זכינו אנחנו לחיות במדינת ישראל, שבה שוב אפשר להדליק את חנוכיית הנצח ברשות הרבים ללא מורא וללא חשש. המכבים הקדמונים קמו שוב לתחייה, עוז רוחם מתגלה אצל אזרחים ולוחמים שנאלצים להתמודד עם טרור חייתי. אם בני האדם בכל מקום בעולם חפצי חיים, הרי שהיום יותר מתמיד הם נזקקים לאור החנוכייה היהודית.

אתמול ברחובות ירושלים, כמו ברכבת התחתית בלונדון ובמרכז השיקומי בסן ברנרדיני, התברר שוב למי שהיה צריך הוכחה שהטרור האיסלאמיסטי אינו רק בעיה ישראלית. כל מי שמנסה לקשור את עליית הטרור לסכסוך הישראלי־פלשתיני, ולהאשים את ישראל הנאבקת בו, סובל משנאה מעוורת או מציניות מרושעת.

יש רק להצטער שהנהגת המערב סובלת מיכולת מוגבלת לזהות את האויב, ומתוך מגבלה זו גם מגמגום וחוסר מעש. מי שלא יודע להגדיר במדויק את האויב גם לא מסוגל להתמודד נגדו. מתק השפתיים והרכרוכיות שמגלה הנשיא ברק אובאמה, שאליהם מצטרף הייאוש הכרוני של ג'ון קרי, מכבים את אור הלפיד שבאמצעותו אפשר להכניע טרור אכזרי שמזכיר ימים אפלים בתולדות האנושות.

אומות העולם חייבות גם הן להדליק את חנוכיית החירות. ללמוד מניסיונה של ישראל, שמול טרור חייבים לפעול בשילוב של נחישות, קור רוח ויישוב הדעת עד להכרעה. הטרור מבין רק שפה אחת, וחייבים להכניעו בשפתו שלו. לא מפתיע לכן שאזרחי ארה"ב בחרו בבנימין נתניהו כדמות השלישית בחשיבותה מבין המנהיגים בעולם. אזרחים לעיתים מבינים יותר מהר ממנהיגיהם את מה שנדרש לעשות במלחמה בטרור המתפשט. אות כבוד לישראל, שכבר שנים רבות נלחמת בטרור, שידעה לזהות את סכנותיו לפני שאומות העולם התעוררו.

הטרור המתגבר מרחיק כל הסדר אפשרי בין ישראל והפלשתינים. הצלחת הרדיקליות האיסלאמית לשבש את הסדר העולמי רק מעודדת חוגים רחבים בתוך החברה הערבית להאמין שבאמצעות טרור אפשר לסלק את היהודים מישראל. חשוב לכן כי המעוניין לקדם הסדר שלום בין ישראלים ופלשתינים, עדיף שיתרכז בהכנעת הטרור ולא ישחית את זמנו בניסיון לקדם הסדר, כשהטרור חי ובועט.

•   •   •