בריאיון מיוחד לעיתון "בשבע" מספר מפקד גדוד נצח יהודה כיצד הפך הנח"ל החרדי לאחד הכוחות המיומנים ביהודה ושומרון.
מפתחים שיטות ללוחמה ביו"ש. לוחמי 'נצח יהודה'
צילום: דובר צה"ל
שנים האחרונות הפך גדוד נצח יהודה לשם דבר בצבא, עד כדי כך שנדמה כאילו אין מי שלא שמע על הגדוד.
גם הבודדים שעדיין לא הכירו את הגדוד, נחשפו אליו בסדרה 'כיפת ברזל' ששידורה הסתיים לפני כחודש. אבל סדרת טלוויזיה, טובה ככל שתהיה, לא באמת נותנת מבט אמיתי על המציאות. סא"ל איתמר דשל, מג"ד נצח יהודה, מעניק לעיתון 'בשבע' הצצה נדירה על פעילותו של הגדוד המורכב ביותר בצבא, שמוצב בגזרה המאתגרת ביותר שיש.
גדוד נצח יהודה הוקם במתכונתו הנוכחית לפני 19 שנה במסגרת חטיבת הנח"ל, והועבר לחטיבת כפיר כשהוקמה. במהלך השנים שירתו בגדוד כ‑9,000 חיילים. הצלחת הפרויקט הובילה להקמת גדודים נוספים בחטיבת הצנחנים ובגבעתי. מבנה המסלול דומה לשאר גדודי החי"ר עם הבדל מהותי אחד: בשמונת החודשים האחרונים של השירות, החיילים מקבלים הכשרה מקצועית שתסייע להם לצאת לחיים שמחוץ לצבא עם סיכוי להשתלב בחברה.
"בנינו תשתית שלמה שתתאים לחיילים, כדי שהם ירגישו הכי בנוח שרק אפשר", מסביר סא"ל דשל. "יצרנו סוג של בועה כלפי החברה. בסופו של דבר אנחנו חברה רב-תרבותית, וכל אחד צריך להרגיש בנוח בצבא, ולא לחשוב שמנסים לכפות עליו אורח חיים שמנוגד לעולם שבו גדל. פעם התפיסה בצבא הייתה שצה"ל הוא כור היתוך, כלומר שכל החיילים צריכים לצאת אותו דבר. אני חושב שהבינו שזה לא נכון, ושצבא העם פירושו שכל אחד ימצא את המקום המתאים לו ולאורחות חייו".
קל לטעות כששומעים את סא"ל דשל מדבר על הצלחות הגדוד, ולחשוב שהציבור החרדי נוהר בהמוניו לשורות הצבא. המציאות היא אחרת בתכלית, ודשל לא מסתיר אותה. אחת הבעיות הנפוצות ביותר שקיימות בגדוד היא חיילים מבתים חרדיים שנזרקו ממשפחותיהם, בגלל החלטתם להתגייס לצבא.
"לצערי זה קורה המון", אומר דשל, "יש לי בגדוד יותר מ‑130 חיילים בודדים, ולא מדובר במשפחות שגרות בחו"ל אלא בחיילים שהמשפחות אמרו להם שברגע שהם מתגייסים אין להם לאן לחזור. זה מצב קשה מאוד. אני אבא לחמישה ילדים וקשה לי לשמוע מחיילים שלי כל פעם שדבר כזה קורה, וזה קורה יותר מדי פעמים. לא שכל ההורים החרדים הם כאלה, חלק מההורים דווקא גאים בכך שהילדים שלהם משרתים בצבא, אבל הם לא יכולים לומר את זה בקול בתוך החברה שבה הם נמצאים".
איפה גרים חיילים שנזרקו מהבית?
"יש לנו כל מיני אופציות – דירות של העמותה, דירות של האגודה למען החייל, גם בתי החייל נותנים מענה טוב. פרט לכך יש לא מעט משפחות מאמצות שמארחות חיילים בודדים. אני מקבל לא מעט טלפונים מאנשים שאין לי שום היכרות איתם, והם רק מבקשים לאמץ חייל. ברוך ה' רב ההיצע על הביקוש".
המומחים לגזרת איו"ש
אחד האתגרים של הגדוד הוא גיוס חיילים. לאור העובדה שכל חיילי הגדוד נעים על הציר שבין חרדי לחרד"לי, קהל היעד אינו גדול במיוחד. "יש לנו כמה דרכים לגייס חיילים חדשים. יש לנו מגייסים שהולכים לישיבות חרדיות, פונים לבחורים שהבינו שהם מיצו את החלק הזה של החיים, מציגים להם את המסלול ומשכנעים אותם להתגייס".
ולא עושים לחיילים בעיות באותן ישיבות? הרי לא מדובר במקומות שמעודדים בהם גיוס.
"אנחנו לא תוקעים אצבע בעין לחרדים, לא הולכים למאה שערים עם חצוצרות וכרזות להתגייס לצה"ל. המגייסים הולכים לישיבות שפחות מתנגדות, ולא פונים לאף אחד שרוצה ללמוד תורה. אין לנו שום עניין, לא רעיוני וגם לא אסטרטגי, לפנות לאלה שרוצים ללמוד. רוב החיילים שלנו מגיעים בשיטת חבר מביא חבר. בגלל שיש לנו כבר הרבה בוגרים, הם עושים לנו את השירות הטוב ביותר. יש לא מעט 'בנים של', 'אחים של' ו'חברים של' שבאו כי שמעו ממישהו שהם סומכים עליו שמדובר במסלול טוב בשבילם".
מלבד העובדה שכל חייליו דתיים, מה שמייחד יותר מכול את גדוד נצח יהודה הוא העובדה שהוא מוצב באופן קבוע בגזרת איו"ש. גם התחנה הבאה של הגדוד תהיה בגזרת בנימין, הפעם ליד שילה, עלי ומעלה לבונה. כתוצאה מכך שמדובר בגדוד שמכיר את הגזרה טוב יותר מכל אחד אחר.
"מבחינת כוח אדם יש מחסור ענקי בגזרת יהודה ושומרון, בטח עם כל האתגרים בצירים וביישובים. אנחנו צריכים לפחות עוד שתי חטיבות כדי שנוכל להגן על כל מקום. בגלל שאין לנו את הכוחות הללו אנחנו מפתחים טכניקות מלחמה שאיתן אנחנו מבצעים פעולות שנדרשות בגלל כוח האדם המועט. בגלל שאנחנו בגדוד נמצאים כל הזמן בשטח, אנחנו יודעים איך להפוך את כל המבצעים והמהלכים האלה למדויקים ויעילים הרבה יותר".
יהודה ושומרון מוגדרים בצבא כגזרה המורכבת ביותר שצה"ל נאלץ להתמודד עמה, בעיקר לנוכח העובדה שמדובר בעימותים יומיומיים, כל זאת כדי לסכל חוליות של מחבלים קודם לביצוע פיגועים. לא תמיד הכוחות מצליחים למנוע את הפיגועים. החודש וחצי האחרונים היו קשים במיוחד, עם שני נרצחים – הרב רזיאל שבח הי"ד והרב איתמר בן גל הי"ד. "כל פיגוע כזה שאנחנו לא מצליחים לעצור הוא כאב עצום שכל אחד מאיתנו מרגיש, אבל יחד עם זה אנחנו תמיד מנסים לראות את ההצלחות שאנחנו רושמים בשטח. אילו לא היינו מסכלים ביעילות, כל יום היה פיגוע דריסה, דקירה או ירי", אומר דשל.
יש הסלמה בחודשים האחרונים בגזרת איו"ש?
"אי אפשר להגדיר את זה כאינתיפאדה או כאובדן שליטה. יש אירועים, לרוב אחרי התרחשויות נפיצות, אבל זה לא מצליח לסחוף את הציבור הערבי. מדובר בקומץ, גם אם זה קומץ מאוד אלים, מאוד רעשני ומאוד מסוכן. גם אם מדובר באלף איש, מתוך שני מיליון זה טיפה בים. אבל זה לא אומר שהם לא מסוכנים, הם מפגינים וזורקים אבנים ובקבוקי תבערה. האינטרס שלהם הוא לעורר את השטח כדי שכל העולם ידבר על יהודה ושומרון וירושלים תחזור לשולחן. אנחנו נמצאים שם כדי להרגיע את השטח ולדאוג שזה לא יקרה. בפועל אנחנו רואים לאחרונה שיש ירידה במספר המשתתפים ובמספר הפרות הסדר, כי התגובה שלנו לדברים האלה היא קשה ונחרצת. לא הייתי רוצה להיות במקום אותו ערבי שזורק בקבוק תבערה על חייל".
מה כוללת התגובה?
"קודם כול יש את כל האמצעים לפיזור הפגנות. צריך להבין שאין לנו אינטרס שמפגין שזרק אבן ייהרג, זה לא יוביל לדברים טובים. פרט לכך יש כלים אפקטיביים ביותר. למשל, רוב משליכי האבנים הם קטינים. במקרה כזה אנחנו מעדיפים לשלול להורים שלהם את אישור העבודה בישראל. זה הנשק הכי טוב והכי מרתיע נגדם. אבא שמאבד את היכולת שלו לעבוד בארץ בגלל שהבן שלו זרק אבנים, דואג שהבן שלו לא יעשה את זה שוב".
קשר עם התושבים
במסגרת פיתוח הידע המלחמתי שנעשה בגדוד, מתבלטת פעילות מורכבת במיוחד: למידת האויב, ובמיוחד למידה של מה שמניע אותו לפעול. המטרה היא לייעל את איתור האיומים, וזאת על אף המחסור בחיילים בשטח. "חלק מהמומחיות שלנו היא להבין את המניעים של המחבלים. אנחנו יודעים שהם לא תמיד יוצאים לפגע ממניעים לאומניים, אלא לא מעט פעמים מדובר באנשים שהיו בחובות גדולים, או כאלה עם סיבוכים של כבוד המשפחה, שאומרים שאם גם ככה הם צריכים למות – לפחות שיזכו לכבוד על זה. ואצלם הכבוד הוא ברצח יהודים. ברגע שאנחנו מבינים מה גורם להם להפוך למחבלים, אנחנו יודעים לאתר מראש מי הוא פוטנציאל לביצוע פיגוע, ולעצור אותו לפני האירוע עצמו".
פרט לחיכוך היומיומי עם ערביי הרשות, מה שהופך את גזרת יו"ש למורכבת במיוחד הוא העובדה שהכוחות נמצאים באותו מרחב שבו חיים התושבים. אומנם מדובר במציאות מורכבת שבה החיילים לא יכולים לפעול בצורה סטרילית, אך הם דווקא רואים בזה יתרון גדול במיוחד. "יש קשר הדוק בינינו ובין התושבים. הרבש"צים מבחינתי הם כמו קצינים נוספים בגדוד. אנחנו כל הזמן עובדים ביחד, והרבה פעמים זה לא רק במישור המבצעי. אתה תראה פה הרבה מאוד אזרחים שנותנים משלוחי מנות לחיילים, למשל. בחנוכה היה לנו טקס הדלקת נרות, שהרבה מאוד מהתושבים השתתפו בו. חייל שרואה את העזרה והדאגה של התושבים פה אליו, לא צריך שיסבירו לו למה הוא נלחם. הוא מבין את זה לבד יותר טוב מכל דבר שיגידו לו".
