שנה לאחר מבצע "שובו אחים", משחזרים גדוד "לביא" של חטיבת כפיר את ימי החיפושים והמעצרים. עבורם, מציאת הגופות על ידי לוחמי הגדוד והמתנדבים מבית ספר שדה "כפר עציון", היוותה סגירת מעגל. "הייתה תחושת שליחות וידענו שאנחנו אלה שצריכים למצוא אותם", מתאר סמל אביב גולדגאמר לוחם בפלוגה המבצעית. "הם נחטפו בגזרה שלנו. זה הגביר מאוד את המוטיבציה שלנו". כל לוחם בגדוד זוכר איפה היה בזמן החטיפה.
"ההודעה תפסה אותי בבית" , משחזר מ"פ המבצעית, סרן ניר מור. "הגענו כל הקצינים לבסיס, ומיד עם הגעת כלל הלוחמים ביום ראשון התחלנו בעבודה המאומצת", הוא נזכר.
גיל בר קולטון 30.6.15
פורסם ב"במחנה"
צילום: ספיר ברונזברג
"במהלך היום הפכנו כל סלע, הזזנו כל שיח, חקרנו כל מערה, אותן מערות שאנחנו רואים בנסיעה באוטובוס בדרך למוצב", מתאר סמ"ר דור בוחבוט, אז סמל המחלקה המסייעת בפלוגה המבצעית. "בצהריים ובערב תפעלנו הפס"דים ובלילה חיפשנו את הנערים החטופים".
העייפות לא הכריעה את הלוחמים והם המשיכו מלאי מוטיבציה עד לסיום העצוב של המבצע. "למרות העבודה הקשה לא שמעתי תלונה אחת. אף אחד לא ביקש להפסיק", מתאר סמ"ר בוחבוט. "כולם רק רצו להמשיך עד למציאת הנערים, ביקשו לדעת איך הם יכולים לעזור. המשכנו בכל הכוח ממש עד השנייה האחרונה".
כשבועיים לאחר תחילת המבצע הגיעו משפחות הנערים לפגישה עם לוחמי הפלוגה המסייעת. "כל אחד שרצה אמר את שעל לבו, וסיפרנו להם על הפעילות שלנו", משחזר סמ"ר משה משיח, סרס"פ הפלוגה המסייעת. "הם רצו לדעת מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתקדמים. לי אישית הייתה צמרמורת, יכולתי להסתכל סביב ולראות את כולם על סף דמעות. אמרתי להם שאנחנו כואבים, והבטחתי בשם כולנו שלא נעצור עד שנחזיר אליהם את ילדיהם. אבל אני חושב שלא היה צורך במילים. המבטים בין כולם אמרו הכול".
