סגן אור יוספי, הרופא של גדוד שמשון, גדל מחובר לעולם בו הוא עוסק ברמ"ח איבריו. אביו, שהיום משמש כראש מערך קרדיולוגי בבית החולים 'ברזילי', היה גם הוא רופא גדודי ששירת באותו המוצב בו בנו משרת היום – מוצב נחל עוז שבגבול עזה. כעת הוא משתף אותנו במסלול שעבר, בדברים שמחזיקים אותו בתפקיד המאתגר, ובקשר המיוחד עם אבא – גם בבסיס
תומי שטוקמן, מערכת אתר צה"ל | 02.02.2020פורסם ב: 
לכתבה המקורית – לחץ כאן
אחרי שלושה חודשים של קורס קציני רפואה גדודיים, הוא מקבל את השיבוץ לגדוד 'שמשון' של חטיבת כפיר, שנמצא אז בשבועות האחרונים שלו בחטמ"ר בנימין לפני המעבר לקו עזה. "מאז שנכנסתי לתפקיד, בשני הקווים, אני חובר כרופא גדודי לכל פעילות מבצעית ואני אחראי על כל תחום רפואת החירום בגדוד", הוא משתף.
"אנחנו מתאמנים ומוכנים תמיד לכל סוג פציעה, ובמעברי הקו לומדים את צירי הפינוי השונים, איך צריך להיערך מבצעית לאקט רפואי מבחינת הגזרה, אילו כוחות רפואיים נוספים יש בשטח ואל אילו רבש"צים אתה צריך לחבור בחירום", הוא ממשיך.
"יש תחתיי שבעה חובשים ופרמדיקית, ואני המפקד המקצועי והאישי שלהם. התפקיד שלי במישור החירום הוא לוודא שאנחנו תמיד מוכנים לכל משימת 'טראומה' – לשמור על כוננות של צוות רפואי ועל הכשירות שלהם, לאמן את החובשים להתאמן יחד איתם, לדאוג שהזאבים והאמבולנסים מוכנים לפעולה וכמובן – יוצאים לכל הפעילויות המבצעיות, בין אם זה מעצרים באיו"ש או הפרות סדר",מפרט סגן יוספי.
מבחינת השגרה, מדובר בהגעה באופן פרטני לכל חייל וחייל. "אני אוהב להגיד שאני מנהל ממש כמו 'מיני בית חולים', בסופו של דבר יש כ-500 חיילים בגדוד ולבריאות של כולם, הצוות שלי ואני האחראים הבלעדיים", הוא מעיד, "בעזרת החופל"ים אני דואג לכל הצרכים הרפואיים בכל פלוגה ובאמת מדובר בתפקיד מאוד תובעני. אבל – זו הרגשה טובה לדעת שאתה נוגע בכולם ולכולם, מגיע לכל חייל וחייל ויש לך איזשהו קשר אישי וליווי עם כולם. למרות הקושי – זו המסקנה הסופית שלי שאיתה אני מסיים כל יום".
"הגעתי לגדוד הזה בידיעה שיש סטיגמות על הרפואה בצבא, והצבתי לעצמי מטרה שחייל שיוצא ממפגש איתי ירגיש שהוא קיבל גם את המענה הפיזי הטוב ביותר, אבל גם את המענה הרגשי האידיאלי, שירגיש שיש על מי לסמוך", מספר סגן יוספי, "אני נותן לחיילים שלנו את מלוא תשומת הלב וההקשבה מתוך הידיעה שאני אמון על הכשירות הגופנית שלהם, והיא קשורה בכל מובן לכשירות המנטלית – ובאופן הזה אני משרת את התפקיד שלי גם כרופא וגם כקצין בגדוד לכל דבר ועניין".
למרות שהרופא מדגיש שלמעבר בין הגזרות אין השפעה ממשית גדולה על עבודתו הפרקטית כקצין רפואה גדודי, לגזרת עזה כן יש משמעות מיוחדת עבורו, אולי מעט רגשית יותר. "גדלתי באשקלון וכבר בתור נער בחטיבת הביניים חווינו מקרוב מאוד את ההשפעה של המצב בעזה. עמוד ענן, עופרת יצוקה, חווינו שבועות של לינה במקלטים ונפילה של גראדים וקסאמים בעיר", הוא חולק, "בתור ילד ונער אתה עדיין לא מבין את המשמעות לגמרי, אבל כשאתה חלק מהצבא – אתה מרגיש שאתה שם בשביל המשפחה שלך שנמצאת בבית, אני יודע שאם יקרה חלילה משהו ומישהו ייפצע אתה הראשון לתת את המענה".
"לא תמיד קל להשיג את זה", הוא אומר בכנות, "לכל אחד יש ציפייה אחרת כשהוא נכנס לרופא והחוכמה היא לנסות ולא לפספס את המקרים שזקוקים למענה אמיתי, ומצד שני לתת לכל אחד את היחס שמגיע לו ושמותאם לו".
כמו שסגן יוספי דואג לציין, הקשר עם אביו שאיננו רק קרדיולוג בכיר אלא גם רופא גדודי במילואים לשעבר, מוסיף מאוד לתפקידו ומכוון אותו באופן כמעט יומיומי. "אבא שלי שירת בנחל עוז בעצמו בתור רופא במילואים בגדוד שריון, אז כשעוד לא הייתה את הגדר והכוחות שלנו נמצאו בתוך עזה, הוא ישב שם כבר משנת 85' עד ממש לפני כמה שנים מועטות", הוא מפרט, "החשיבות של השירות הצבאי עבורו לצד הרפואה ממש קיימת ומורגשת".
סגן יוספי ואביו סגרו את המעגל באופן המשמעותי ביותר כשנפגשו ליום אבות וקצינים באותו מוצב נחל עוז, בו שירתו שניהם בזמנים שונים. "שנינו נהנינו מאוד, הוא פגש את הקצינים, את המג"ד וכמובן את מחלקת הרפואה שלי – חוויה מאוד טובה ומרגשת", אומר אור, וחיים אביו מוסיף, "הרגיע אותי מאוד לראות את האווירה המשפחתית, וגם את זה שחייליו של אור נמצאים בידיים טובות. כמה כולם מקצועיים ומכירים את התפקיד שלהם".
אילוסטרציה
