הם מבצעים מעצרים בלילות, תצפיות סביב השעון ומרדפים אחרי בודדים וחוליות שמפרות את השקט והביטחון בסביבת קרני שומרון. חיילי גדוד נחשון מציירים קווים לדמותו של המפגע הבודד ומספרים איך למדו איך להתמודד גם איתו ולהביא שקט לגזרת קלקיליה. "מי שנתפס בכפר יוצר מצב של פחד והשאר מבינים שצה"ל פה גם כשלא רואים את הכוחות"

פורסם ב:  פזם

לכתבה המקורית – לחץ כאן

"החיילים מתמודדים עם מורכבות של שטח בעייתי שמהווה מקפצה לזריקת אבנים או חמור מזה". פעילות מבצעית

צילום׃  שי לוי

בחודשים האחרונים עלה לכותרות אחד מהאיומים המורכבים בתחום הטרור – "המפגע בודד". מדובר בדפוס פעולה שמקשה באופן משמעותית את יכולת הצבא וגופי הביטחון לאתר ולמנוע פעולות טרור. מי שמתמודדים עם התופעה בחצי שנה האחרונה במרחב העיר קלקליה, הם לוחמי הפלוגה המבצעית של גדוד נחשון בחטיבת כפיר. בשבועות הקרובים הם מסיימים קו ואנחנו נסענו לפגוש אותם לסיור בגזרה ולהבין איך זה נראה בעיניים שלהם.

על רקע המשא ומתן המדיני, המפגע הבודד הוא ללא ספק כאב הראש הגדול ביותר של המערכת. מצד אחד גופי המודיעין מצליחים באופן מרשים לבלום את ההתארגנויות הגדולות, ומנגד ישנה הסלמה של אירועים, הסלמה שנראה שכולם מנסים להסתיר אותה.

אגיד את האמת ואספר שדי מפחיד לנסוע בגזרה של גדוד נחשון. מהרגע שעברתי את המחסום, שנראה כמו טרמינל של שדה תעופה, החשש גבר ולא הפסקתי לחפש את זה שיזרוק עלי אבן או חלילה גרוע מזה. המעבר לשם דרך הכפר הפלסטיני עזון לא עשה טוב יותר ללב. הדרך רצופה בשטחים שולטים ואני מבין שלא צריך הרבה – אדם אחד שיצא מהבית, יזרוק עלי את האבן או בקבוק תבערה ויעלם בשניות. פחד אלוהים.

למוצב של הפלוגה בקרני שומרון הגעתי בדיוק בזמן ביקורת פתע ממפקדת החטיבה. "קטן עלינו, אנחנו תמיד מוכנים" אמר קצין בגדוד. לפני שיצאנו לסיור בגזרה אני מתיישב עם מפקד הפלוגה, סרן בני קטה שמספר – "יש לנו אחריות על אלפי בני אדם שחיים בגזרה שלנו. הגדוד כגדוד אחראי על כל ציר 55 מכפר סבא ועד קדומים. האתגרים המרכזיים שלנו זה פח"ע עממי, מה שהיום מדברים כל הזמן על 'המפגע הבודד'. אנחנו בעיקר מתעסקים בפגיעה בעוברים ושבים, אבנים ובקבוקי תבערה וצריך להגיד שהיו בעבר גם אירועי ירי על רכבים שנעים בציר".

לא פעם ציינו גופי הביטחון שזה כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם המפגע הבודד. הסבירו לנו שמדובר באדם ללא זיקה לארגוני הטרור שהחליט בבוקר לזרוק אבן או בקבוק תבערה ולהרוג ישראלי. סרן קטה מסביר שיש דרך להתמודד עם התופעה, אולם זה מחייב עבודה קשה של הלוחמים ולא מעט יצירתיות. "למדנו אותם", הוא אומר ומוסיף, "חטיבת כפיר היא סמן ימני לצבא בכל הקשור למפגע הבודד ולחימה בשטחים".

"כשהגענו לקו הבנו שאנחנו צריכים ללמוד איך הם עובדים. גם למפגע הבודד יש בסוף דפוס פעולה, הוא עושה משהו שאחרים עשו, יש לו ציר שהוא צריך ללכת בו. אם הוא זורק בקבוקי תבערה, אז יש מקום שבו הוא מכין אותם ואז זורק. צריך להגיד שמי שעושה את הדברים האלה לא טיפש. זה אדם שחושב, שמגיע משטחים מתים ועושה את זה בלילה. לא מדובר באדם אחד. זה צמד שלישייה או רביעייה שעובדים ביחד ויש פה איזה ארגון".

דבר נוסף שלמדו לוחמי הפלוגה אודות אותם מפגעים בודדים הוא כי הם נחלקים לקבוצות של בגירים וקטינים. יש את הצעירים יותר בגילאי 12 עד 14, עליהם אומר קטה – "אני לא חושב שהם יודעים או מבינים מה הם עושים", לעמת זאת, באשר לאוכלוסיית המחבלים הבוגרים בשנות העשרים לחייהם הוא מציין שמדובר בחבר'ה שיודעים היטב מה הם עושים ומה ההשלכות של המעשים שלהם. "רובם אגב גם נעצרו בעבר. יש פה דרך פעולה שאנחנו למדנו אותה והצלחנו. כיום יש פה רגיעה ומה שהביא לזה, זה הצלחות מבצעיות של תפיסות. היו לנו פה כמה תפיסות של אנשי עזון שזרקו בקבוקי תבערה וזה הביא לשקט".

"נמצאים גם אם לא רואים אותנו"

כשעברתי דרך הכפר עזון בבוקר, מה שהגביר אצלי את החשש היה העובדה שכמעט שלא ראיתי צבא. לדברי קטה, אנחנו אולי לא רואים את החיילים, אבל הם שם. "תפיסה שלנו אומרת שמישהו זרק אבנים או בקת"בים וכוח שלנו שהיה מהיר וזמין בשטח, רדף אחריו ותפס אותו בשעת מעשה. לאחר מכן, הוא נתן את הדין על מה שעשה. אנחנו מעבירים אותו לידי המשטרה או שרות הביטחון כאשר אנחנו גם נותנים עליו עדות והוא מופלל".

הוא מבקש להדגיש כי בזכות העבודה של הלוחמים ממבצעית נחשון, הצליחו להגיע למצב בו הגזרה שקטה יחסית לגזרות אחרות. החיילים מבינים שכל תפיסה שלהם תביא לשקט בגזרה, שקט שאותו צריך לשמר כמובן. "יש מדי פעם עליות, אבל אנחנו לא נותנים למה שקורה בגזרות אחרות להגיע אלינו. זה בזכות התפיסות. להמשיך לעבוד בצורה עקבית כי זה לא נגמר אף פעם. אנחנו מבינים שהמשימה שלנו היא לעמוד על המשמר וכל חייל בפלוגה יודע שתפיסה שלו תביא לשקט של שבועיים-שלושה. מי שנתפס בכפר יוצר מצב של פחד והשאר מבינים שצה"ל פה גם כשלא רואים את הכוחות".

המשימה הופכת להרבה יותר מורכבת

בלילה ממוצע, יוצא הצבא לחמישה עד שישה מעצרים. מה שבעבר היה אירוע פשוט ומהיר, הפך בתקופה האחרונה לאירועים אלימים שלא פעם הגיעו למצב של פתיחה באש חיה. המעצרים הפשוטים הופכים לא פעם לאירועי הפרות סדר המוניות, כאשר רק בדצמבר נהרגו שלושה פלסטינים במהלך מעצר שהסתבך. באחד המקרים היה מדובר בשוטר פלסטיני.

"יש עלייה באומץ שלהם ובתעוזה לפתוח באש לכיוון צה"ל, אבל מה שמסיים את זה, זו התגובה ומיצוי הדין, זה שבסוף מי שפתח באש נהרג, נותן את השקט. הם מבינים שכוח צה"ל שעובד בקלקיליה, לא יורים עליו. המפגע הבודד זה משהו שמדברים עליו וזה יותר מצב של רצון לעשות פיגוע".

כדי להבין על מה הוא מדבר יצאנו לסיור בגזרה. "אנחנו נוסעים עכשיו על ציר 55 ואפשר לראות את כל מטעי הזיתים שצמודים לציר", הוא מסביר תוך כדי נסיעה. "הסבירות לאירוע ממקום כזה גבוהה יותר ויש פה גם לא מעט חיכוך עם התושבים. פה למשל זרקו עלינו אבנים" אמר כשהוא מצביע על נקודה לצד הדרך. "פה היה ירי על רכב ישראלי", הצביע על מקום אחר. "הייתה פה מחשבה. הכביש מעוקל והם הבינו שרכב שמגיע לפה חייב להאט. בגלל זה הציבו כאן את מארב ופתחו באש. זה שטח בעייתי והכל פה סבוך ומבולדר".

כמעט לכל נקודה שעברנו בדרך היה סיפור. פה זריקת אבנים, פה השלכת בקבוקי תבערה, שם אירוע ירי ועוד אירועים שהיו למכביר. "בסוף מי שינצח כאן ויגיע למצב של שקט זה מי שילמד לאורך זמן. החיילים מתמודדים עם מורכבות של שטח בעייתי שמהווה מקפצה לזריקת אבנים או חמור מזה".

למרות הקרבה למרכז הארץ, השטח בו לוחמים חיילי הפלוגה הוא שטח לא פשוט. מדובר בגזרה מבותרת מאוד, טרשית שיש בה לא מעט חורשות ובולדרים שיכולים להוות מסתור ומחסה מיד לאחר ביצוע פיגוע דרכים. הכפרים, שמספקים שטח לחימה בנוי, ממוקמים ממש בצדי הדרך. "כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את הדלת, לזרוק אבן ולחזור לקפה שעוד לא התקרר", ממחיש קטה. על השאלה איך מתמודדים עם דפוס פעולה כזה אמר, "גם לזה מצאנו את הפתרון. הכוח נמצא בשטח ויש לנו תצפיות ".

הוא לא מפסיק להדגיש כמה הלוחמים שלו עובדים קשה ומציין שמדובר בחיילים שרואים את הבית פעם בשלושה שבועות. "הם עושים הכל: משימות רכובות שמירות ומשימות רגליות בדגש על רגליות כי בסוף אנחנו חי"רניקים".

"מחבלים יש לכולם, לא צריך לריב"

חטיבת כפיר, אמנם בחודשים האחרונים עושים קווים בכל הארץ, אבל החטיבה הוקמה במקור כדי ללחום בשטחי יהודה ושומרון. בשל תקופת הלחימה הארוכה בערים והכפרים הפלסטינים, הפכה למעשה לסוג של מוקד ידע ללחימה בשטחים. "אני יכול לספר שאנחנו, חטיבת כפיר, עם הניסיון שלה בשטח בנוי, מתבקשים מכל חטמ"ר להעביר השתלמויות", אומר קטה. "גם בקורסים שהייתי בהם כשמדברים על שטח בנוי נותנים לזה שהגיע מחטיבת כפיר להעביר את התוכן".

במהלך הסיור עם המ"פ אנחנו מגיעים לאחד הפילבוקסים – צינור ביוב בגובה ארבע קומות ובתוכו חיילים שמבלים בו תקופות של יומיים-שלושה. "אנחנו פה כדי לשמור על האזור", אמר סמל דור חסון. "אנחנו מתצפתים על השטח וכשצריך גם יוצאים מהפילבוקס. כשאני בתצפית ומזהה בעיות או הפרות סדר, אנחנו פורקים ומכווינים את הכוחות. לצורך העניין גם תאונת דרכים זה אירוע. אנחנו דואגים שגם בזמן תאונה, הציר פתוח והכל זורם. אם זה תקוע, זו הפרת סדר ומטרה למפגע". לדבריו מוסיף סרן קטה, "כדי לשמור על שגרת חיים תקינה של שני הצדדים, אנחנו מגיעים ראשונים לכל אירוע".

לשיחה מצטרף גם סמל הייטגב אנדלמאו. "אנחנו לא ממש סגורים פה. מדי פעם יוצאים, אבל זה לא פשוט. קשה אבל סוחבים", הוא אומר. "אני מחפש בתצפית את מי שרוצה לזרוק אבן או לפגע וברור לי למה אני פה. אנחנו נותנים ביטחון לאזרחים שנעים על הציר". סרן קטה מוסיף שזה טבעי שחייל יחפש אקשן. "מחבלים יש לכולם ולא צריך לריב, אבל לא נהיה ילדותיים ואלה חיילים עם בגרות. הם מבינים שהמשמרת שלהם צריכה לעבור חלק", הוא אומר.

"זה לא טובה שהצבא עושה, זו חובה"

החיילים של קטה חיים בתוך האוכלוסייה היהודית ולמעשה המוצב שלו נמצא בתוך קרני שומרון. הם יודעים למה הם שם, אבל חשוב לפלוגה להדגיש מצד אחד את היחסים הטובים עם התושבים ולא פחות חשוב גם את הכבוד לזכויות אדם בצד השני.

"אנחנו עובדים בצורה מאוד חזקה על תכני חינוך עם החיילים", מספר קטה על ההכנה שעושים לחיילים לקראת המפגשים האפשריים עם האוכלוסייה הפלסטינית. "נוגעים איתם בכל מה שנוגע לכבוד האדם וטוהר הנשק ואחריות כדי שלא נגיע לאותם אירועים לא טובים. צריך להגיד שהלחץ על החיילים, הממשק שהוא יום יומי עם האוכלוסייה הפלסטינית מהווה נקודת תורפה. אם אתה לא מתחזק את זה בימי סיור וסימולציות, זה לא מחזיק מעמד. אגב, אם יש מעידה, זה מטופל בחומרה. אנחנו מתייחסים לכל פלסטיני בכבוד אבל עושים את העבודה".

באשר לאוכלוסייה היהודית, מדובר בסיפור אחר לחלוטין. "יש לנו בישוב, מהיום שהגענו, תחושה שאנחנו בני בית. ממש חלק מהם", הוא מספר. "יש פה למשל את המשפחה של בניה ריין שנהרג במלחמת לבנון השנייה. אימא שלו מגיעה אלינו בכל יום שישי עם עוגות שהיא אפתה. אחרים מביאים לנו סנדוויצ'ים או חלות. אנחנו לא מבקשים את זה, הצבא מספק לנו כל מה שאנחנו צריכים, אבל זה מחמם את הלב ואנחנו מרגישים את החיבור", אומר קטה שמציין כי רכז הביטחון של הישוב הוא כמו מ"מ רביעי בפלוגה. "בגלל ההישגים המבצעיים, התושבים מרגישים יותר בטוחים ומבינים שזה בגללנו. התושב לא שומע על כל תפיסה. כאשר מישהו נפגע מאבן, כולם יודעים, אבל על תפיסה הרוב לא שומעים. מבחינתי ההצלחה זה שתושב הולך לעבודה וחוזר ורואה את זה כמובן מאליו. זה לא טובה שהצבא עושה, זה חובה. תבין שאנחנו עשר דקות מכפר סבא".

יחד עם זאת, הוא מתאר תופעה שמקשה על עבודת הפלוגה. "יש פה הרבה ישראלים שמסכנים את החיים שלהם ונכנסים לכפרים פלסטינים. זה עושה לנו כאב ראש ודי להזכיר את אירוע תומר חזן. אין באמת מה לעשות חוץ מלהעביר את הפרטים למשטרה".

את השקט בגזרה ניתן ליחס באופן בלעדי לעבודה הקשה של החיילים בשטח. כמו שזה נראה, הם יאלצו להתמודד עם הרבה מפגעים בודדים. בקרוב הם ירוד מהקו לתקופת אימון, אבל זה יהיה מאוד קצר ובסופו ימצאו עצמם שוב כחומת המגן של אזרחי המדינה. עם יד על הלב, אני יכול לספר שאת הדרך הלוך עשיתי בחשש כבד. בחזרה כבר הרגשתי הרבה יותר בטוח. אני אולי לא רואה אותם, אבל כנראה שהם שם.