השבוע המדמם שעבר על יישובי השומרון נתן את אותותיו, והאווירה המתוחה מורגשת באוויר בכל צומת.

הפיגועים שהיו בבנימין בשבוע החולף הם רק שורת האירועים האחרונה בשנה הכי מדממת בחמש השנים האחרונות, עם ממוצע של יותר משני אירועי פח"ע בכל יום. המתח משפיע בין השאר על היחס של התושבים לכוחות הביטחון, וההנחה שאפשר לסמוך על צה"ל שיעשה את העבודה הדרושה כבר אינה מובנת מאליה.

ההרגשה בקרב התושבים היא אובדן שליטה ביטחוני בגזרה, ולא בכדי. כבר בספטמבר האחרון התייצב הרמטכ"ל גדי איזנקוט בקבינט, והזהיר כי הסבירות להתלקחות ביהודה ושומרון היא יותר מבינונית. כעת ההתלקחות הגיעה. מבחינתם של התושבים הגיעו מים עד נפש, והם יצאו בשורה של הפגנות החל מחמישי שעבר, כולל הפגנה בפתח ישיבת הממשלה ביום ראשון, שבה השתתפו שרים מהממשלה שהפגינו נגדה.

בצה"ל מבינים שהמשימה המיידית שלהם היא להחזיר את תחושת הביטחון לתושבים, והדרך לשם עוברת הן בכוננות גבוהה והן בשיח ישיר עם התושבים. "בימים האחרונים יש בכל צומת אינספור כוחות", אומר ל'בשבע' מג"ד נחשון של חטיבת כפיר, סא"ל לירון אפלמן, שגדודו מוצב כיום בחטמ"ר שומרון.

מה השתנה מאז שבוע שעבר?

"הרבה. כיכר החטיבה שאנחנו נמצאים בה עכשיו נמצאת על פתחה של העיר שכם, אחד המקומות הכי עוינים לישראל ביו"ש. כשאני עומד כאן אני מיד חושב על הצומת בגבעת אסף. גם בגבעת אסף עמדו חיילים בטרמפיאדה, בדיוק כמו פה, ובכל זאת היה שם פיגוע, והמטרה שלי היא שפה זה לא יקרה. הכיכר הזאת קריטית לנו בגלל שעומדים פה אזרחים שממתינים לאוטובוס או לטרמפ, וכמובן בגלל ששכם נמצאת מאחורינו ושום דבר לא באמת מונע ממחבל לצאת מהעיר לכבישים ולבצע פיגוע. כשאני מסתכל על הזירה כולה, אני אומר לחיילים שלי שפה יותר מסוכן להם מאשר בתוך שכם עצמה".

למה?

"כי בתוך שכם אתה דרוך כל הזמן, אתה יודע שמכל מקום יכול להגיע מחבל שיתקוף אותך. לעומת זאת בצומת, ביומיום אתה מרגיש חצי תל אביב. אתה יכול להיכנס לשאננות. אבל בסופו של דבר יש כאן אזרחים, ואני מצפה מהחייל שנמצא כאן להיות הכי דרוך והכי חד שאפשר. אני מצפה ממנו שגם אם רכב יעבור כאן, יוציא קלצ'ניקוב ויפתיע את החייל שלי, הוא יכריע בסוף את האויב".

אבל הדברים הללו נכונים כל הזמן, זה לא השתנה בשבוע האחרון. האם צה"ל שינה משהו ברמת הכוננות מאז הפיגועים?

"בוודאי. רמת הכוננות היא הרבה יותר גבוהה ממה שהיה עד עכשיו. קודם כול, פרסנו הרבה יותר חיילים. תעבור בכל צומת, וכמובן כאן, ותראה המון חיילים. יש לנו בתחנה כאן, לכיוון חווארה, שני חיילים. בטרמפיאדה לכיוון הר ברכה עוד חיילים. בפילבוקס בצד השני של הכיכר, בכניסה לשכם. הקפנו את המקום הזה בחיילים מתוך הבנה שאת המחבל שיוצא להוציא פיגוע צריך לעצור כאן. שים לב שכל החיילים נמצאים עם קסדה על הראש וכדור בקנה, ומוכנים להגיב בהתראה של רגע. הבחור הזה שעומד כאן בטרמפיאדה עכשיו, וכל אחד אחר שאמור לעבור כאן, צריך להרגיש בטוח. זאת הדרישה המוצדקת של התושבים כאן, וזאת המשימה שאנחנו צריכים לעמוד בה. גם אם זה אומר שהחיילים ייפגעו בשביל להגן על התושבים".

יותר כוננות עם פחות חיילים

תחושת הביטחון לא מסתכמת בתגובה מהירה של חיילים לאירוע. היא גם קשורה להרתעה, וההרתעה נפגעה משמעותית בימים האחרונים.

ההנחה שעצם נוכחותם של החיילים בשטח מהווה הרתעה היא הנחה מקובלת בצה"ל, אך היא עומדת בסתירה למצב הכוחות בשטח. סדר הכוחות של צה"ל בשנתיים האחרונות ירד משמעותית, וכפי שפירסמנו לראשונה כאן בשבוע שעבר, בשנת 2019 צפוי, נכון לרגע זה, קיצוץ של 70 תקני אבט"שים ביו"ש.

עד כמה הקיצוץ בכוחות מקשה עליכם את המשימה?

"בסופו של יום, אני כגדוד מקבל גזרה. לי יש משימה, ואני באתי לעמוד בה. אני לא מסתכל על סד"כ, אלא מתאים את רף הפעילות שלי ואת רף ההיערכות שלי למשימה. זה לא משנה אם מדובר בעמדות סטטיות או בפטרולים, אני כגדוד צריך להגן על הגזרה שלי. אני יודע שהחטמ"ר ייתן לי את כל מה שאני צריך בשביל לעמוד במשימה – צוותי מג"ב, עזרה הדדית בין הגדודים שמוצבים בגזרה או הבאת כוחות ממקום אחר. אם אני אחשוב כל הזמן שחסר לי סד"כ, כל היום אחפש תירוצים למה אני לא יכול לעמוד במשימה, ולא לשם זה אנחנו כאן".

עם כל זה, אף שהם לא יגידו זאת בקולם, הכוחות בשטח מודעים לבעיה ולא מתעלמים ממנה. הדרך להתמודד עם סד"כ מקוצר היא לבצע תחקיר יסודי של כל גזרה וגזרה – איתור הפרצות הגיאוגרפיות, סקירת היסטוריית האירועים בגזרה ומציאת נקודות התורפה.

אין חשש שההישענות על ההיסטוריה ועל נקודות התורפה הידועות עלולה להרדים את הכוחות, כך שלא יהיו מוכנים להפתעות לא צפויות?

"פיגוע יכול לבוא מכל מקום, ולצערי ראינו את זה בשנה האחרונה. אבל בפועל, המחבלים תמיד חוזרים לאותם מקומות. הסיבה לכך היא ששם סיכויי ההצלחה הם הגבוהים ביותר. גם אפשרות הפגיעה עצמה, בין אם מדובר בנקודות חדירה ליישובים ובין אם אלה צמתים וטרמפיאדות, וגם דרכי המילוט. לכן ברגע שאתה מכיר את הגזרה לפניי ולפנים, ואתה יודע מאיפה תבוא הצרה, כשהיא תבוא – אתה תדע איך לתפעל את השטח יותר טוב ולמנוע את הפיגוע הבא. הכול מתחיל ברמת המוכנות שלך וההיכרות שלך עם המקום שבו אתה נמצא".

אין שיירות חמושות על הציר

בימים האחרונים הועלו בקרב הציבור בישראל טענות כי צה"ל פועל ביד רכה מדי כלפי הטרור הערבי ביו"ש ובעזה. בסקר שערכנו כאן בשבוע שעבר עלה כי 74 אחוזים מאזרחי ישראל סבורים שהמדינה, וצה"ל כזרוע הביצועית שלה, פועלים בעוצמה נמוכה מדי אל מול הטרור שמרים ראש. אחת הטענות המרכזיות בנושא היא שצה"ל עסוק בעיקר במגננה, ולא יוזם פעולות התקפיות.

"אני יודע שזאת התחושה שאנשים חשים כאן, וזה לגיטימי. אבל חשוב לדעת שהסיבה שזה מה שחושבים היא בגלל שהציבור לא מודע לרוב הדברים שאנחנו עושים ביום יום, או יותר נכון – לילה לילה. האזרחים רואים את החייל שעומד בפילבוקס או את הסיור שעובר, הם לא רואים את הפעילות שאנחנו עושים בלילות בכל הכפרים שבסביבה, כולל בשכם עצמה. הם לא יודעים שהלילה עד חמש בבוקר הייתי עם כמה צוותים באחד הכפרים כאן עם תשעה-עשרה יעדים שפעלנו בהם. הם לא יודעים שהלילה אנחנו יוצאים לסריקות למציאת אמל"ח בכפרים באזור. בסוף הנתונים מדברים בעד עצמם: בשנה האחרונה היו מאות, אם לא אלפי, מעצרים של פעילי טרור בכפרים הערביים. יש כל הזמן סריקות אחרי אמל"ח והחרמות של אמל"ח. יש החרמות כספים שמיועדים לטרור. את כל זה לא רואים, ולכן עולה התחושה שצה"ל לא יוזם בשטח, אבל היא לא נכונה. קורה כאן הרבה. וחוץ מזה, גם לפעולות שנחשבות הגנתיות יש משמעות התקפית. כשחייל שלי עושה סיור על הציר, עובר ליד איתמר ומסיים את הסיור בלי שום אירוע, הוא יודע שזאת תמונה שקרית – מישהו בעוורתא הסתכל עליו, ובגלל זה החליט לא לעלות בוואדי, להיכנס לאיתמר ולרצוח עוד משפחה כמו משפחת פוגל".

ועדיין, השנה היו הכי הרבה פיגועים ביו"ש בחמש השנים האחרונות.

"אני לא יודע מספרים מדויקים, והאם השנה היו יותר אירועים משנה שעברה או מלפני שנתיים. מה שכן, יש כאן בתקופה האחרונה התפרצויות מקומיות. אבל יחד עם זה השגרה ממשיכה. אנשים ממשיכים להסתובב ולנסוע כאן, ואתה לא רואה שיירות של תהלוכות חמושות בדרך לציר. המנגנונים לא קורסים, התיאום עובד, העסק מתנהל והשגרה מתקיימת. נכון שאנחנו באמצע תקופה מעט מורכבת עם אירועים קשים, אבל אנחנו פועלים כאן הכי חזק שאנחנו יכולים".

חלק מהשגרה שעליה מדבר סא"ל אפלמן היא הנסיעה דרך הכפר חווארה. בתוך יו"ש כולה, מדובר באחד המקומות האחרונים שבהם ישראלים נוסעים דרך כפרים ערביים. כדי להגיע ליישובי גב ההר, מדובר בדרך הפשוטה ביותר ממרכז הארץ. היא מתחילה בצומת תפוח, נעה על ציר 60 הידוע לשמצה שבסופו נמצאת כאמור שכם. הכפר עצמו נחשב ידידותי, וישראלים רבים קונים בחנויות השונות בו, אך האזור ידוע כמקום עם נפיצות ביטחונית גבוהה. בקרבת הכפר נמצא מחסום חווארה, שהיה מהמחסומים המרכזיים ביו"ש, וכיום הוא נפתח לעיתים נדירות עקב אירועי הטרור הרבים בו. "בתפיסה שלנו אין כזה דבר כפר ידידותי", אומר אפלמן, "כל מקום שיש בו חיכוך בין ישראלים לערבים הוא פוטנציאל לפיגוע מבחינתנו. נכון שהאינטרס של תושבי הכפר הוא לא לבצע פיגוע, אבל המחבל לא חייב להיות מהכפר. הוא יכול להגיע מהכפרים הסמוכים ולבצע פיגוע כאן. לכן מבחינתנו זאת נקודה רגישה בדיוק כמו כל מקום אחר, ואנחנו פוקחים בה שבע עיניים כיום".

הערנות המוגברת ניכרת בשטח. כשעוברים בצומת תפוח רואים חיילים רבים בכל הפינות. חלקם במצב כריעה, מוכנים לירי. כולם מכוונים את נשקם לצדדים השונים של הציר. הסיבה איננה רק הפיגועים של השבוע הקודם, אלא גם העובדה שהגדוד נמצא בגזרה ימים ספורים בלבד.

היום אני רואה כוננות שיא. אבל איך תשמור על רמת הערנות והמוכנות הזאת בעוד חודשיים, כשהמצב יירגע קצת וגם אתם כבר תהיו פחות טריים בגזרה?

"זה בהחלט אתגר גדול, והוא תלוי במודעות. אחת ההחלטות שקיבלתי היא לקחת את כל החיילים לסיור נוסף ביד ושם, כדי שהם לא ישכחו שתמיד יש כאלה שמבקשים את רעתנו. מעבר לזה, בכל משמרת של החיילים, או אני או אחד המ"פים עושים סיור ונפגשים עם כולם. אנחנו מתרגלים בלי סוף תרחישים תוך כדי המשמרות עצמן, הכול בשביל שלרגע אחד לא תרד רמת המוכנות. בסופו של יום המטרה שלי, ואני אומר את זה גם לחיילים וגם למפקדים שלי, היא שהם יפעלו על אוטומט. הם לא צריכים לחשוב ולהתלבט מה לעשות באירוע, כי זה יעלה בחיים של אנשים".