"נפצעתי, אוהב אותך" | מכתבים, מחשבות, תקוות ושרבוטים שהותירו חללי המלחמה

בפנקסים, בפתקים דיגיטליים ובמחברות שהותירו הלוחמים שלובים אומץ יוצא דופן ורגשות מורכבים. הספר "אם אתם קוראים את המילים האלו" מאגד את המחשבות, התקוות וגם ההומור של הגיבורים ומספק הצצה לעולמו הפנימי של דור לוחמים שלם, שב–7 באוקטובר קם כדי להילחם על ישראל, יהיה המחיר אשר יהיה.

 

פורסם ב: לוגו של ynet

הכתבה נערכה – לכתבה המקורית – לחץ כאן

"עוד כמה רגעים אתם כבר איתי פה" נווה יאיר אסולין
סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל, מכרמית, לוחם בגדוד שמשון, חטיבת כפיר. נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־ 11 בנובמבר 2024. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. בן 21 בנופלו.

נווה יאיר אסולין

סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל
 
על המכתב
נווה כתב את המכתב האחרון שלו ב־12.11.2023 בפתקים בטלפון.
באותם ימים הוא שירת בגבול לבנון והיה לקראת כניסה קרובה לעזה. הלוחמים בגבול לבנון היו נתונים למתקפות טילים בלתי פוסקות. באחד הימים שלח נווה תמונה לאחותו ספיר מתוך הכוונת של הנשק, כשהוא מכוון אותו על מחבל בעמדת שמירה לבנונית, ומנגד המחבל מכוון עליו. הוא כתב לה: "אחותי, אני יכול למות פה בכל יום".
כעבור שנה נווה נפל בקרב בעזה. כשהוריו קיבלו את הטלפון שלו הם מצאו בו את המכתב האחרון.
המכתב
היום שאחריי
אני מקווה שאת הדפים האלה אני אצטרך לשרוף בסוף המלחמה ולא יהיה בהם שימוש, אבל אם כן אז לפחות שיהיה בהם שימוש טוב.
אם קראתם את זה, כנראה שהגרוע מכל קרה. אבל תדעו באמת בלב שלם, אני גאה במה שעשיתי ולא מתחרט לרגע, וחושב שזו זכות גדולה להמשיך את דרך אבותינו בארץ ישראל ולהלחם עבור האדמה הזאת ולנקום את דם אחינו היהודים שנשחטו על היותם יהודים.
אל תשקעו בעצב על מה שקרה כי אני במקום טוב יותר, ממשיך לשמור עליכם מלמעלה איפה שאין סכנה ואני יכול להגן עליכם יותר טוב.
יש לי בקשה מכל הקרובים שלי – משפחה, חברים וכל עם ישראל – תהיו טובים אחד לשני, תאהבו יותר, תהיו יותר חברים, תיהיו יותר סבלניים, תהיו אנשים יותר טובים כלפיכם וכלפי הסביבה, יכול להיות שכל האסון הזה לא היה קורה אם לא הפילוג ומה שקרה לנו בעם, הרי על שנאת חינם חרב בית המקדש וכל עולמנו והוגלנו ל־2000 שנים ארוכות בגלות ועד שחזרנו לאדמתנו הגיע שוב השנאת חינם ואיתה האסון הכבד הזה שחווינו.
תמשיכו את החיים, גם אם אני לא ביניכם אני עדיין איתכם ועדיין רואה אתכם ונמצא איתכם בכל מקום, גם באירועים שיהיו פה לכולם בעז״ה אני יהיה שם אני מבטיח.
תחייכו, תצחקו, תאהבו ותנצלו כל רגע בחיים כי חיים פעם אחת וזו לא קלישאה, זו האמת האמיתית.
אם כבר למות אז בעד ארץ ישראל, זה הזכות והמצווה הכי גדולה שבן אדם יכול ועוד יהודי יכול לרכוש לעצמו. הרי אומרים ״מי שהציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם שלם״ אז אני הלכתי להציל ולשמור על כל עם ישראל ועל האדמה הזאת שאני כל כך אוהב.
נפרד מכם, אבל לא לתמיד, רק לעולם החומרי הזה שהוא ממילא הבל הבלים, עם כמה אבסורדי שאני אומר את זה, עוד כמה רגעים ובלי לשים לב אתם כבר איתי פה, ונצחק על כל מה שקרה ומבטיח לכם סיפורים שיהיו לכם הזויים גם בעולם הבא.

yk14319610

 
 
הערות
להילחם עבור האדמה הזאת: ביום הזיכרון לחללי צה"ל 2024, תוך כדי המלחמה, פירסם נווה פוסט באינסטגרם וכתב: "מה זה להיות לוחם? זה לעשות מסעות בלי כוח בגוף, לחשוב על הדם שנשפך על האדמה הזאת כדי שנלך עליה ולקבל מזה כוח להמשיך. להיות לוחם זה לדעת שאתה תמות בשביל החבר שלידך והוא בשבילך. למה אז להיות לוחם? כי 24,213 אנשים חירפו את נפשם בשביל הארץ הזאת. כי אם אנחנו לא נשמור על המדינה הזאת, אף אחד לא יעשה את זה".
אל תשקעו בעצב: ב־7 באוקטובר נווה שירת בגבול הצפון. כששמע על ממדי הטבח שלח לחבריו סרטון, ובו אמר להם: "הגענו למצב קשה, אבל אין לי זמן ליפול לדיכאון. בינתיים נשמור על קור רוח, נשפר את הציוד שלנו, נתכונן לזה. כשיהיה את הזמן לדיכאון ניפול לדיכאון".
תהיו אנשים יותר טובים, כלפיכם וכלפי הסביבה: במהלך הלחימה נווה חילץ חתולה לבנה מפוחדת מתוך ההריסות בבית־לאהיה וביקש מהוריו שיגדלו אותה בביתו, כי בעזה אין לה סיכוי לשרוד, ויקראו לה "לאהיה". החתולה הגיעה אליהם רק במהלך השבעה שלו.
הם התקשו לקרוא לה בשם המקום שבו נווה נהרג, וקראו לה "לילי". היום הם מגדלים אותה בביתם.
מי שהציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם שלם: לפני שנווה נכנס לעזה, אביו אמר לו "שמור על עצמך, ותחסל הרבה מחבלים". נווה ענה: "לא מעניין אותי מחבלים, אני הולך להציל חטופים, אפילו אם זה יהיה רק אחד".
בשיחה האחרונה של נווה עם אמו בטלפון אמר לה: "אמא, מצאתי סימני חיים של חטופים. תתגאי בי". יומיים אחר כך נהרג.

חיילנו היקרים בחטיבת כפיר,
אנחנו אתכם !