חרוב בנשמה: המחווה המרגשת של הלוחם לאביו

פורסם ב: לכתבה המקורית – לחץ כאן

"הוא עוד לא יודע אבל זה ירגש אותו"

ביום ראשון יציין גדוד חרוב 20 שנים להקמתו המחודשת. שורשי הגדוד החלו בסיירת אגדית שפשטה על יעדי אויב, שחררה מטוס חטוף אחרי שהועדפה על פני סיירת מטכ"ל ונלחמה בגבורה במלחמת יום כיפור, שלאחריה היא התפרקה. באמצע שנות ה-90, חרוב קמה מחדש כגדוד חי"ר שהפך מאוד מהר לאחד מהפעילים בשטחי איו"ש, גדוד שלוחמיו סיכלו מאות פיגועים וחיסלו עשרות רבות של מחבלים. משפחתו של סמל בן ברק, לוחם ומפקד בגדוד חרוב, משולבת בהיסטוריה של רחוב, זו של אז ושל היום. השבוע החליט סמל ברק לעשות מחווה מרגשת לאביו החורג ולשחזר חלק מהתמונות שלו בסדיר, "הוא עוד לא יודע אבל זה ירגש אותו".

"האמת שלא הייתי מחובר לזה לפני הצבא, אבל אצלנו בבית כולם מחרוב, שושלת כזו שעליה גדלתי", מספר סמל בן ברק. "האבא החורג שלי היה בסיירת חרוב משנת 1970 עד 1973, אז פרקו את הסיירת. משם הוא המשיך לקורס קצינים ועשה כל מיני תפקידים, אבל הבסיס של חרוב נשאר לכל החיים. מאותן שנים הוא נשאר עם אותם חברים שכל הזמן נפגשים. כל יום עצמאות החבר'ה הקשישים שלו נפגשים", הוסיף בחיוך.

על המשך השושלת מספר סמל ברק, "הבן שלו, שזה אחי החורג, התגייס לחרוב שכבר היה גדוד ב-1997, זמן קצר אחרי שנפתח מחדש. אני לא הייתי אחד שעשה את כל הגיבושים לפני הצבא. ידעתי שאני אהיה קרבי וזה היה לי ברור שגם אני מתגייס לכפיר. עברתי שם טירונות ואימון מתקדם, שאחיו יצאתי לקורס מ"כים מוקדם. היו לי ציונים טובים בקורס והשאירו אותי להדרכה, שם העברתי שמונה חודשים".

"כל יום עצמאות החבר'ה הקשישים שלו נפגשים"

סמל ברק מספר שאהב כל רגע בהדרכה, אבל שהיה לו ברור שהוא חייב לחזור לחרוב: "אני חוזר לגדוד כסמל מחלקה. ביקשו ממני להישאר עוד בהדרכה בקורס מ"כים אבל אמרתי שאין מצב, שאני חוזר לגדוד. כשהשאירו אותי הייתי שבוז. הייתי מורעל על הגדוד, אבל היה בסדר גם כי נכנסנו לצוק איתן, לסג'עייה, אז זה הוסיף מעט לתקופה". הוא מוסיף  "לא היה פשוט בביסל"ח. זה עשה אותי יותר מקצועי בלחימה ובפיקוד, אבל היה ברור שאני חוזר לגדוד. עכשיו אני מנסה להעביר את מה שרכשתי שם לחיילים ולמפקדים בגדוד".

על היוזמה המרגשת לשחזור התמונות אמר סמל ברק, "האמת שהוא עוד לא מחובר לזה כל כך ותאכלס לא יודע על זה. עוד לא יצאתי הביתה והוא גם לא מהאנשים שמחוברים לוואטסאפ. נפתיע אותו עם הכתבה הזו". הוא הוסיף גם ש"החבר'ה ממש זרמו על התמונות האלה. בהתחלה הם לא הבינו את הפואנטה אבל אחרי שקלטו, הם ממש התלהבו והיו ממש מבסוטים".

"אני בטוח שהוא יזיל דמעה או משהו"

סמל ברק מספר שהלך עם אביו לכל הכנסים של חרוב ושגם היום הוא מקפיד להצטרף אליהם. קשה שלא לדמיין מה עבר על לוחמי חרוב של אז וסמל ברק משקיע בכך מחשבה: "אתה רואה שהציוד שלהם על הפנים ביחס למה שיש לנו. אבל מצד שני, קשה מאוד לדמיין מה שעבר עליהם. מלחמות גדולות וחברים שנפלו. הם בני 50, 60 ונפגשים עד היום. אתה ממש רואה את החיבור שלהם, שזה משהו שגדלתי עליו. כשהתחלתי לבוא למפגשים עם מדים של חרוב הם ממש התלהבו, ישר לקחו אותי לסיפורים".

ואיך ירגיש האב למחוות השחזור של הבן? "הוא מאוד רגיש בנושא הזה. אני בטוח שהוא יזיל דמעה או משהו". אין ספק שמדובר ברעיון מקורי ובמחווה מעניינת בין אב לבן, מהסוג שאנחנו ממליצים לכל גולשי פז"ם. קחו את התמונות של ההורים שלכם, צלמו את עצמכם בשחזור ושתפו.