נצח לא מפחד: מג"ד נצח יהודה מסיים תפקיד

נצח לא מפחד: מג"ד נצח יהודה מסיים תפקיד

משאלות של כיפה וזקן, דרך סוגיות של השתלבות בחברה הכללית והתמודדות עם תגובת המשפחה והחברים, ועד היתקלויות עם מחבלים ומתפרעים ככל שאר לוחמי החי"ר: סא"ל אורי לוי, מג"ד הנח"ל החרדי מסכם קדנציה, רגע לפני שהגדוד חוגג 18

מקור ראשון

הודיה כריש-חזוני | 16/10/2016 16:27

פורסם ב: חדשות
לכתבה המקורית – לחץ כאן

ביום ירושלים תשע"ו צעדו חיילי גדוד נצח יהודה ברחובות הבירה. "היינו בסוף האימון", מתאר מפקד הגדוד, סא"ל אורי לוי. "החלטתי לקחת את כל החיילים עם כל הציוד למסע מגן סאקר ועד הכותל. תחשבי על נער חרדי שפעם היה הולך בירושלים, רואה חייל ובז לו, ועכשיו הוא צועד ככה, עם ציוד קרבי, שירים ודגלים. הצטרפו אלינו בדרך מאות בני אדם. זה היה מרגש במיוחד".

צילום: אריק סולטן

"בצבא לא רואים הרבה כיפות שחורות, אבל יש לא מעט כיפות סרוגות". סא"ל אורי לוי צילום: אריק סולטן

ואז, על המדרגות היורדות לכותל, התקיים עוד מפגש מרגש. "פתאום אני רואה את הדוד שלי עם כמה תלמידים שלו, עולה מהכותל", אומר לוי. הדוד הוא הרב דודי דודקביץ, רב היישוב יצהר. "הוא היה לבוש בחליפה ומגבעת, ואני עם וסט וכומתה על הראש. התחבקנו. ביקשתי שיגיד כמה מילים לחיילים. הוא בא איתנו לכותל, עמד בפני הגדוד, ודיבר על המשמעות העמוקה של מלחמת ששת הימים, על הכוח של צה"ל. היה מדהים".

לתרומה מאובטחת לחיילי החטיבה trom

לוי, בן 37, סיים בערב יום כיפור קדנציה של שנתיים כמג"ד נצח יהודה. קצת לפני שהוא עוזב את התפקיד ויוצא ללימודים, בסיור בג'יפ הסופה שלו בנופים היפים של בנימין, הוא כבר מתגעגע. לאזור, לתפקיד, אבל בעיקר לחייליו. "בעיניי זה תפקיד שהוא זכות גדולה. מעבר לזה שאתה מג"ד חי"ר, אתה מרגיש שאתה מוביל פרויקט לאומי".

מה חרדי היום בנח"ל החרדי?
"זה כבר לא הנח"ל החרדי, זה גדוד נצח יהודה. הנח"ל החרדי זה שם ישן. מה שחרדי הוא שלפני הרבה שנים ביקשו דרך להגדיל את הסד"כ המתגייס לצבא. במשרד הביטחון חברו כל מיני גורמים והחליטו להקים את הגדוד. היום הוא נותן מענה לנוער החרדי לסוגיו. בתוך העולם החרדי יש הרבה מאוד גוונים – חסידים, ליטאים, ספרדים. לגדוד מתגייסים מכל הגוונים. אנחנו גדוד מבצעי לכל דבר בתוך חטיבת כפיר".

צילום: דו''צ

מבחינה מבצעית עובדים רגיל לחלוטין כמו בכל גדוד אחר. סא"ל אורי לוי ופקודיו צילום: דו"צ

יש באמת חרדים-חרדים שמשרתים אצלך?
"בהחלט. הגדוד ברובו חרדי. בבית, כשהם יוצאים החוצה בשבת, חלקם הולכים עם חליפה ומגבעת. הם בוגרי ישיבות חרדיות לסוגיהן. יש ישיבות ליבה ויש ישיבות לוויין. הפכתי לבקיא", הוא מחייך. "גיליתי עולם מסקרן מאוד. הם חיילים נהדרים – אינטליגנטים, נחושים, ערכיים. ממש הפוך מהסטיגמות שיש לפעמים על הגדוד. רציניים, מתנדבים".

יוצאים לקצונה?
"כן".

אבל בבה"ד 1 אין רק מפקדים גברים, כמו בגדוד.
"כשאתה יוצא ממסגרת הגדוד לקורסים, אתה חייל לכל דבר ועניין. זו אכן החלטה משמעותית לחייל חרדי שרוצה להיות קצין. בעיניי זה מעלה עוד קומה בקשר עם החברה הישראלית".

היתקלות ראשונה

מתישהו באמצע הסיור בג'יפ בשבילי בנימין והשומרון, לוי שואל פתאום אם אני זוכרת. רק רגע קצר נדרש לי כדי להבין על מה הוא מדבר. אי אז בשנות השמונים, בתחילת ימי האינתיפאדה הראשונה, נקלענו שנינו כילדים לאירוע מבהיל למדי במרכז שכם. רכב ההסעות שישבנו בו שנינו, לוי ואני, הותקף במטר אבנים בידי המון משתולל, והמצב היה בלתי נעים. ביותר. נאמנה לבקשתו של הנהג, שניסה באופן די נואש למצוא נתיב מילוט, וגם מבוהלת במידה רבה, התחבאתי אז מתחת לספסל בעוד האבנים ואולי גם בקבוקי התבערה ממשיכים להלום בדפנות הטרנזיט ובשמשות.

לוי, צעיר ממני בשנים, תפס יוזמה. הוא לקח את מכשיר הקשר שהיה מותקן שם וקרא לעזרה, בעוד הנהג מחוץ לרכב מנסה להדוף את המתפרעים. אחרי דקות ארוכות ומורטות עצבים הגיעו אלינו חיילי צה"ל. "זה כנראה היה האירוע המבצעי הראשון שהשתתפתי בו", הוא מחייך עכשיו.

צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

יש חיילים שמעדיפים לצאת הביתה על אזרחי. הפגנה נגד חייל חרדי בכיכר השבת צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

חשובה לו מאוד גאוות היחידה והעצמאות של הגדוד שלו. החייל הבכיר ביותר שצמח בנצח יהודה והפך לקצין הגיע עד היום לתפקיד סמג"ד. "בעוד שנתיים, המג"ד יהיה מן הסתם בוגר היחידה", אומר לוי. "זה חשוב".

אני מעירה שהחיילים בג'יפ הסמוך לנו, השייכים לגדוד, דווקא חובשים כיפות סרוגות. לוי מנסה להסביר. "קורה תהליך כשאתה עם מדים. כחרדי היית רגיל קצת לזלזל באנשים עם כיפה סרוגה. בצבא אתה לא רואה הרבה כיפות שחורות, אבל יש לא מעט כיפות סרוגות. אז פתאום הכיפה מתחלפת. זה רק כאן. כשיוצאים הביתה חוזרים לשחורה, ובסוף השירות גם חוזרים לשחורה. לחבר'ה סרוגים קורה לפעמים דבר דומה: פתאום בצבא הם בלי כיפה. בבית הולכים לבית הכנסת, מתפללים. הילדים בחינוך דתי. אבל בצבא הרוח מפריעה, הקסדה…"

הקרחת?
"גם. על מדים מורידים לפעמים את הכיפה, אבל זה לא משפיע באופן משמעותי על החיים. החיילים ייעלבו מאוד אם תגידי להם שהם לא נראים חרדים".

אז לכאורה זה נכון שמתקלקלים בצבא.
"תלוי את מי שואלים, בעיניי משתבחים בצבא".

צילום: דו''צ

"יש תפילות, מניין אשכנזי וספרדי כל בוקר". חייל מנצח יהודה תוקע בשופר צילום: דו"צ

מה בסדר היום של נצח יהודה שונה מסדר היום של גדודים אחרים? קמים לסליחות באלול? שבת היא אחרת?
"העניין החשוב ביותר הוא שזה גדוד מבצעי, ומבחינה מבצעית עובדים פה רגיל לחלוטין, כמו בכל גדוד אחר. ועובדים קשה. הגדוד קיים כמעט 18 שנים. בשש השנים הראשונות הוא ישב בבקעה, אחר כך היה שמונה שנים בגזרת ג'נין. הייתה סטיגמה שהוא לא יכול להתנייד. לי היה חשוב מאוד שהוא יהיה נייד. היינו בג'נין ובטול-כרם, ועברנו לגזרת בנימין.

"יש תפילות, מניין אשכנזי וספרדי כל בוקר. היו סליחות באלול. מתייחסים לצומות וחגים. יש בית כנסת גדול ויפה, לא מכולה קטנה כמו בשאר היחידות. בית הכנסת מתפקד גם כבית מדרש, וכן, בשעות הפנאי יש לא מעט שלומדים תורה. יש גם מועדון עם פינג-פונג וכדורגל, ברור, אבל גם שיעורים עם רבנים, הרצאות".

יש חיילים שמעדיפים לנסוע הביתה בלבוש אזרחי?
"כן. לא הרבה, אבל יש. זה כדי שלא יחטפו אירועים לא נעימים באזרחות. זו דילמה, כי מצד אחד הם גאים במדים ובעשייה, אבל מבחינת המשפחות – הבחירה שלהם להתגייס עלולה ליצור בעיות".

לוי נלחם בשצף בסטיגמה שדבקה בגדוד שלפיה לוחמיו נופלים ברמתם המקצועית מחיילי חי"ר אחרים, אבל הוא דווקא מאשר את הסטיגמה שלפיה הגדוד מרובה בעיות ת"ש. "65 אחוזים מהחיילים מטופלים. אין לזה אח ורע בצבא. לפעמים אני מרגיש שאני מפקד גם על מחו"ה אלון וגם על גדוד לוחם. מתוך כ-500 חיילים, בלי להיכנס למספרים מדויקים, יש בגדוד 97 חיילים בודדים. בלי בית לחלוטין. אין להם לאן לצאת לשבת. אצל חלקם המשפחה גרה פה אבל הם לא בקשר איתה, ואצל חלקם המשפחות בחו"ל.

"יש לי תקציב ת"ש גדול הרבה יותר מלגדודים אחרים, יש לי קצין ת"ש. יש יועצי חינוך מטעם העמותה שמלווה את הגדוד. הצבא עוזר, מכיר, מבין. בין 97 החיילים האלה אין חייל שאין לו איפה להניח את הראש כשהוא יוצא לחופשות מהצבא. עוזרים להם במציאת דירות, בריהוט. יש לי 15 חיילים נשואים, כמעט כולם עם ילדים. זה מאוד יוצא דופן. רוב המפקדים כמובן נשואים".

צילום: דוברות צה''ל

"חייל משתחרר אני עורך לו ריאיון סיכום, ונותן לו תעודה שהוא שירת כלוחם בנצח יהודה". לוחמי נצח יהודה צילום: דוברות צה"ל

כמה מהורי החיילים מגיעים לטקסים, לסיום מסלול?
"סדר גודל של 50 אחוז. זה אמנם אחוז נמוך לעומת טקסים במקומות אחרים בצבא, אבל זה גבוה לעומת מה שהיה בעבר בגדוד. יש היום הרבה אחים ממשיכים, בני דודים של חיילים ששירתו בעבר, אז המשפחות מגיעות יותר. עשינו פעמיים ערבי 'אבות וקצינים'. בפעם שעברה הגיע אבא אחד עם המגבעת והכול, לקחתי אותם לתל שילה, והוא הסתכל מלמעלה, השקיף על הכפרים מסביב, ושאל: 'לא מסוכן פה?'. רבים מהאבות לא היו בצבא בעצמם. הם בטוחים שהבא"ח זה הצבא. הם בהלם תרבות כשהם רואים מה הבנים שלהם עושים כאן.

"כל הקצינים שלנו גדלו בגדוד, וזה חשוב מאוד. בכלל, כוח האדם פה איכותי. אין עריקים, אין קבילות, אחוזי הנשירה הם הנמוכים ביותר בצה"ל. בעיניי, השירות בגדוד הופך את החייל לאזרח הרבה יותר טוב". הוא נזכר בחייל ספציפי שאמר לו דברים מרגשים: "כשחייל משתחרר אני עורך לו ריאיון סיכום, ונותן לו תעודה שהוא שירת כלוחם בנצח יהודה. היה חייל שהיה חולה בטקס, היה בגימלים, ורדף אחריי כדי לקבל את התעודה. לא ויתר. אמר לי: 'כל החיים הייתי הילד הבעייתי. זה שלא מצליח ללמוד, שלא הולך לו בישיבה. אני רוצה להראות לאבא שלי מה השגתי. לאיזה הישג הצלחתי להגיע'".

קפטן ספינת הדגל

הנתונים לגבי חיי בוגרי הגדוד באזרחות מבוססים על סקר שנערך בין כאלף מהם. "הם משרתים במילואים – יש גדוד מילואים שהוא על טהרת בוגרי נצח יהודה, וגדוד נוסף בהקמה. כל השאר משרתים ביחידות צבא פזורות. ל-86 אחוזים מבוגרי הגדוד שנסקרו יש חיים מסודרים. הם סטודנטים או עובדים, חלקם חזרו ללמוד בישיבה – מה שלפני הגיוס הם לא עשו. יש כאלו שמחפשים את עצמם – אבל רק 14 אחוז. זה לא נמוך, אבל אני בטוח שלולא השירות פה האחוזים היו שונים לגמרי. יש לי חייל שאמר לי, באמת הוא אמר, ציטוט שלו לגמרי, שבישיבה הוא למד להיות יהודי, ובגדוד למד להיות בן אדם".

איך הם מגיעים לגדוד?
"יש הרבה מאוד פרסומות באתרים החרדיים. במשרד הביטחון עושים עבודה יפה באיתור. אנחנו גם עושים גדנ"ע, בהתנדבות, למי ששוקלים להתגייס לכאן. 150 צעירים מהחברה החרדית בכל מחזור".

צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

"זכינו בפרס קצין חינוך ראשי מטעם הרמטכ"ל". הרמטכ"ל איזנקוט צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

שעברו צו ראשון?
"לא, איזה. לא צו ראשון, לא שני, לא כלום. גם מי שכבר היה בצו עובר את המאבחנת ואומר לה כן-כן לא-לא על כל מה שהיא שואלת. זה די מדהים, כי אחר כך לפי הנתונים אי אפשר להוציא אותם לשום קורס, הקב"א מאוד נמוך, למרות שהם אנשים חכמים ונהדרים. הם רק לא שיתפו פעולה עם המאבחנת, או בכלל לא הגיעו לצו.

"מגייסים אותם מהישיבות, ומ'הברזלים' בשכונות, ומגיעים אחים של משרתי עבר, שכנים שלהם, חברים שלהם. אל שבוע הגדנ"ע שמתקיים במכינת עצמונה ביתד הם מגיעים לבושים בשחור-לבן. אנחנו מפעילים אותם במשך שבוע, ובסיומו מעודדים אותם להתגייס. זו ממש שליחות. שבוע חוויתי של גדנ"ע, גיבוש, הרבה ציונות".

והם לא מתחייבים להתגייס לאחר השבוע הזה?
"מבחינתי אין מחוייבות. אבל אני לא גורם מגייס".

ברגעים אלו נערך טקס החלפת המג"ד לגדוד נצח יהודה. את המג"ד היוצא, סא"ל אורי לוי, החליף סא"ל איתמר דשל, שכיהן בתפקידו האחרון כמפקד מגמת נצח בבא"ח כפיר.
אנו מאחלים למג"ד הנכנס הצלחה רבה בתפקידו החדש, ומודים למג"ד היוצא על שירותו.
תנו כבוד ושתפו!

קרדיט צילום: הלל מאיר

העובדה שאתה מתפקד כחצי מחנך לא פוגעת ביכולות שלך כלוחם?
"ההפך, אני חושב שזה מעצים. זכינו בפרס קצין חינוך ראשי מטעם הרמטכ"ל, ויש לנו קצין חינוך שהוא הגבר היחיד בצבא בתפקיד הזה. יש לנו הרבה תהליכים חינוכיים. בהתחלה חיילים פה לא ידעו מי זה בן-גוריון. לרובם יש ידע היסטורי מוגבל מאוד. בנוסף לחינוך עשינו גם פרויקט של התנדבות בקהילה, דווקא באזור שאנחנו מגנים בו. חיילים קיבלו ילדים לחונכות ביישובים. חייל עשה בלילה מעצר, ביום מארב, ובין לבין ישב שעה עם תלמיד מעפרה. יש ימי ספורט משותפים עם ילדי היישובים, יצאנו לנקות את יער אום-צפא בבנימין, עשינו פרויקט של סימון שבילים".

 איך יש לך זמן לזה?

"את נשמעת כמו אשתי. אני נהנה מזה מאוד. בנוסף לכל זה, זכינו גם בפרס בתחום הכושר הגופני ובתעודות הערכה על פעילות מבצעית".

אתה מרגיש שאתם צריכים להוכיח את עצמכם יותר?
"כן. על החברה החרדית יש סטיגמה לא נכונה, שהיא לא תורמת, לא מתחברת. דרך הגדוד אני רוצה להציג חברה אחרת. אני גאה שמשוחררי הגדוד מגיעים למקומות טובים ותורמים".

צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

"היה לי אפילו חייל שיצא הביתה, היה על אוטובוס בירושלים וראה פיגוע דקירה שמתרחש ברחוב". פיגוע דקירה צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

המחלקות החדשות לחרדים בחטיבת גבעתי ובצנחנים פוגעות בך?
"יש רק גדוד אחד בצבא שהוא ספינת הדגל", טוען לוי בנחישות. "אני דווקא שמח שמתגייסים יותר חרדים – זה מגדיל את הסד"כ, משפר את החברה הישראלית, זה מצוין. ומחלקות חדשות זה נחמד. אבל יש רק גדוד אחד בצבא שנותן את הפתרון המיטבי לחברה החרדית, והוא נצח יהודה".

במקומות אחרים שחרדים משרתים בהם, כמו תוכנית שחר כחול בחיל האוויר, האווירה לפעמים תועלתנית מאוד. הם נמצאים שם כי זה כדאי להם, כי זה משתלם בהמשך. לא כי זה תורם למדינה.

"במערך הלוחם החוויה אחרת. אתה מגיע ביום ראשון, נמצא בצבא שבועיים עד היציאה הבאה, משרת בגזרה כמו חטמ"ר בנימין. עם העשייה האדירה, האינטנסיבית, זה משהו אחר. תראי, בשנה האחרונה, להרבה חיילי סדיר יצא להיות תחת אש, להשיב אש, ליצור מגע ברמה כזו או אחרת. זה לא היה בשנים קודמות. היה לי אפילו חייל שיצא הביתה, היה על אוטובוס בירושלים וראה פיגוע דקירה שמתרחש ברחוב. הוא רץ לנהג, אמר לו לעצור, רץ לכיוון הפיגוע ויצר מגע עם המחבל. הוא קיבל על כך תעודת הערכה מהמשטרה. בעיניי זו עוד דוגמה לגנטיקה של הגדוד. החבר'ה יוזמים וערכיים".

לתרומה מאובטחת לחיילי החטיבה trom

גיבוי בזירת מכשולים

לפני כחודש ערך לוי סיום מסכת במסגרת הגדוד. בדף הפייסבוק הגדודי פורסמו תמונות שלו מעביר שיעור לחיילים. "לפני עשרים שנה למדתי במכינה בעלי. אני מאוד אוהב ללמוד, אבל הרבה שנים לא למדתי גמרא. למדתי פרשת שבוע, הלכה. בחודש שעבר מלאו שמונה שנים לפטירתה של אמא שלי. כשהיא נפטרה החלטתי שאני לומד כל שנה מסכת לזכרה. את ה'סיום' אני עושה במקום שאני משרת בו באותו זמן. זה יוצא תמיד בחודש אלול, וגם לזה יש ערך מוסף. הפעם עשיתי את סיום המסכת בגדוד, כשיעור ממש, עם דפי מקורות. החיילים התלהבו".

כבוגר עלי, מה אתה אומר על דבריו של הרב לוינשטיין?
"אני כבר לא מחובר כל כך לישיבה. ואם כבר, יותר לרב אלי מאשר לרב יגאל".

צילום: יובל גינצבורג

"רצו לינקים בין החבר'ה, לא נכנסתי אליהם אפילו". הרב לוינשטיין צילום: יובל גינצבורג

אתה חושב שהוא צודק באמירתו שיש "כאסח בצה"ל על נושאי דת"?
"לא נכנסתי לזה בכלל. רצו לינקים בין החבר'ה, לא נכנסתי אליהם אפילו".

לכל החיילים שלך יש אישור זקן?
"כן, גורף. לא נתקלתי בבעיה. האמת, לא נתקלתי בחייל דתי שהייתה לו בעיה".

בטוח?
"לגמרי. היה לי חייל אחד שהגיע עם זקן אבל בלי כיפה, בלי ציצית, לא שומר כשרות. לא ידע לענות על שאלות בסיסיות, אבל טען שהזקן שם כי הוא דתי. לכאלה אולי אמרו להוריד. אני לא מכיר חייל דתי אחד שאמרו לו להוריד זקן. בטח לא אצלי".

שאטרסטוק

"לא נתקלתי בחייל דתי שהייתה לו בעיה עם זקן". צעיר מזוקן שאטרסטוק

יש אצלך חיילים ממה שאוהבים לכנות נוער הגבעות?
"יש. מתגייסים אלינו וגם ליחידות אחרת. הם חיילים מצוינים".

במהלך הסיור, מול היישוב נוה-צוף, הים התיכון מנצנץ במרחק. בתי היישוב מצד שמאל, גוש כפרי ערורה העוין מימין. כאן, במורד הכביש, התרחש הפיגוע שבגללו קיבל לוחם הגדוד נועם טובול את אות מצטיין הנשיא ואת צל"ש מפקד האוגדה.

זה קרה בדצמבר שעבר. "פלסטיני כבן שלושים התקרב כאן לחיילים, אמר שלום, הגיש תעודות כאילו הכול בסדר, ואז במהירות שלף מהשרוול סכין באורך 17 סנטימטר. הוא דקר את אחד החיילים בצוואר וניגש לחייל השני, נועם. נועם ניסה לירות אבל היה לו מעצור בנשק. המחבל הפיל אותו, ואז הוא הצליח להדוף את המחבל ולירות בו. לאחר מכן הוא החזיק את היד בנקודת לחיצה על הצוואר של החבר שלו במשך רבע שעה, עד שהאמבולנס הגיע. הציל לו את החיים".

צילום: AFP

טעות מקצועית, לא ערכית. זירת אירוע הירי בפילבוקס סמוך לעפרה צילום: AFP

באירוע ירי אחר זכה אחד מחייליו של לוי דווקא בחקירת מצ"ח. זה קרה באוגוסט, סמוך לעפרה, כשפלסטיני לא חמוש רץ לעבר פילבוקס – עמדה מאוישת בחיילי הגדוד. החיילים שסברו באופן הגיוני כי הוא בא לפגע, ירו לעברו והרגו אותו.

 יש תחושה של ציד מכשפות? שמחפשים את מי שיורה?

"אני לא מרגיש את זה. זה חייל שקול ומקצועי, הוא לא היה יכול לדמיין שזה אדם חף מפשע, כי הוא היה במקום שאסור לו להיות. מעולם לא קרה שפלסטיני נכנס לתווך של הגדר התלתלית שמקיפה את הפילבוקס. הייתה התראה, סמל המחלקה פעל היטב עם יוזמה ונחישות, אבל כשהפלסטיני יצא מתחומי הפילבוקס הוא היה צריך לעצור. זו הייתה טעות מקצועית, לא ערכית. מתחקרים, לומדים, וממשיכים הלאה".

החיילים היום חוששים לירות?
"היו לנו בגדוד הרבה אירועי ירי. רובם המוחלט איכותיים, עם נטרול של מחבלים. קיבלנו הרבה תעודות הערכה. ויש גם טעויות. כל טעות חוקרים. לשמחתי אצלי בגדוד לא הייתה אף תקלה ערכית".

אתה מרגיש שהצבא מגבה לחלוטין את החיילים בשטח?
"כן. אני מסתכל בכובע שלי, בתוך החטיבה המרחבית בנימין, בתוך חטיבת כפיר. אני מרגיש שיש גיבוי מלא. היו עשרות אירועי ירי בשנה האחרונה, ואפילו חייל אחד לא הגיע להסתבכות משפטית".

צילום: אי-פי

יותר פשוט לנהל קרב היתקלות פנים אל פנים, מאשר להתמודד עם אירועים מציקים כאלו. הפגנת השמאל בנבי סלאח צילום: אי-פי

מה בנוגע להפרות הסדר בג'ילזון, לפני כשנה וחצי? חיילים מהגדוד צולמו בעימות עם פלסטיני. הם קיבלו גיבוי?
"הפלסטיני לא היה מפגין סתם. זה מטרידן שכבר היה כלוא שלוש פעמים. היו מולו חיילים צעירים, חסרי ניסיון, והם נפלו בפח התקשורתי. אני אומר שוב – מי שטעה טעות מקצועית, וגם אני טועה לפעמים, מקבל את מלוא הגיבוי. אני נותן גיבוי לחיילים שלי ומקבל גיבוי מהמפקדים שלי. אני מדבר הרבה עם החיילים, וחוזר ואומר להם – הנה, פה היה אירוע מוצלח, כל הכבוד; פה קרה אירוע עם טעויות, בואו נלמד ממנו.

"מי שטעה טעות ערכית, בוחנים את הטעות שלו לגופה. החייל יכול להישפט, להינזף. אני בדרך כלל פועל בצורה של שחזור. מביא אותו לנקודה, עושים משחק תפקידים. מראה לו איך היה נכון לפעול. כשהוא אומר לי – וואלה טעיתי, אז אני יודע שאני יכול לשפוט אותו. בסך הכול, מספר הטעויות קטן ביחס לכמות העשייה".

עד כמה נוכחות צלמים זרים מכבידה על העבודה?
"קורסי הפיקוד לא מכינים להתמודדות עם צלמים ואירועי דה-לגיטימציה. תוך כדי תנועה למדנו כולנו – האוגדה, החטיבה, הגדוד – לעשות את הדברים אחרת. למשל, עושים הכנה לפני תעסוקה. עשיתי את זה בגדוד עשרות פעמים. מביאים שחקנים ומדמים תרחישים של צלם, של מטרידן כזה. מאמנים את החיילים. ההתמודדויות לא קלות. יש בהן גם קללות קשות, גידופים. גם בגילי, בניסיוני, אני מבין איך אפשר לאבד את קור הרוח. פשוט הרבה יותר לנהל קרב היתקלות פנים אל פנים, מאשר להתמודד עם אירועים מציקים כאלו. למדנו ממה שהיה בג'ילזון. היו הרבה תדריכים, הרבה הסברים".

טיול בין חורי קליעים

תוך כדי הדברים אנחנו ממשיכים בסיור, ומגיעים לצומת הקרוב. איש כועס עומד שם ליד מחסום החיילים, צועק. לוי עוצר את הג'יפ, מקשיב לו. מתברר שהוא תושב אחד היישובים באזור, וכועס על היחס המזלזל שניתן לדבריו במחסום לפועלים הפלסטינים שהוא מסיע במכוניתו. לוי מרגיע, מפשר; מדבר איתו ואחר כך עם החיילים, מצנן גם אותם. "מה שראינו פה עכשיו מורכב לטיפול יותר מנטרול מחבל. ככה אני מרגיש. זה אירוע שיכול להתפתח לאלימות שהמפקד הזוטר פה, המ"כ, לא ממש יודע איך להתמודד איתה. בהמשך היום אבדוק בדיוק מה היה, ואם מישהו לא היה בסדר, צריך ללמד אותו לעשות טוב יותר. אם מישהו צריך להיענש, הוא ייענש. אבל כן, בהחלט יש להם גיבוי ממני".

בתחנת האוטובוס בכניסה לכפר תורמוס עיא אפשר עדיין לראות חור קליע שירה מחבל לעבר חיילים שעמדו שם לפני כמה חודשים. "מחבלים קנו רכב ישראלי עם לוחית זיהוי צהובה. מלפנים ישבו שניים לא חמושים עם תעודות זהות כחולות מזויפות, מאחור מחבל חמוש. פה ליד התחנה קצין מהגדוד עשה בידוק. זה צומת שמחבר בין כביש שמשותף לישראלים ופלסטינים, וכביש שמשמש רק פלסטינים. נקודה קלאסית.

צילום: דובר צה''ל

"יש רק גדוד אחד בצבא שהוא ספינת הדגל לחרדים" צילום: דובר צה"ל

הקצין בדק כמה כלי רכב, ואז הגיע זה שלא הסכים לעצור. הוא התחיל לירות, המ"מ ירה בו חזרה והרג אותו. הגעתי לפה אחרי דקה, הקצין כבר אמר לי: 'הכול בסדר, אתה יכול לנסוע, הכול בשליטה'. זה אירוע שמעיד בעיניי על יוזמה. על נחישות, על מקצועיות וגם על מזל. אחרי הכול, 500 איש מתפללים שחרית כל בוקר, אי אפשר שלא יהיה מזל", הוא מחייך.

היה אפשר לעשות יותר למיגור גל הטרור, שהתעורר מחדש?
"אני מרגיש שאנחנו עושים הרבה מאוד. קודם כול, מגיע צל"ש לאזרחים. הם לא חזרו למדיניות של נסיעה בקרמי וקסדה, לא חוששים לנסוע בלילות. יש הרבה שילוב ידיים והרבה סבלנות על אף אירועים מצערים מאוד שקרו פה. לשמחתי, בגזרה שלי לא חווינו פגיעות בנפש באזרחים. אבל היה מלאכי רוזנפלד ממש ליד הגזרה שלנו, ודני גונן בעין בובין, וינאי ויסמן בשער בנימין. כולם בגזרות שכנות, והכאב רב על כל מי שנפגע. כל אחד מהם הוא כישלון שלנו במשימה.

"לגבי הביטחון לתושבים בצירי התנועה – יש כאן דילמה בין ביטחון לתחושת ביטחון. ביטחון אמיתי אני נותן כשגם מי שנוסע בציר וגם מי שבא לפגע לא רואים את החייל. תחושת ביטחון מושגת כשרואים את החיילים. צריך לתת ביטחון, וגם תחושה".

הוא עצמו תושב קדומים, שגם גדל ביישוב. "כילד הייתי מסיים את הלימודים בבית הספר, עולה על אוטובוס ליד המכולת, נוסע לשכם, יורד, הולך ברגל עם הילקוט על הגב לקבר יוסף ובאחר הצהריים לומד שם עם דוד שלי".

צילום: דובר צה''ל

את סיום המסכת לזכר אמא שלי עשיתי בגדוד". לוי לצד חיילי נצח יהודה צילום: דובר צה"ל

אתה זוכר את הדרך מהממשל לקבר יוסף?
"בהחלט. כמי שמשרת פה אני יכול לומר שיש לנו קשר מצוין עם היישובים. עם הרבש"צים, הקב"טים. יש גם אתרי טיול נהדרים בבנימין. מעיינות, נופים. בואו לטייל פה בחול המועד".

אתה מקבל אחוזים ממחלקת התיירות במועצה?
"אמיתי אני אומר לך. הצבא מאבטח בחול המועד, וכדאי לכולם לבוא לטייל".

חיילנו היקרים בחטיבת כפיר,
אנחנו אתכם !