02.12.24אין הרבה דברים שמחברים בין ג'נין ודרום לבנון. בעוד מחנה הפליטים צפוף וידוע כמלכודת מטענים, הגזרה הצפונית מאופיינת בשטחים פתוחים, מהם נשקף גם איום טילי נ"ט. אך עבור לוחמי חרוב, שהספיקו לסיים מבצע של 80 שעות בגזרה הצפונית, ולחזור מיד לפעילות המבצעית באיו"ש – המטרה בשתי הגזרות ברורה.
"לפני שבועיים, קיבלנו משימה חשובה בכמה כפרים בדרום לבנון, מצאנו שם הרבה תת"ק ואמל"ח", משחזר סרן יהונתן, מפל"ג לוחמים בסיירת חרוב, "למען האמת, לא היה בית שעברנו בו, ולא מצאנו אמצעי לחימה כלשהוא. זאת הפעם הראשונה מאז הקמתה שהיחידה נכנסה ללבנון, והרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה".
ועבורו יש לכך גם משמעות אישית. הוא גר במתת שבגליל העליון, ומפונה מביתו כבר יותר משנה. את השטח החקלאי שלא טיפח מפרוץ המלחמה, ראה דווקא מלבנון. "פעלנו ממש מעל הבית שלי, באזור ממנו היו יורים עלינו נ"ט כשהייתי ילד", הוא משתף, "להיות מעבר לגבול ולראות את היישוב שלי, זה להבין עד כמה זה קרוב – מרחק ריצה. אבל זה הפך את הכול לעוד יותר משמעותי מבחינתי".
ופחות מיממה אחרי שסיימו את המשימה ההיא בלבנון – סרן יהונתן והפלגה שלו כבר היו עמוק בתוך ג'נין, במבצע נוסף כחלק מסדרת הפעילויות בצפון השומרון. "מעבר להבדלים הגאוגרפיים, המעבר צפונה מאיו"ש ובחזרה הוא בעיקר תודעתי", מסביר המפל"ג, "בג'נין, הקרבות שלנו הם פנים מול פנים, והאיומים אורבים מעבר לפינה, ובלבנון לעומת זאת, זו לא סמטה אחת, אלא רכס הרים שלם".
"בנוסף", חשוב לו להדגיש, "באיו"ש אנחנו מאוד מודעים לאוכלוסייה ולתושבים באזור, ובלבנון, לעומת זאת, האזרחים התפנו מהסביבה, כך שהסיכוי לפגוע בבלתי מעורבים נמוך עד אפסי".
ולמרות כל מה שעברו בשנה האחרונה, הרגע הכי משמעותי עבור סרן יהונתן היה כאשר קיבל שיחת טלפון מפתיעה. "בשבת השחורה קפצנו לבארי. נשארנו שם עד יום שלישי ושהינו באחד הבתים", הוא משתף, "לא ידענו מה עלה בגורל אותה משפחה, ו-8 חודשים לאחר מכן הם התקשרו אלי".
"הם סיפרו לי שהם חזרו הביתה לקחת כמה דברים, וראו את הפתק שהשארנו להם. היה מרגש לשמוע אותם ולהבין שהם בסדר. הם בכו, ושאלו אותי באיזה קטע לא אכלנו להם שום דבר מהמקרר", המפל"ג חצי צוחק, "זה רגע שנשאר איתי עד היום, זה נותן לי כוח להמשיך וכנראה ילווה אותי עוד הרבה זמן".
ואחרי יותר משנה בה לוחמי היחידה 'מטיילים' בין איו"ש, עזה ולבנון, סרן יהונתן מצפה לחזור ולראות את נוף ילדותו, גם מהצד השני: "הכי קרוב שהגעתי הביתה בשנה האחרונה, היה בכלל בלבנון, אבל בשביל זה אנחנו כאן, ונמשיך להיות – איפה שצריך ומתי שצריך, כדי שאזרחי ישראל יוכלו להרגיש בטוחים בבית שלהם".
