היא נחשבה לאחות החורגת בין חטיבות החי"ר, אבל כעת כפיר שואגת במעוז הקשוח ביותר של חמאס, ומשתתפת לראשונה בתמרון במלחמה. בוגר החטיבה יואב זיתון הצטרף למפקד סיירת חרוב ונכדו של דוד לוי, בקו הלחימה הראשון בשג'אעיה – שם מנסים לפתות לוחמים עם לבבות אדומים, "מזכרות מחטופים" ובכי תינוקות: "מכאן המחבלים לא ברחו, אבל אנחנו חזקים וחכמים יותר". מיוחד
מפקד סיירת חרוב, סא"ל דוד לוי, שקרוי על שם סבו, שר החוץ לשעבר, לא נפל במלכודת של חמאס: על קירות קו הבתים השלישי בחלק הדרומי של השכונה העוינת השאירו לו המחבלים סימוני לב אדום וכיתובים, חלקם בעברית, שכביכול ציירו חטופים שעברו כאן. בפועל זה היה בית ממולכד בעשרות מטעני חבלה שממתינים לתנועה הקלה ביותר, כדי להתפוצץ ולהרעיד את האדמה. רס"ן אליאב, קצין האג"ם החטיבתי, מזכיר: "שג'אעיה בערבית זה אמיץ, וכאן אנחנו חזקים, אמיצים וחכמים הרבה יותר מהם".
צפו בכתבה המיוחדת: עם לוחמי כפיר בשג'אעיה.
צפו בכתבה המיוחדת: עם לוחמי כפיר בשג'אעיה.
יואב זיתון עם לוחמי כפיר במעוז חמאס בשג'אעיה
(צילום: יואב זיתון | עריכה: גיא פוקס)
שגא'עיה, השכונה המזרחית של העיר עזה, נמצאת במרחק ריצה מבתי קיבוץ נחל עוז. הלבבות האדומים והכיתובים בעברית הם רק חלק מהמלכודות שהציבו שם המחבלים. הם ניסו לפתות את הלוחמים גם בהשמעת קול של תינוקות בוכים מרמקולים, כדי לארוב להם עם חוליות צליפה ונ"ט. חטיבת כפיר, הצעירה שבחטיבות החי"ר בצה"ל, רוצה כאן להוכיח יותר מכל חטיבה אחרת שמקומה לצד חטיבות מיתולוגיות כמו גולני, גבעתי והצנחנים.
זה היום השלישי שלוחמי החטיבה המנומרת משתתפים, לראשונה מאז הקמת החטיבה ב-2005, בתמרון במהלך מלחמה. הם ערניים ודרוכים, אחרי חודש דרמטי שכמותו לא עברה אף חטיבה בצה"ל: זה החל בקרבות הבלימה של לוחמי כפיר ב-7 באוקטובר, בקיבוצים רעים ובארי, לאחר שקפצו לעוטף מגזרות הצפון ואיו"ש; נמשך בשש פשיטות חטיבתיות על מחנות הפליטים של טול כרם וג'נין, כולל חיסול של 50 מחבלים בקרבות בסיוע מל"טי זיק; ונגמר ברגע היסטורי אחד, בתחילת השבוע, עם כניסה ראשונה כצוות קרב חטיבתי לעימות חזיתי עם הגדוד החזק ביותר של חמאס – בשכונת שג'אעיה.
כ-80 אלף עזתים גרו בשכונה הזו ערב המלחמה, ומפקד הגדוד שלה מזה כ-15 שנים חוסל ביום שבת על-ידי חיל האוויר. זה לא פירק את הגדוד העיקש, וצה"ל הסתער עליו בלפיתה משלושה כיוונים: ממזרח, כלומר מצד ישראל, עם חטיבות כפיר ו-188 של השריון, וממערב, מכיוון החוף, עם חטיבות גולני והצנחנים. מדרום חנק צה"ל את השכונה הקשוחה באמצעות פרוזדור נצרים שביתר את הרצועה, ומצפון עם הכוחות שפועלים בעיר ג'באליה ומנעו כך בריחה של מאות מחבלי הגדוד. "אבל הם לא ברחו, בניגוד למחבלים מגדודים אחרים של חמאס", הבהיר קצין בכיר מחטיבת גולני שנלחם בלב השכונה, בקסבה ובעיר העתיקה, "מחבלי גדוד שג'אעיה שומרים על הבית מבחינתם, רובם לא נטשו, יש להם גאווה של השכונה ואנחנו כאן כדי לגמור אותם".
כולם לומדים, גם המחבלים
שלשום הגעתי בשעת ערב מאוחרת וחשוכה למגנן חטיבת גולני סמוך למחנה הפליטים אל-בורייג', והמתנתי שעות להיכנס לקסבה. "הכניסה בוטלה, תחזור לישראל", התבשרתי למרבה האכזבה, "יש המון המון נ"טים על ציר ההגעה לקסבה, זה מסוכן מדי. נפצה אותך בהזדמנות".
את הלחימה החטיבתית של גולני, כמו של כפיר, מובילה הסיירת של החטיבה. מטחי האר.פי.ג'י הם קצרי טווח מהסמטאות, 30-20 מטרים, לעיתים פחות מזה, לנגמ"שי הנמ"ר ולטנקי המרכבה. בימים האחרונים כוסו מקומות רגישים בנגמ"שי הנמ"ר בשכבות מיגון נוספות. כולם לומדים כאן, גם המחבלים, מיום ליום.
"הפסקנו לספור טילי אר.פי.ג'י, חלק מהחוליות מונות 8-4 מחבלים בימים האחרונים, הן באות ומזדנבות מבתי ספר, בית עלמין ומסגדים", מספר הקצין מהחטיבה החומה. "רק בשלושת הימים האחרונים חיסלנו 130 מחבלים ואיבדנו 5 לוחמים. איך שנכנסנו ראינו אזרחים רבים שיוצאים עם דגל לבן. בוודאי שיש לנו חשבון פתוח עם השכונה הזו".
הקצין מתכוון כמובן לטראומת הנגמ"ש בצוק איתן, אירוע שבו נפלו 7 לוחמים וגופתו של הלוחם אורון שאול ז"ל נחטפה. אבל הפעם לוחמי גולני לא הגיעו חזיתית מישראל, ישר לתופת, כמו אז בקיץ 2014. הפעם הם הפתיעו את שג'אעיה מאחור, אחרי שכתשו את שכונת זייתון ופירקו את גדוד סברא.
החוב הוכפל ב-7 באוקטובר, שבו איבדה החטיבה בעוטף כ-70 לוחמים. "המג"דים של גולני כיום היו אז בצוק איתן מפקדי מחלקות. כולנו זוכרים מה היה, וגם חמאס שהקים פה אנדרטה לזכר המחבלים שלו שהרגנו בצוק איתן. נגיע גם לאנדרטה ונוריד אותה. ברור שיש פה סגירת מעגל".
במגנן החטיבתי עובדים החימושניקים של גולני במהירות מדהימה: רק ביממה האחרונה הם טיפלו ב-16 נמ"רים שנפגעו, ובאחד המקרים החליפו מנוע ב-40 דקות. "אנחנו מחזירים את הכלים לקרב תוך שעות בודדות, ועם המהנדסים שלנו תופרים פתרונות לבעיות תוך כדי לחימה", מספר קצין הטנ"א של החטיבה.
כמו לחלץ מהגטו
חזרה ללוחמי כפיר, בחלק הדרומי של השכונה העוינת. אנחנו נכנסים באור יום, מכיוון קיבוץ בארי, ועוצרים לרגע בנקודה טראומטית: הפרצה הרחבה בגדר הגבוהה והאימתנית שישראל הקימה פה בשנים האחרונות – כאן קרע לגזרים דחפור חמאס את רשתות הפלדה והברזל ואפשר למאות מחבלים, מתוך אלפים שחצו דרך עוד 60 פרצות, לפלוש לקיבוצים הסמוכים, בהם נחל עוז וכפר עזה.
בצד חונה נגמ"ש פומה מיושן של ההנדסה הקרבית, מושבת מפעילות: לפני חצי יממה הוא ספג טילי נ"ט, שיזמו מטעני חבלה שהתפוצצו בכלי המשוריין. לוחמי המילואים שבתוכו הספיקו לברוח במהירות, שלושה מהם נפצעו באורח קל. בחלוף דקות אנו מגיעים לבית המח"ט, שבו אל"מ יניב בארוט, שמפקד על החטיבה המנומרת מזה ארבעה חודשים, מראה לנו באיזו קלות המרחב הישראלי נצפה מהשכונה העזתית שממוקמת על גבעה בין מישורי הנגב המערבי: אנטנת מוצב פגה שחייליה ספגו מכה אנושה בשבת השחורה, בתי הקיבוצים ואפילו חלק משכונה של אופקים, נשלטים מכאן בתצפית, ובחלק מהמקרים גם באש.
"בבארי ראיתי שורדת שואה בת 84 עם מספר מהגטו מקועקע לה על היד, כשהיא כבר לא בין החיים. בחלוף יומיים משום מקום הגיחה מתוך ההריסות, על קלנועית, קשישה קיבוצניקית אחרת. זה היה מדהים", נזכר אל"מ בארוט. סגנו, סא"ל גיא: "לא חלמתי שאכניס טנק לישוב וגם D9 כדי להחריב בתים שבהם התבצרו מחבלים. באותו יום הגיע אליי פתאום אבא שנחטף ע"י חמאס אבל בתושייה עילאית הצליח לברוח עם קרובת משפחתו, וביקש ממני שאעזור לו לחפש או להשיב קרובה אחרת שלא הצליחה להימלט, מעזה. לפני כשבוע היא שבה בעסקה. בוודאי שזה השפיע, הרגשתי כאילו אני מחלץ שם יהודים מהגטו".
צוות הקרב של כפיר כאן כולל גם את גדוד דוכיפת שנע במקביל לסיירת חרוב, בצמוד לטנקי מרכבה סימן 4 של גדוד שריון במילואים מחטיבה 4. הם מקלפים באש עוצמתית שורת בתים אחר שורת בתים, ברחובות הצפופים של שג'אעיה. בכל בית חמישי יש מצלמות אבטחה נסתרות שהשאירו המחבלים, בכל בית שלישי פיר מנהרה עם רשת בלתי נגמרת, שחלקה מסתיימת כמנהרות התקרבות לגדר הגבול. בשמיים, כלהקת עורבים שחגה מעל מערום פגרים, נעים במעגלים 6 מל"טים מסוגים שונים, לטובת לוחמי החטיבה המנומרת. בקשה אחת ממפקד הסיירת או מהמח"ט – והמל"טים זמינים תוך שנייה לציד של מחבלים. עד כה חיסלו לוחמי החטיבה כ-70 מחבלים בשלושה ימים ראשונים בלבד של תמרון. מבחינתם – לא היה ספק שיקחו חלק בתמרון.
הצרורות הולכים ומתקרבים
במשך שנים חטיבת כפיר הייתה הבת החורגת של חטיבות החי"ר בצבא היבשה. הביקוש לשרת בה תמיד היה גבוה (גילוי נאות – כותב שורות אלו שירת בה כלוחם וכמפקד באינתיפאדה השנייה), אך המוניטין שלה ידע עליות מורדות, מפרשת המונית בדהריה, דרך אלאור אזריה ועד להסתבכויות של לוחמי נצח יהודה. אלו, אגב, עושים חיל, בשקט בשקט, כבר עשרה חודשים – בגזרת רמת הגולן המרוחקת.
כאן בשג'אעיה לוחמי סיירת חרוב לא נופלים מהסיירות הוותיקות של גולני והצנחנים: בעמדת הצלפים המוסווית אני פוגש לוחמים שמצוידים בכוונות החדישות ביותר של צה"ל, ובעמדת טיל הגיל הלוחמים כבר תקפו מחבלים ביום ובלילה. "בשירות שלנו ירינו אולי פעם אחת ובאימון את הטיל הזה. כאן ביום אחד שיגרנו כבר 5 טילי גיל על חוליות מחבלים, ולא חסר לנו הקצאות", אומר לי מפקד הצוות, בזמן שחייליו בעמדת ההפוגה האחורית מחממים מעל גזיה בוערת קופסת שימורים עם טונה בשמן ומעט תירס.
אבל הציד פה הוא כפול: לצד המלכודות שחמאס השאיר, בהן גם נשקי צלפים מסוג דראגונוב ממולכדים, תצפיתניו מחפשים גם את החוליות הנגדיות של חטיבת כפיר. "מי שישקיע פה יותר בקרב הלמידה, ינצח ראשון", מבהיר המח"ט בארוט, "הספקתי להילחם במלחמת לבנון השנייה, בעופרת יצוקה ובצוק איתן, ולכן אמרתי ללוחמים שלי באיו"ש בחודש האחרון – סבלנות, גם אנחנו נילחם בעזה. יש לנו פה הכול, רק ביומיים הראשונים הורדתי 40 טונות של חימושים ממטוסי קרב על מטרות שסיפקה החטיבה בשמונה מטסים שונים ועוד 14 תקיפות 'הבזק' מהירות".
בניגוד לחיילי גולני וגבעתי, כאן לוחמי כפיר נעים רגלית, בעקב של הטנקים. ואין להם בעיה להזכיר שהם חי"ריניקים גאים. אל"מ בארוט, שאמנם לא גדל בחטיבה, יודע כמה חשוב ללוחמים כאן לכתוב את המורשת, לשדרה לעם ישראל, להוכיח שחטיבת כפיר ראויה להזדמנות הזו. ולכן הוא לא מהסס לשגר אותנו לקו הלחימה הראשון, תחת אש, עם חוד החנית שלו – מפקד סיירת חרוב סא"ל דוד לוי.
"תיזהר מהמטען הזה, עכשיו חשפנו אותו עם השופל שחיפש בכלל פיר של מנהרה", הוא מצביע לי על רגבי האדמה הטרייה, ספוגת הגשמים, ובה מטען כלימגור בצורת קונוס. הצרורות הולכים ומתקרבים, ואז נחשפת לפנינו בבית נמוך קומה מפה צבאית של שכונת שג'אעיה ושל הקיבוצים שמולה: באמצעותה תכננו מחבלי הנוחבא את הפלישה הגדולה, שפתחה את המלחמה.
