"טוב למות בעד ארצנו אחשלי": המסר האחרון של החלל רואי ששון

רס״ל במיל’ רואי ששון, בן 21 ממבשרת ציון לוחם בגדוד נחשון, נפל בנובמבר האחרון בקרב בג'באליה והוא החלל ה-800 מתחילת המלחמה. רואי היה אדם ששם את טובת הכלל לפני טובתו האישית, קרוב למשפחתו וחבר תומך. חבריו מספרים עליו שתמיד מטרה אחת עמדה לנגד עיניו: "להגן על המדינה שהוא כל כך אהב".

רואי נולד וגדל במבשרת ציון למשפחה חמה ואוהבת וכילד אמצעי בין שתי אחיות. הוא היה מוכר בזכות שמחת החיים שלו, תמיד מוקף בחברים ובמשפחה שהייתה עבורו ערך עליון. אחיותיו, היו "כל חייו" כך מעידה זוגתו שוהם: "הם היו כל כך מחוברים ותמיד שמרו אחד על השני".

לרואי היה גם קשר מאוד מיוחד עם סבו שנפטר לפני כמה שנים. "בחיים לא ראיתי אהבה והערצה כל כך גדולה לסבא. מהדייט הראשון שלנו שמעתי סיפורים על סבא שלו ועל כמה שהוא אהב אותו", מספרת שוהם ומוסיפה כי אפילו תמונת הרקע בטלפון שלו הייתה שלהם ביחד.

חבריו מספרים כי תמיד הוא היה משרה תחושת ביטחון, תמיד היה אוזן קשבת כשצריך, חבר תומך ורגיש, אחד כזה שרואה את טובת הכלל לפני טובתו האישית: "כזה שלא ירפה ממך לרגע עד שלא ישתפר מצב הרוח שלך".

בתקופת בית הספר, רואי היה מדריך בצופים עד כיתה יב'. בהלוויתו, הגיעה ילדה שהייתה תחת הדרכתו עם מכתב בו היא סיפרה למשפחה שרואי היה היחיד שראה אותה כשעברה תקופות קשות. היא מעידה כי בתור ילדה היא הייתה פחות מעורבת חברתית ורואי היה מקפיד לדבר איתה ולדאוג שתגיע לכל האירועים של התנועה.

רואי התגייס לצבא ושירת בגדוד נחשון שבחטיבת כפיר. במהלך השירות יצא לקורס מפקדים ופקודיו מעידים שהיה מוערך ואהוב על כולם.

כמו כן, במהלך השירות הכיר את זוגתו שוהם ששירתה אז כמדריכת קליעה בבסיס האימונים של החטיבה. היא מספרת כי הם התחברו מהרגע הראשון: "היינו מדברים 24/7. היו לנו שיחות טלפון של שעות. המפגשים שלנו בבסיס היו כשהייתי באה לפלוגה לישיבות עם הקצינים או בשבועות קליעה במטווחים".

רואי גוזר חוגר לצד פקודיו:

שוהם גרה בדגניה ב׳ ליד הכנרת, ורואי התגורר במבשרת ציון. היא משתפת כי כאשר ביקש לקחת אותה לדייט היא צחקה בשל המרחק הרב שיש בניהם והוא השיב: "חכי אני אפתיע אותך", וכך באמת קרה: "שם נפל לי האסימון שזהו הוא שלי. התקופה שהדרכתי את הפלוגה שלו הייתה התקופה הכי טובה בשירות שלי, כי הוא היה נוכח בה".

בשלב מסוים במלחמה, הגדוד של רואי עלה לתפוס קו בצפון ונבצר עליו לתפקד כקצין כאשר מפקד המחלקה שלו נאלץ לבצע הליך רפואי. על אותה תקופה הוא קיבל תעודת הצטיינות: "ואפילו אותה הוא קבר בארון בגדים כי הוא אף פעם לא התגאה בדברים האלה. הוא פשוט היה מצוין באופי שלו", מספרת שוהם.

"גם בתור מדריכת קליעה יכולתי לראות, להבין מהצד ולשמוע איך מדברים עליו ועד כמה אוהבים אותו", מעידה ומתארת את רואי כבן אדם מלא ענווה: "הוא היה המפקד הכי טוב". וממש כמו בתקופתו כמדריך בצופים, לרואי היה חייל שהתקשה בהכשרה והוא החליט להעניק לו תג שימריץ אותו, שיעביר לו מסר שיש מי שרואה אותו, שיש מי שעוזר לו.

כמה ימים לפני הכניסה לרצועה, רואי התכתב עם אחד מחבריו הטובים בווטצאפ ורשם לו כי אין בו פחד והוא נלחם בעבור הוריו: "אני לא אכפת לי למות. טוב למות בעד ארצנו אחשלי".

חבריו הקרובים של רואי, המכנים את עצמם "הפרלמנט", ביקשו ממנו לא להיכנס לעזה, אך הוא סרב להקשיב. תמיד מטרה אחת עמדה לנגד עיניו: "להגן על המדינה שהוא כל כך אהב".