ברגעים אלו נערך טקס החלפת המג"ד לגדוד נצח יהודה. את המג"ד היוצא, סא"ל אורי לוי, החליף סא"ל איתמר דשל, שכיהן בתפקידו האחרון כמפקד מגמת נצח בבא"ח כפיר.
אנו מאחלים למג"ד הנכנס הצלחה רבה בתפקידו החדש, ומודים למג"ד היוצא על שירותו.
תנו כבוד ושתפו!

קרדיט צילום: הלל מאיר

העובדה שאתה מתפקד כחצי מחנך לא פוגעת ביכולות שלך כלוחם?
"ההפך, אני חושב שזה מעצים. זכינו בפרס קצין חינוך ראשי מטעם הרמטכ"ל, ויש לנו קצין חינוך שהוא הגבר היחיד בצבא בתפקיד הזה. יש לנו הרבה תהליכים חינוכיים. בהתחלה חיילים פה לא ידעו מי זה בן-גוריון. לרובם יש ידע היסטורי מוגבל מאוד. בנוסף לחינוך עשינו גם פרויקט של התנדבות בקהילה, דווקא באזור שאנחנו מגנים בו. חיילים קיבלו ילדים לחונכות ביישובים. חייל עשה בלילה מעצר, ביום מארב, ובין לבין ישב שעה עם תלמיד מעפרה. יש ימי ספורט משותפים עם ילדי היישובים, יצאנו לנקות את יער אום-צפא בבנימין, עשינו פרויקט של סימון שבילים".

"את נשמעת כמו אשתי. אני נהנה מזה מאוד. בנוסף לכל זה, זכינו גם בפרס בתחום הכושר הגופני ובתעודות הערכה על פעילות מבצעית".

אתה מרגיש שאתם צריכים להוכיח את עצמכם יותר?
"כן. על החברה החרדית יש סטיגמה לא נכונה, שהיא לא תורמת, לא מתחברת. דרך הגדוד אני רוצה להציג חברה אחרת. אני גאה שמשוחררי הגדוד מגיעים למקומות טובים ותורמים".

המחלקות החדשות לחרדים בחטיבת גבעתי ובצנחנים פוגעות בך?
"יש רק גדוד אחד בצבא שהוא ספינת הדגל", טוען לוי בנחישות. "אני דווקא שמח שמתגייסים יותר חרדים – זה מגדיל את הסד"כ, משפר את החברה הישראלית, זה מצוין. ומחלקות חדשות זה נחמד. אבל יש רק גדוד אחד בצבא שנותן את הפתרון המיטבי לחברה החרדית, והוא נצח יהודה".

במקומות אחרים שחרדים משרתים בהם, כמו תוכנית שחר כחול בחיל האוויר, האווירה לפעמים תועלתנית מאוד. הם נמצאים שם כי זה כדאי להם, כי זה משתלם בהמשך. לא כי זה תורם למדינה.

"במערך הלוחם החוויה אחרת. אתה מגיע ביום ראשון, נמצא בצבא שבועיים עד היציאה הבאה, משרת בגזרה כמו חטמ"ר בנימין. עם העשייה האדירה, האינטנסיבית, זה משהו אחר. תראי, בשנה האחרונה, להרבה חיילי סדיר יצא להיות תחת אש, להשיב אש, ליצור מגע ברמה כזו או אחרת. זה לא היה בשנים קודמות. היה לי אפילו חייל שיצא הביתה, היה על אוטובוס בירושלים וראה פיגוע דקירה שמתרחש ברחוב. הוא רץ לנהג, אמר לו לעצור, רץ לכיוון הפיגוע ויצר מגע עם המחבל. הוא קיבל על כך תעודת הערכה מהמשטרה. בעיניי זו עוד דוגמה לגנטיקה של הגדוד. החבר'ה יוזמים וערכיים".

לתרומה מאובטחת לחיילי החטיבה

לפני כחודש ערך לוי סיום מסכת במסגרת הגדוד. בדף הפייסבוק הגדודי פורסמו תמונות שלו מעביר שיעור לחיילים. "לפני עשרים שנה למדתי במכינה בעלי. אני מאוד אוהב ללמוד, אבל הרבה שנים לא למדתי גמרא. למדתי פרשת שבוע, הלכה. בחודש שעבר מלאו שמונה שנים לפטירתה של אמא שלי. כשהיא נפטרה החלטתי שאני לומד כל שנה מסכת לזכרה. את ה'סיום' אני עושה במקום שאני משרת בו באותו זמן. זה יוצא תמיד בחודש אלול, וגם לזה יש ערך מוסף. הפעם עשיתי את סיום המסכת בגדוד, כשיעור ממש, עם דפי מקורות. החיילים התלהבו".

כבוגר עלי, מה אתה אומר על דבריו של הרב לוינשטיין?
"אני כבר לא מחובר כל כך לישיבה. ואם כבר, יותר לרב אלי מאשר לרב יגאל".

אתה חושב שהוא צודק באמירתו שיש "כאסח בצה"ל על נושאי דת"?
"לא נכנסתי לזה בכלל. רצו לינקים בין החבר'ה, לא נכנסתי אליהם אפילו".

לכל החיילים שלך יש אישור זקן?
"כן, גורף. לא נתקלתי בבעיה. האמת, לא נתקלתי בחייל דתי שהייתה לו בעיה".

בטוח?
"לגמרי. היה לי חייל אחד שהגיע עם זקן אבל בלי כיפה, בלי ציצית, לא שומר כשרות. לא ידע לענות על שאלות בסיסיות, אבל טען שהזקן שם כי הוא דתי. לכאלה אולי אמרו להוריד. אני לא מכיר חייל דתי אחד שאמרו לו להוריד זקן. בטח לא אצלי".

יש אצלך חיילים ממה שאוהבים לכנות נוער הגבעות?
"יש. מתגייסים אלינו וגם ליחידות אחרת. הם חיילים מצוינים".

במהלך הסיור, מול היישוב נוה-צוף, הים התיכון מנצנץ במרחק. בתי היישוב מצד שמאל, גוש כפרי ערורה העוין מימין. כאן, במורד הכביש, התרחש הפיגוע שבגללו קיבל לוחם הגדוד נועם טובול את אות מצטיין הנשיא ואת צל"ש מפקד האוגדה.

זה קרה בדצמבר שעבר. "פלסטיני כבן שלושים התקרב כאן לחיילים, אמר שלום, הגיש תעודות כאילו הכול בסדר, ואז במהירות שלף מהשרוול סכין באורך 17 סנטימטר. הוא דקר את אחד החיילים בצוואר וניגש לחייל השני, נועם. נועם ניסה לירות אבל היה לו מעצור בנשק. המחבל הפיל אותו, ואז הוא הצליח להדוף את המחבל ולירות בו. לאחר מכן הוא החזיק את היד בנקודת לחיצה על הצוואר של החבר שלו במשך רבע שעה, עד שהאמבולנס הגיע. הציל לו את החיים".

באירוע ירי אחר זכה אחד מחייליו של לוי דווקא בחקירת מצ"ח. זה קרה באוגוסט, סמוך לעפרה, כשפלסטיני לא חמוש רץ לעבר פילבוקס – עמדה מאוישת בחיילי הגדוד. החיילים שסברו באופן הגיוני כי הוא בא לפגע, ירו לעברו והרגו אותו.

"אני לא מרגיש את זה. זה חייל שקול ומקצועי, הוא לא היה יכול לדמיין שזה אדם חף מפשע, כי הוא היה במקום שאסור לו להיות. מעולם לא קרה שפלסטיני נכנס לתווך של הגדר התלתלית שמקיפה את הפילבוקס. הייתה התראה, סמל המחלקה פעל היטב עם יוזמה ונחישות, אבל כשהפלסטיני יצא מתחומי הפילבוקס הוא היה צריך לעצור. זו הייתה טעות מקצועית, לא ערכית. מתחקרים, לומדים, וממשיכים הלאה".

החיילים היום חוששים לירות?
"היו לנו בגדוד הרבה אירועי ירי. רובם המוחלט איכותיים, עם נטרול של מחבלים. קיבלנו הרבה תעודות הערכה. ויש גם טעויות. כל טעות חוקרים. לשמחתי אצלי בגדוד לא הייתה אף תקלה ערכית".

אתה מרגיש שהצבא מגבה לחלוטין את החיילים בשטח?
"כן. אני מסתכל בכובע שלי, בתוך החטיבה המרחבית בנימין, בתוך חטיבת כפיר. אני מרגיש שיש גיבוי מלא. היו עשרות אירועי ירי בשנה האחרונה, ואפילו חייל אחד לא הגיע להסתבכות משפטית".

מה בנוגע להפרות הסדר בג'ילזון, לפני כשנה וחצי? חיילים מהגדוד צולמו בעימות עם פלסטיני. הם קיבלו גיבוי?
"הפלסטיני לא היה מפגין סתם. זה מטרידן שכבר היה כלוא שלוש פעמים. היו מולו חיילים צעירים, חסרי ניסיון, והם נפלו בפח התקשורתי. אני אומר שוב – מי שטעה טעות מקצועית, וגם אני טועה לפעמים, מקבל את מלוא הגיבוי. אני נותן גיבוי לחיילים שלי ומקבל גיבוי מהמפקדים שלי. אני מדבר הרבה עם החיילים, וחוזר ואומר להם – הנה, פה היה אירוע מוצלח, כל הכבוד; פה קרה אירוע עם טעויות, בואו נלמד ממנו.

"מי שטעה טעות ערכית, בוחנים את הטעות שלו לגופה. החייל יכול להישפט, להינזף. אני בדרך כלל פועל בצורה של שחזור. מביא אותו לנקודה, עושים משחק תפקידים. מראה לו איך היה נכון לפעול. כשהוא אומר לי – וואלה טעיתי, אז אני יודע שאני יכול לשפוט אותו. בסך הכול, מספר הטעויות קטן ביחס לכמות העשייה".

עד כמה נוכחות צלמים זרים מכבידה על העבודה?
"קורסי הפיקוד לא מכינים להתמודדות עם צלמים ואירועי דה-לגיטימציה. תוך כדי תנועה למדנו כולנו – האוגדה, החטיבה, הגדוד – לעשות את הדברים אחרת. למשל, עושים הכנה לפני תעסוקה. עשיתי את זה בגדוד עשרות פעמים. מביאים שחקנים ומדמים תרחישים של צלם, של מטרידן כזה. מאמנים את החיילים. ההתמודדויות לא קלות. יש בהן גם קללות קשות, גידופים. גם בגילי, בניסיוני, אני מבין איך אפשר לאבד את קור הרוח. פשוט הרבה יותר לנהל קרב היתקלות פנים אל פנים, מאשר להתמודד עם אירועים מציקים כאלו. למדנו ממה שהיה בג'ילזון. היו הרבה תדריכים, הרבה הסברים".

תוך כדי הדברים אנחנו ממשיכים בסיור, ומגיעים לצומת הקרוב. איש כועס עומד שם ליד מחסום החיילים, צועק. לוי עוצר את הג'יפ, מקשיב לו. מתברר שהוא תושב אחד היישובים באזור, וכועס על היחס המזלזל שניתן לדבריו במחסום לפועלים הפלסטינים שהוא מסיע במכוניתו. לוי מרגיע, מפשר; מדבר איתו ואחר כך עם החיילים, מצנן גם אותם. "מה שראינו פה עכשיו מורכב לטיפול יותר מנטרול מחבל. ככה אני מרגיש. זה אירוע שיכול להתפתח לאלימות שהמפקד הזוטר פה, המ"כ, לא ממש יודע איך להתמודד איתה. בהמשך היום אבדוק בדיוק מה היה, ואם מישהו לא היה בסדר, צריך ללמד אותו לעשות טוב יותר. אם מישהו צריך להיענש, הוא ייענש. אבל כן, בהחלט יש להם גיבוי ממני".

בתחנת האוטובוס בכניסה לכפר תורמוס עיא אפשר עדיין לראות חור קליע שירה מחבל לעבר חיילים שעמדו שם לפני כמה חודשים. "מחבלים קנו רכב ישראלי עם לוחית זיהוי צהובה. מלפנים ישבו שניים לא חמושים עם תעודות זהות כחולות מזויפות, מאחור מחבל חמוש. פה ליד התחנה קצין מהגדוד עשה בידוק. זה צומת שמחבר בין כביש שמשותף לישראלים ופלסטינים, וכביש שמשמש רק פלסטינים. נקודה קלאסית.

הקצין בדק כמה כלי רכב, ואז הגיע זה שלא הסכים לעצור. הוא התחיל לירות, המ"מ ירה בו חזרה והרג אותו. הגעתי לפה אחרי דקה, הקצין כבר אמר לי: 'הכול בסדר, אתה יכול לנסוע, הכול בשליטה'. זה אירוע שמעיד בעיניי על יוזמה. על נחישות, על מקצועיות וגם על מזל. אחרי הכול, 500 איש מתפללים שחרית כל בוקר, אי אפשר שלא יהיה מזל", הוא מחייך.

היה אפשר לעשות יותר למיגור גל הטרור, שהתעורר מחדש?
"אני מרגיש שאנחנו עושים הרבה מאוד. קודם כול, מגיע צל"ש לאזרחים. הם לא חזרו למדיניות של נסיעה בקרמי וקסדה, לא חוששים לנסוע בלילות. יש הרבה שילוב ידיים והרבה סבלנות על אף אירועים מצערים מאוד שקרו פה. לשמחתי, בגזרה שלי לא חווינו פגיעות בנפש באזרחים. אבל היה מלאכי רוזנפלד ממש ליד הגזרה שלנו, ודני גונן בעין בובין, וינאי ויסמן בשער בנימין. כולם בגזרות שכנות, והכאב רב על כל מי שנפגע. כל אחד מהם הוא כישלון שלנו במשימה.

"לגבי הביטחון לתושבים בצירי התנועה – יש כאן דילמה בין ביטחון לתחושת ביטחון. ביטחון אמיתי אני נותן כשגם מי שנוסע בציר וגם מי שבא לפגע לא רואים את החייל. תחושת ביטחון מושגת כשרואים את החיילים. צריך לתת ביטחון, וגם תחושה".

הוא עצמו תושב קדומים, שגם גדל ביישוב. "כילד הייתי מסיים את הלימודים בבית הספר, עולה על אוטובוס ליד המכולת, נוסע לשכם, יורד, הולך ברגל עם הילקוט על הגב לקבר יוסף ובאחר הצהריים לומד שם עם דוד שלי".

אתה זוכר את הדרך מהממשל לקבר יוסף?
"בהחלט. כמי שמשרת פה אני יכול לומר שיש לנו קשר מצוין עם היישובים. עם הרבש"צים, הקב"טים. יש גם אתרי טיול נהדרים בבנימין. מעיינות, נופים. בואו לטייל פה בחול המועד".

אתה מקבל אחוזים ממחלקת התיירות במועצה?
"אמיתי אני אומר לך. הצבא מאבטח בחול המועד, וכדאי לכולם לבוא לטייל".