"צה"ל עזר לי להרגיש חלק מהחברה הישראלית"
אומר יוסי נדל מגבעת שמואל שסיים עכשיו קורס מ"כים וחוזר כמפקד לגדוד נחשון שבו התחיל את שירותו. נדל, שעלה מארה"ב לפני שלוש שנים והתגייס כחייל בודד, מספר על ההתאקלמות בצבא ובישראל בצל הקורונה.
פורסם ב: 
לכתבה המקורית – לחץ כאן
אחרי שאחיו היה הראשון שהתגייס לצה"ל מהמשפחה היה ברור ליוסי נדל, שנולד וגדל בארה"ב, שגם הוא ילך בעקבותיו. אתמול סיים נדל, תושב גבעת שמואל בן 20, קורס מפקדי כיתות (מ"כים) למקצועות החי"ר עם כ-500 חיילים נוספים. נדל עלה לבדו לפני שלוש שנים, ב-2019, לישראל מהעיר דטרויט שבמדינת מישיגן שבארה"ב והשתלב בלימודי הישיבה באלון שבות שבגוש עציון. באוגוסט שעבר הוא התגייס כחייל בודד לגדוד נחשון של חטיבת כפיר יחד עם חבריו מהישיבה ולפני ארבעה חודשים הוא החל את קורס המ"כים.
"בקורס מ"כים פגשתי בפעם הראשונה חילונים ועשינו יחד שבת", מספר נדל, "זה היה מרגש בשבילי לצאת מהבועה שלי ולפגוש חילונים ולחיות איתם יחד בצבא, כי עד עכשיו הייתי רק עם דתיים. שבת עם חילונים זו חוויה אחרת לגמרי. היה לי חשוב להכיר את העולם של החילונים כי אני אפקד גם על חיילים חילונים וכך אבין את העולם שלהם ואדע איך לדבר איתם. ממש נהניתי בקורס. גם למדתי וגם התמקצעתי וגם רכשתי חברים חדשים חילונים ודתיים. במבצע 'שומר החומות' היינו בכוננות וזה יצר אצלנו לחץ גדול ופחד בזמן של ההסלמה. בסוף רק היינו בכוננות ולא נאלצנו להילחם ואפילו שלא עשינו כלום בפועל הייתי חייל מהמערכת באותו הזמן וזה היה משמעותי עבורי".
התגייסת בשיא הקורונה. איך זה היה בשבילך?
"החלק הכי מאתגר כחייל בודד היה בתקופת הקורונה", אומר נדל, "תכננתי לטוס לבקר את המשפחה שלי בארה"ב בפסח לפני הגיוס ובגלל מגפת הקורונה לא יכולתי לעשות את זה. לא ראיתי אותם שנה. היציאה לבקו"ם היתה הגשמת חלום וזה היה גם מאוד קשה כשההורים רחוקים ולא יכולתי לראות אותם ולחבק אותם בגלל הקורונה. יש לי שני אחים שעשו עליה וגרים בישראל ויש לי אח אחד בארה"ב. אנחנו משפחה מאוד ציונית. ההורים שלי התחילו תהליך של עליה והם ממש בקרוב יעלו לפה".
מתי ההורים ראו אותך במדים?
"הפעם הראשונה שההורים שלי ראו אותי במדים היתה לפני פסח האחרון כשהם עשו לי הפתעה והגיעו לבקר. אחר כך עשיתי ליתר המשפחה הפתעה וטסתי לניו יורק בפסח האחרון".
הם היו בטקס סיום קורס מ"כים?
"ההורים שלי בארץ עכשיו, הם באו במיוחד בשביל הטקס. גם סבא שלי שהוא ניצול שואה ושירת בצבא בארה"ב הגיע לטקס. זה מביא לו הכי הרבה גאווה שיש לו נכד בצה"ל ועל הקיר בבית שלו תלויות תמונות שלי ושל אח שלי במדים. זו גאווה אחרת בשבילם לראות אותי בטקס. זה עושה להם טוב שהגעתי לפה והצלחתי להשתלב בחברה הישראלית ולא רק זה אני גם מפקד בצבא ונותן מעצמי. זה מאוד משמעותי בשבילם ומחזק אותם במיוחד עכשיו כשהם מתכננים להגיע לפה ולהתאקלם. אבא של סבא שלי היה צריך להילחם בשביל לשרוד בשואה ועכשיו לראות אותי עם נשק, מגן על עם ישראל וחלק מצבא גדול גורם לו להרבה גאווה. הוא קנה לי רצועה לנשק ואני הולך איתה עכשיו ומרגיש את הגאווה של סבא שלי בי".
מה אתה לוקח איתך מהקורס?
"הקורס מאוד חיזק את הביטחון העצמי שלי ועזר לי להתאקלם בחברה הישראלית ולהרגיש חלק ממנה. בקורס תרגלתי את העברית שלי, למדתי להעביר שיעורים ולנאום בתור מפקד. יכולת הדיבור שלי בעברית השתפרה מאוד בקורס. לא רציתי כעולה חדש וחייל בודד בצבא להרגיש מסכן ולהיות רק זה שלוקח ומקבל ושצריך כל הזמן עזרה. כשהתגייסתי היה לי חשוב להיות גם זה שנותן ולא רק מקבל. התאמנתי הרבה לפני הגיוס והייתי בכושר מצוין וחשבתי שכשהחיילים האחרים יעזרו לי עם העברית אני אעזור להם לסחוב את הציוד. כך מצאתי בהתחלה את המקום שלי לתת והוכחתי שגם כעולה חדש אני יכול להיות לוחם ומפקד. אני מתכנן לתת הרבה מעצמי לחיילים שלי כדי שיהיה להם שירות משמעותי וטוב – לתחזק קשר חזק איתם ולרתום אותם אחריי".
מה קורה איתך עכשיו אחרי הקורס?
"אני חוזר בתור מפקד לחטיבת כפיר ולגדוד נחשון ולפתוח את מחזור אוגוסט 21 ואני ממש מתרגש מזה. אני חושב שכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו בצבא. מה שלי הכי חשוב זה היחס האנושי והרעות. אני מתכנן כמפקד לתחזק קשר חזק עם החיילים ולרתום אותם אחריי. נחשון הוא גדוד חדש יחסית ואני מתכוון לעזור בבנייה ובהרמת הסטנדרטים שלו. אני מרגיש עכשיו כמפקד ומנהיג בצבא חלק מהעם שלי וגם אחרי שאשתחרר מהצבא אני חושב שיש לי את היכולות להיות מנהיג בישראל".
