לא משנה באיזו סיטואציה, כלוחם, הצוות עצמו הוא תמיד מה שמחזיק אותך. זה מתבטא גם בדברים הכי קטנים, כמו להישאר עם החבר שמחליף אותך בשמירה".
"הבנתי את זה בעיקר במהלך הלחימה בעזה, עוד בתפקיד הקודם שלי כסמל בקורס מ"כים", הוא משחזר. "אני זוכר שישבתי עם הצוות שלי אחרי יום קשה, והסתכלתי עליהם, ואמרתי לעצמי 'בוא'נה, החבר'ה האלה הם האנשים הכי מאושרים שפגשתי בחיים שלי', והבנתי שזו בחירה. להסתכל לרוע בעיניים ולהחליט שלא משנה מה – אנחנו בוחרים להמשיך הלאה".
"וזה דבר שאי אפשר לעשות לבד. כי כשאני סוחב את חבר שלי על האלונקה, מה שמונע ממני להישבר זה החבר השני שמחזיק אותה איתי ומקל על המשקל שיש לי על הכתפיים", הוא משתף, ואני מבינה מיד שהוא לא מתכוון רק למשקל פיזי. "חשוב לי להנחיל את זה הלאה כמפקד".
ובחודשיים שעברו מתחילת "חומת ברזל" בג'נין, הספיקו כוחות הביטחון לסרוק יותר מ-1,000 איתורים, בהם מצאו והשמידו תשתיות טרור ועשרות אמצעי לחימה נוספים, הכוללים כלי נשק, מכשירי קשר ומטענים. בנוסף חוסלו במרחב חטמ"ר מנשה יותר מ-50 מחבלים ונעצרו יותר מ-150 חשודים.
"תוצאות הפעילות ניכרות כבר בשטח", מדגיש סא"ל (במיל') א', "ולמרות מה שעשינו, העבודה לא נגמרה. אנחנו צריכים לוודא שגם כשנצא מג'נין – הטרור לא יחזור. אני מוכן לעשות כמה ימי מילואים שיידרשו כדי לשמור שזה לא יקרה".
"יש הרבה לוחמים שממשיכים קדימה בשביל החברים שלהם שנפלו, כדי להמשיך את המשימה שלהם", מסכם המ"מ, "אני ממשיך קדימה גם בשביל אלה שנשארו. זה היה נכון בשבעה באוקטובר, זה היה נכון בעזה, וזה נכון גם עכשיו בג'נין – למרות הקושי, סוחבים ביחד את האלונקה ומבצעים כל משימה על הצד הטוב ביותר".
