מח"ט כפיר הודף את הביקורות: "אי אפשר לחסל טרור רק מהאוויר"

בעקבות ההיתקלות השבוע, שתשעה לוחמים נהרגו בה לאחר קרב פנים אל פנים במבנה הרוס, התעורר שיח ציבורי סוער סביב השאלה אם הפצצות אוויריות מסיביות יותר עשויות למנוע את סיכון הלוחמים. כמו בסוגיות אחרות במלחמה, התשובה מורכבת. כדי להבין את המורכבות הזו שוחחנו בלב שכונת שג'אעיה עם מפקד חטיבת כפיר, אל"מ יניב בארוט.

"זה קרב למידה בלתי רגיל, גם עם עצמנו ועם האויב", אומר אל"מ בארוט. "כל יום מנסים להשתנות ולהשתפר. בעוד אנחנו משוחחים נורה עלינו טיל נ"ט, ועכשיו אנחנו במרדף אחרי המחבלים ואנחנו נחסל אותם. אין כאן אזרחים, רק מחבלים, ולכן אנחנו פועלים פה באגרסיביות גדולה מאוד ומפעילים את כל יכולות האש שלנו – מירי מרגמות ותותחים ועד חיל האוויר, וגם לוחמים בקרבות פנים אל פנים.

"צריך להבין את התמונה הגדולה: זו לחימה קלאסית בשטח בנוי, ביעד שהוא מאוד צפוף ברובו. המחבלים מלכדו וביצרו את המקום, הוא רווי במערכת תת־קרקעית גדולה מאוד של מנהרות. המשימה פה היא גם לחסל מחבלים וגם לאתר את התשתיות כדי להגיע אליהם בתת־קרקע, לקחת שבויים או להרוג אותם. אנחנו חושפים אמצעי לחימה בלי סוף, פירים של מנהרות, דירות מבצעיות".

ציפית למצוא כמות כזו של אמל"ח ופירים?

"אני מכיר את עזה שנים, לחמתי פה בעופרת יצוקה וגם בצוק איתן, ואני מאוד מופתע מכמות האמל"ח והתשתיות. סינוואר בנה פה דברים במשך תקופה. יש פה הרבה מקומות שהוא השתלט עליהם לפני המלחמה, ומקומות כמו בתי ספר שהוא השתלט עליהם אחרי שהאוכלוסייה ברחה. האמל"ח והפירים נמצאים בכל מתקן – בתי ספר, גנים, מתקני סיוע בינלאומיים ומרפאות. היום ברור לכולנו שכל בית ספר הוא מבנה שעמוס בתשתית טרור ויש בו מחבלים. הוא הכין מראש פירים ותת־קרקע, וברגע שהכול ננטש הוא הפך אותם למבצעיים".

מה קרה בהיתקלות השבוע, ולמה בעצם לא התחלנו את הקרב הזה עם פצצה על המבנה?

"כל דבר קורה כאן לאט בגלל המלכודים והפירים, אבל אנחנו נעים לאט ויסודי. שלא תהיה טעות, קודם כול אנחנו כותשים מהאוויר, כי ברגע שנכנס כוח מתמרן אנחנו משתמשים באמצעים אחרים ולא בחיל האוויר, ויש עוד דברים שאני לא יכול לפרט. אחר כך הכוח מטהר את המבנים בזהירות ממלכודות. המחבלים מנסים לתפוס אותנו במלכודות, והמענה לזה הוא פעולה מקדימה באש, לפעול בצורה איטית, שקולה ומדודה ולא ליפול בהן. צריך לעבוד צעד צעד, כולל קרב של פנים מול פנים במקרים שאין ברירה.

"אי אפשר לחסל את כל הטרור כאן רק מהאוויר, חייבים תמרון קרקעי, והמשמעות היא שנדרשים גם קרבות פנים אל פנים. כמעט בכל המקרים זה נגמר בחיסול המחבלים ובהריסת התשתיות. לצערנו לפעמים הם מצליחים לתפוס אותנו במלכודות".

אין מגבלות של תחמושת או של לגיטימציה בינלאומית?

"אני אומר לך באחריות, אין לי משהו שאני צריך ואני לא מקבל. לא חסר לי פה כלום. מפצצת מרגמה, דרך תומ"תים, טנקים שהם חלק מהצק"ח, אמצעים מיוחדים ועד מטוסים. הגעתי למרחב ממולכד וראיתי מחבלים – לא הייתה פה שאלה, הבאנו מטוס קרב, הורדנו פצצה וגמרנו את הסיפור. אין כאן טכניקה של אמל"ח שאני לא מפעיל. השטח כתוש, ואף לוחם לא דורך בסמטה לפני שכוחות האוויר פעלו שם. ביטחון כוחותינו הוא קריטי, ואין לי שום פערים. זו מלחמה, והמשימה שלי היא לנצח ולהחזיר את הלוחמים הביתה בשלום".

בסרטון שהופץ השבוע נראה אחד הלוחמים שלך שנכנס למבנה והופתע על ידי שני מחבלים. מה קרה שם?

"לוחם יהל"ם, שהוא חלק מצוות הקרב של סיירת חרוב שלי, נכנס למבנה שכבר טופל. ואז הגיעו שני מחבלים, והוא מיד עבר לקרב פנים אל פנים. הוא ניהל לחימה מדהימה, חיסל שני מחבלים וגם נפצע.

"בסרטון רואים שאחד המחבלים זורק עליו רימון, הרימון מתפוצץ והלוחם על הרגליים אבל הוא נפצע, וכנראה בגלל האדרנלין הוא נלחם בעוצמה. ככל שניכנס לתוך השטח הבנוי נמצא את זה יותר. אנחנו רואים אותם מתרוצצים בין הבתים כאילו מדובר בעזתים תמימים אבל אין כאן אזרחים, ואנחנו מפעילים אש איפה שאנחנו רואים שצריך. זה דורש פיקוד מקדימה והרבה סבלנות ומקצועיות".

תוך כמה זמן להערכתך תסיימו את השכונה הזו?

"יש פה פעולה לעוד כמה ימים, ואנחנו נסיים אותה. כל יום אנחנו מחשבים מסלול מחדש, כמה פגענו בתשתיות טרור ומה נשאר פה, וכל יום מגיע עוד מודיעין. ברגע שנבין שההישג המבצעי בשג'אעיה הושג, נעבור הלאה לאן שהמטה הכללי ישלח אותנו".

הכרת את סא"ל תומר גרינברג ואת אל"מ יצחק בן־בשט ז"ל?

"על תומר שמעתי המון, הוא היה מג"ד עם רזומה פיקודי מפואר. את בנבה (אל"מ בן־בשט) הכרתי באופן אישי. שני מפקדים נהדרים, מטובי בנינו, שהפיקוד אצלם היה מקצוע. הם למדו וחינכו דור של לוחמים לעשות בדיוק את מה שאנחנו עושים עכשיו במלחמה הזו, ובעוד המון פעולות ומבצעים התקפיים ביהודה ושומרון.

"ההיתקלות שבה הם נפלו מלמדת אותי שהמושג שאנחנו משרישים, 'מפקדים מקדימה', הוא לא רק סיסמה. תראה כמה מפקדים נהרגים. זה אירוע קשה שמשפיע לא רק על המורל אלא גם על המקצוענות.

"מיד אחרי האירוע התקיים שיח פיקודי שלנו, המח"טים, כדי ללמוד מה קרה שם. אני קיימתי גם שיח עם המג"דים שלי, הם קיימו את אותה השיחה למ"פים וכן הלאה. זה שיח שיורד עד אחרון הלוחמים. אהבתי מאוד את בנבה, כואב לי באופן אישי שהוא נפל בקרב, אבל אירוע כזה ממקד אותי להמשיך ללחימה ולהוריד לשטח את הלקחים המרכזיים שהפקנו מהאירוע הזה. חשוב להסביר לכולם אחרי אירוע כזה שהאויב לא הופך את זה לנכס, כלומר שהמלכודת שלצערי הצליחה לו, לא תצליח שוב. אנחנו נילחם, ננצח וכשתיגמר המלחמה – נתאבל".

חטיבת כפיר ברצועת עזה זה היסטוריה.

"אכן. אני מפקד על צק"ח 900, וזו פעם ראשונה שהחטיבה הזו מתמרנת ברצועת עזה ובכלל.זו היסטוריה קטנה שלנו. מתחילת המלחמה שאלו אותי במטה הכללי, ואמרתי שהחטיבה הזו כשירה וראויה והיא תילחם טוב בעזה. אני רואה את זה בשטח, אני רואה מפקדים עם רמת לחימה בלתי רגילה. התחלנו את המלחמה הזו ברעים ובמסיבת הטבע, בהמשך הוקפצנו לפעול בבארי, ואז נכנסנו לאזור שלנו במבצעים חטיבתיים בג'נין, בטול־כרם ובעוד כמה מחנות פליטים ביהודה ושומרון. מה שקורה היום בג'נין על ידי גדוד מילואים הוא תוצר של המבצעים החטיבתיים שעשינו בתחילת המלחמה.

"אנחנו לומדים המון. מבחינתי רעים, ג'נין או שג'אעיה הם אותו הדבר כי לחימה היא מקצוע. סיימנו ביום שישי בבוקר מבצע לחימה בקרבות פנים אל פנים בג'נין, הרגנו שם המון והרסנו הרבה תשתיות. שלושה ימים אחר כך נכנסנו לעזה. יש מקומות בג'נין שהם יותר מורכבים מפה. שם יש אוכלוסייה ופה כולם ברחו. אבל האויב פה מורכב יותר. הבסיס דומה כי לחימה בשטח בנוי זו טכניקה, אבל המפתח הוא במפקדים. כשהם במקצוע, לומדים תמיד ולוחמים מקדימה, אז הוורסטיליות הזו עובדת ויורדת עד אחרון הלוחמים".