כשאל"מ ערן אוליאל, קצין מובחר שגדל בחטיבת הצנחנים, נקרא לפקד על חטיבת כפיר, התגובה הראשונית שלו הייתה אכזבה. אך לאחר שהבין את גודל המשימה, התחושה הראשונית התחלפה בפרץ אדרנלין. לפני חודש הוא נפרד מהחטיבה, שעברה בתקופת פיקודו מהפכה של ממש, וכעת הוא אומר: "אני לא חוזר לכומתה האדומה".

"המינוי ביאס אותי לכמה דקות, אבל מהר מאוד הבנתי שכפיר היא חטיבה עם אתגר ענק ויש לי הרבה מקום להשפיע בה", הוא אומר למקור ראשון. "זו חטיבה עם גדודים לוחמים שצריך להוביל אותם למלחמה, ולהכין אותם לקראתה. אני לא מצטער לרגע שהגעתי לכאן, ויוצא מפה בתחושת גאווה גדולה".

ערן אוליאל נשוי לדפנה ולהם שלושה ילדים. בימים אלה ערן יוצא לתחנה חדשה בארצות הברית, ללימודים במכללה לביטחון לאומי של הצבא האמריקני, לתואר היוקרתי שמקדם את מקבליו להמשך הטיפוס בסולם הדרגות הצה"לי, עד המטה הכללי.

הוא התגייס בשנת 1996 , והתקדם בחטיבת הצנחנים עד לתפקיד מפקד גדוד 890. בצוק איתן שימש קצין אג"ם של אוגדת עזה, לאחר מכן מונה לראש מחלקת המבצעים של צה"ל, ואז קיבל את שיחת הטלפון מהרמטכ"ל דאז, רב־אלוף גדי איזנקוט: "בוא נדבר". בשיחה הסביר לו איזנקוט שכישוריו דרושים כדי לפקד על חטיבה חשובה מאוד בצה"ל, חטיבת כפיר. גם איזנקוט לא ידע אז שבקרוב מאוד יגדל שבעתיים האתגר שבתפקיד הזה.

עם כניסתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי לתפקיד, נקרא שוב אוליאל לשיחה בלשכה הבכירה ביותר. הפעם הוא התבקש לגייס את יכולותיו כדי להפוך את חטיבת כפיר לחטיבת חי"ר אש, בדיוק כמו חטיבת הצנחנים שבה גדל, גולני, גבעתי והנח"ל.

"זו חטיבה צעירה מאוד, שבתחילה הייתה מיועדת רק ללחימה ביו"ש", מסביר אל"מ אוליאל. "לפני שנה וחצי החליט הרמטכ"ל שכפיר מקבלת ייעוד חדש כחטיבת חי"ר אש, שלא תהיה מוגבלת רק ליו"ש. הרעיון הוא להעמיד יכולות לאיתור אויב ולהפעיל אש במטרה להרוג את האויב בצורה יעילה יותר ובלי כלים כבדים. הולכים ברגל לחסל את האויב. הרמטכ"ל ביקש שהחטיבה הזאת תהיה מובילה בתחומה, והציב יעד להפוך את הלוחמים בחטיבה לטובים ביותר בתחום הזה".

ההחלטה התקבלה בימים של מתיחות ברצועת עזה, אחרי שנים של שקט בעקבות מבצע צוק איתן. אל"מ אוליאל הכיר היטב את הגזרה משירותו כקצין אג"ם בצוק איתן, וידע היטב מה נדרש מהלוחמים שלו. "זו הייתה הפעם הראשונה שהחטיבה כולה עשתה תעסוקה מבצעית בגבול רצועת עזה", הוא משחזר. "שלושה מחבלים חדרו אז במטרה להוציא פיגוע, והסיירת של החטיבה ארבה להם בחורשה. הלוחמים הגיעו למגע קרוב וחיסלו את שלושת המחבלים. זה היה אירוע מוצלח מאוד. הרמטכ"ל הגיע לתחקר אותו, ושם קיבל את ההחלטה שכפיר הופכת לחטיבת אש".

בשלב הזה נדרש אוליאל ליישם את הפקודה שקיבל. "פירקתי את זה לפרטים כמו שלמדתי בבסיס של ההכשרה שלי, כמו לפני משימה מבצעית", הוא אומר. "קודם כול להתכונן למלחמה גם בחזית הצפון, שזה דבר חדש לנו ודורש יצירת כשירויות חדשות. שינינו את כל מחזוריות האימונים של החטיבה, והתחלנו להתאמן המון. נכנסנו בפעם הראשונה ל'בוחן רף' בפיקוד הצפון – זה אומר להתאמן למשהו שונה לגמרי ממה שהכרנו, ולהיבחן על כך. התוצאות יעידו על הכשירות והיכולת של הלוחמים להילחם בזירה צפונית".

האתגר לא הסתיים כאן. כדי להפוך גדודים לוחמים שאומנו לייעוד מסוים ללוחמים מול אויב אחר לגמרי בתנאי שטח שונים – נדרשה כתיבה של תורת לחימה חדשה לחטיבה. "הקורסים השתנו, היכולות השתנו, הכול התהפך", מספר אל"מ אוליאל. "כל מפקד מחלקה קיבל רחפן תרמי וטילי גיל, כמו גם ציוד איכותי מאוד ללחימה בלילה. אלה דברים שלא היו להם אף פעם, ויותר מזה – אין ציוד כזה לשום חטיבה אחרת. זו אמירה משמעותית מאוד של הצבא. זרוע היבשה מובילה את זה ודוחפת בכל הכוח.

"בנוסף, החטיבה הוכפפה לאוגדה 99 שהוקמה אז – האוגדה הראשונה שלא נמצאת תחת פיקוד מרחבי אלא תחת זרוע היבשה, מה שאומר שמפקד זרוע היבשה מפקד בפועל על כל התהליך של בניית החטיבה והאוגדה. זה חיבור חשוב מאוד כי כך כל הגופים רתומים להצלחה. השינוי נועד ליישם את תפיסת הניצחון של צה"ל".

הביקוש גובר

עד אותם ימים ידעה חטיבת כפיר הכרה ציבורית בעקבות שלושה דברים – פרשת אלאור אזריה שהיה חייל בחטיבה, תקריות של גדוד נצח יהודה עם מחבלים ומעצרים שהשתבשו משפטית וערכית, ובעיקר כמי שסופגת ומכילה את רוב אירועי הפח"ע ביהודה ושומרון. באופן מוזר אולי, שלושת הסממנים הללו דווקא עשו טוב לחטיבה, ומתגייסים רבים מבקשים להגיע אליה.

"על כל מקום פנוי בכפיר יש שלושה חיילים שרוצים להתגייס", אומר מפקד החטיבה היוצא. "נכון שאין לנו מורשת קרב של 70 שנה כמו צנחנים או גולני, אבל המשימה המבצעית ביהודה ושומרון מביאה את החיילים לרצות לשרת בה. החשיפה לחיכוך היא חלק משמעותי בגלל אירועי הטרור שחטיבת כפיר מאוד בולטת בהם. יש בחטיבה הזאת המון פעילות מבצעית, וההחלטה של הרמטכ"ל רק העצימה את זה. לכן גם נדרשנו להגדיל את מספר הלוחמים בכל גדוד. כל גדוד הוגדל בשתי מחלקות בגלל אופי הלחימה השונה. המשימה היא לא אותה משימה ויש לנו אתגר גדול – גם לאתר, גם לקלוט חיילים טובים וגם להכשיר אותם ללחימה".

"בזמן שומר החומות הוקפצנו מאימון לגזרת איו"ש, חזית לא פשוטה שברגע יכולה להפוך לסיפור של המבצע. הלוחמים הצליחו להרחיק את יו"ש מהעימות"

לפני כחודשיים מצאה עצמה החטיבה עוצרת את האימונים וההכשרות ונדרשת למשימה מורכבת. המצב בגזרת ירושלים הסלים, חמאס החליט להוסיף לתבערה את הגפרור שלו מעזה, ומבצע שומר החומות פרץ. חטיבת כפיר, המומחית לגזרת יהודה ושומרון, עצרה את כל פעילותה ונקראה לדגל.

"השקט שנשמר ביהודה ושומרון, באופן יחסי למצב, מוכיח שהלוחמים עשו עבודה מעולה בשטח", מסכם אל"מ אוליאל ביום שאחרי. "זו הייתה מערכה שלמה. השטח בער, ואם גדוד היה רגיל להתמודד עם מספר מסוים של אירועים, כל זה התעצם באופן דרמטי. הם סיכלו המון פיגועים. בשבועיים חווינו ארבעה פיגועי דריסה ושלושה פיגועי ירי, והלוחמים הגיבו והגיבו טוב. באחד מניסיונות הפיגוע הם עצרו מחבל רגע לפני דריסה. הם סיכלו אירועים עצימים בכיכר איו"ש שבעבר היו בה אלפי מפגינים, וחזרנו לזה בגדול. שני גדודים של החטיבה עמדו מול 3,000 מפירי סדר, ושלטו באירוע שהוא לא פשוט בכלל.

"כשהלוחמים מוקפצים מאימון לגזרת איו"ש ומצליחים לעבור משגרת אימונים לשגרה מבצעית בלי לפגוע באנשים שלא מעורבים, ולעצור הפרות סדר שלא יגיעו לכבישים וליישובים – זו הצלחה גדולה מאוד. הם הכילו כל נקודה כזו, ועשו את זה בצורה מקצועית בלתי רגילה. זו חזית לא פשוטה, שברגע אחד יכולה להפוך לסיפור של המבצע. בעבודה שהלוחמים עשו ובפריסה שלהם הם הצליחו להרחיק את יהודה ושומרון מהעימות. ישבנו על כל יהודה ושומרון ותגברנו כוחות, וצמצמנו את הנזק שעלול היה להיגמר רע מאוד אם האזור היה מתלקח. אני שמח שהחטיבה הביאה את היתרון שלה לשטח".

כמה הייתם קרובים לכניסה לתמרון קרקעי בעזה?
"פתחנו את כל מחסני החירום בהבנה שאנחנו ערוכים לרדת לרצועת עזה להצטרף ללחימה. אם היה נדרש מהלך קרקעי, היינו שם. אני לא יודע כמה היינו קרובים ואני לא נמצא במקום של מקבלי ההחלטות, אבל אני חושב שהשגנו את מה שרצינו, כל אחד בגזרה שלו. בגזרה שלנו היה חשוב לשמור על איו"ש".

נותנים גיבוי

אירוע אחר שחייל של החטיבה היה מעורב בו הוא ניסיון חטיפת נשק מלוחם, ניסיון שסוכל כשהחייל נטרל את המחבל והצליח לשמור על נשקו. זמן לא רב קודם לכן הותקף לוחם ביחידת קומנדו בניווט סמוך ונשקו נלקח. מח"ט כפיר היוצא מספר כי הפעולה של החייל שלו הביאה הרבה כבוד לחטיבה. "זה לוחם שגדל והתחנך על קרב מגע, וחינכו אותו להיות צנוע וקשוח. מחבל ריסס לו את הפנים בגז פלפל ממרחק של מטר אבל הוא לא ויתר. הוא נלחם בו כמו אריה אמיתי. זו בדיוק הרוח שאנחנו מעבירים ללוחמים, לא לוותר".

"הקורסים השתנו, היכולות השתנו, הכול התהפך. כל מפקד מחלקה קיבל רחפן תרמי וטילי גיל, וציוד איכותי ללחימה בלילה. אין ציוד כזה לשום חטיבה אחרת"

אחרי האירוע היה בחטיבה שיח על נושא הגיבוי ללוחמים?
"אני לא מכיר דבר כזה שאין גיבוי. כל לוחם שמבצע פעולה בלי רשלנות – אני לא מדבר על טעות, אני מדבר על רשלנות – אין סיבה שלא יקבלו גיבוי. כל עוד לא נעשים דברים בכוונה, אין סיבה לא לתת גיבוי. לא שמעתי את הצורך הזה מלוחמים שלי. ברשתות החברתיות היה שיח שטען שהמפקדים לא מגבים את החיילים, אבל הוא שייך לאנשים בודדים. מי שפעל מקצועי קיבל גיבוי, ואיפה שצריך להעניש נעניש. זו גישה שאני רואה בכל צה"ל, לא רק בחטיבת כפיר.

"השיח הביקורתי הוא בעיקר מסביב, של אנשים שלא קשורים לסיפור, לא של הלוחמים בצבא. התפקיד שלנו כמפקדים הוא לחנך אותם להתמודד עם האירוע. כשניסיון פיגוע מסתיים במחבל פצוע או הרוג, אני יודע שזה נגמר כמו שהם היו צריכים לגמור. אם לא צריך להרוג מחבל ואפשר לנטרל, אני מצפה מהם לפעול על פי שיקול דעת ולא על פי החששות. נטו מקצועיות ושיקול דעת נכון".

אתגר נוסף שנקרה לפתחו של אוליאל הוא סיירת חרוב. הסיירת הוותיקה נסגרה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ובשנות התשעים הוקם מחדש גדוד חרוב. לפני ארבע שנים החליטו שהגדוד הזה יהפוך לסיירת של חטיבת כפיר, והמח"ט יפעיל אותה על פי הצורך המתאים עם הפיכת כפיר לחטיבת אש. "הסיירת השתנתה מקצה לקצה וכך גם כל מסלול ההכשרה שלה", מספר אוליאל. "כדי להתקבל לסיירת צריך לעבור גיבוש, והלוחמים עושים מאות פעילויות מבצעיות ביו"ש וברצועת עזה".

לאיזו פעילות מבצעית מיוחדת הם נדרשים?
"הסיירת עושה פעילות מבצעית כמו שאר הסיירות בצה"ל – נכנסים למחנות הפליטים, למעצרים מורכבים ולמחבלים חמושים, בגלל היכולת שלהם להתמודד עם אירועים כאלה. זו היחידה הכי התקפית באזור ג'נין. איכות האנשים שמגיעים לסיירת גבוהה מאוד. גם באליפות צה"ל הם קוטפים גביעים. בבוחן הכשירות הם הגיעו למקום הראשון בצה"ל במדרגת הקצינים, והם מובילים את החטיבה כולה בהמון הישגים שהשתיקה יפה להם".

אל"מ ערן אוליאל זוכר היטב היכן הוא היה כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. בקיץ 2006 הוא שימש סמג"ד של סיירת צנחנים, ובתוך יומיים כבר נכנס ללבנון להילחם. היום, כשהוא מפקד על חטיבה שלא מכירה את גזרת הצפון, הוא קובע שחייליו מוכנים לאתגר במאה אחוז.

"נתחיל בזה שבחטיבת כפיר ידעו להילחם עוד לפני שאמרו לנו תתכוננו לגזרת הצפון", מדגיש אוליאל. "אבל יש כאן אתגר, קודם כול להכיר להם את האויב. את חיזבאללה הם לא מכירים. בעוד שבועיים הם ייבחנו על הכרת האויב ועל הכרת הקרקע, אני אישית הבאתי אליהם את הסיפור שלי משנת 2006. בסוף, הסיפור הוא להבין כמה צריך להיות מוכנים למלחמה.

"בלחימה בשטח בנוי – אין שני לחטיבת כפיר. מה שכן שונה הוא הדרך לשטח הבנוי, ואת זה אנחנו מלמדים אותם. האויב שם שונה בגלל ההסתתרות שלו בשטח פתוח מיוער, וגם יכולת הנ"ט של האויב שנפגוש שם שונה וצריך ללמוד אותה. אני בטוח שהם מוכנים לזה, ואם יתגלו פערים הם ידעו לצמצם אותם בזמן הנדרש".

אופי הלחימה שם שונה מהאופי ביו"ש.
"נכון, אבל הלוחמים למדו ללכת בחולות של עזה ועכשיו הם צריכים ללמוד ללכת בהרים של לבנון. זה סיפור של אימונים וכושר גופני. לא סתם סיירת חרוב לקחה מקום ראשון בבוחן צה"ל. הבנו שיש פער שצריך לצמצם בכמה תחומים, ועשינו את זה בגדול. אם חטיבת כפיר תידרש לזירה הצפונית, הם ידעו לפעול בה מצוין".

בימים הקרובים יסיים אל"מ אוליאל את ההכנות וימריא עם משפחתו לשנה בארצות הברית. החודש הוא נפרד מהחטיבה, ומשוכנע שלא ישכח את השנתיים שלו בכומתה המנומרת. "זו חטיבה מיוחדת ואני מתרגש שפיקדתי עליה", הוא אומר. "אני מסיים את התפקיד כשהחטיבה נכנסה לי ללב. עד עכשיו שירתּי עם כומתה אדומה אבל אני לא חוזר אליה. אני נשאר עם המנומרת. אחרי 23 שנים בכומתה אדומה, אני אומר לך בלב שלם שהכומתה המנומרת אצלי בלב והיא תישאר אצלי על הכתף".