עושים חיל: גדוד דוכיפת יזכה בפרס הרמטכ”ל ליחידות מצטיינות בצה"ל ?

עושים חיל: מי יזכה בטקס פרסי הרמטכ”ל ליחידות מצטיינות בצה"ל ?
בין היחידות שיקבלו את הכבוד – גדוד קדם של פיקוד העורף, בה”ד 1, חטיבת הצנחנים, שייטת 3 של הסטי”לים של חיל הים, הגדס”ר הבדואי וגדוד דוכיפת של חטיבת כפיר.

נועם אמיר /28/12/2015 08:07

פורסם ב: לוגו אתר מעריב החדש

לכתבה המקורית – לחץ כאן

חיילים של צה"ל מבצע צוק איתןחיילים של צה"ל מבצע צוק איתן. (צילום:תומר ניוברג, פלאש 90)

בטקס מסורתי, המתקיים מדי שנה, יעניק הערב (שני) הרמטכ”ל רב־אלוף גדי איזנקוט בהיכל צה”ל פרסי הצטיינות ליחידות צה”ל שנבחרו בכמה קטגוריות, ובהן יחידות מצטיינות, מיזמים חינוכיים, מעורבות חברתית והתנדבותית.

בין היחידות שיקבלו את הפרס: גדוד קדם של פיקוד העורף, בית הספר לקצינים בה”ד 1, חטיבת הצנחנים, שייטת 3 של הסטי”לים של חיל הים, הגדס”ר הבדואי, גדוד דוכיפת של חטיבת כפיר ועוד.

לוחמי גדוד דוכיפת של חטיבת כפיר יקבלו את פרס היחידה המצטיינת לאחר שבשנה האחרונה הציג הגדוד הישגים נאים בפעילויות מבצעיות, בעיקר בגזרת חברון. “בשנה האחרונה נע הגדוד כל הזמן בין אימון לתעסוקה, ולצד זה הצלחנו כולנו, מראשון המפקדים ועד אחרון החיילים, להעמיד את הגדוד בכשירות של גדוד מצטיין בכל הפרמטרים”, הסביר מג”ד דוכיפת בחטיבת כפיר סא”ל נתי קרן, “רוב השנה אנחנו מבצעים עבודה קשה מאוד בחברון ויש הרבה מאוד השקעה של כולם, תוך הבנה שבשביל להיות גדוד מצטיין צריך לצאת למשימת פיקוד משותפת, וכשעושים את זה עם הלוחמים, העשייה מגיעה מלמטה”.

גם בית הספר לקצינים של צה”ל, בה”ד 1, יעמוד על הבמה הערב ויקבל פרס הצטיינות לאחר שקידם פרויקט לימודי ייחודי בקרב השוחרים בקורס הקצינים, כולל פיתוח אפליקציה המאפשרת לכל חניך בקורס לשפר את הישגיו ההשכלתיים.

“בה”ד 1 התחיל תהליך של שינוי תפיסה בכל הקשור ללמידה”, הסביר סא”ל יוסי קורן, “החלטנו לחשוב אחרת ולשים בצד את שיטת הלימוד של מורה מול תלמידים הישובים על כיסא ליד שולחן. החלטנו להפוך את השיח בכיתה משיח של לימוד לדיון פתוח. בשביל זה צריך שהחניכים יגיעו לכיתת הלימוד עם החומר בראש, ולצורך כך אנחנו נותנים להם את חומר הלימוד ונותנים להם כל ערב זמן לימוד עצמי לקראת השיעור של מחר”. בין היתר פותחה אפליקציה שנקראת “אלוף המקראות”. האפליקציה מכילה את חומר הלימוד שהחניך צריך והוא יכול לשנן אותו בכל זמן נתון.

קציני ומפקדי גדוד דוכיפת בחטיבת כפיר חזרו למשך מספר ימים להיות חיילים, ותרגלו מגוון תרחישים.

הקשב, המפקד!

קציני ומפקדי גדוד דוכיפת בחטיבת כפיר חזרו למשך מספר ימים להיות חיילים, ותרגלו מגוון תרחישים. ״סגל חזק יהווה בסיס לאימון איכותי ומאתגר, הסביר מפקד הגדוד. "זאת הדרך לאחד אותם וליצור שפה משותפת".

תאריך: 17/12/2015, 21:00     מחבר: רתם קליגר, אתר צה"ל

פורסם ב:

לכתבה המקורית – לחץ כאן

לאחר שמונה חודשים של תעסוקה מבצעית מוגברת ביהודה ושומרון, גדוד דוכיפת של חטיבת כפיר פתח את אימון החורף בשבוע שהוקדש כולו לסגל הפיקוד. תרגול לחימה בשטח בנוי במתאר דרומי, התנסות בכלי הנשק השונים והכנה מנטלית לקראת אימון ארוך ומאתגר היו רק חלק מהתכנים שהועברו באימון שהסתיים היום.

״בזמן אימון, המפקדים צריכים לענות על כל שאלה שתעלה מהחיילים ולהסביר להם איך להגיב לכל אירוע מבצעי״, הסביר מפקד הגדוד, סא"ל נתי קרן. ״הדרך היחידה לייצר ביטחון, אחידות ושפה משותפת בסגל הפיקודי היא אימון כזה. בסופו הבנתי עד כמה זה חשוב".

המפקדים מתרגלים. צילום: דובר צה"ל

מפקד החטיבה, אל"ם גיא חזות הדגיש כי יש לדמות את התרגילים עד כמה שניתן למציאות בה עלולים הלוחמים למצוא את עצמם, בין אם ברצועת עזה או בשטחי יהודה ושומרון. "תרגלנו השתלטות על כפר כאשר מחלקה אחת דימתה אויב גרילה מוסווה וחבוי, וכל פלוגה נלחמה מולה", הוסיף המג"ד. "המפקדים נזכרו רק לשבוע איך זה מרגיש להיות חיילים. הם ביצעו את מה שהם יצפו מהחיילים שלהם לעשות בהמשך האימון, וכעת הם יכולים לדרוש מהם יותר וגם להבין מה באמת הם עוברים".

תקופת האימון כוללת חודשים עמוסים בתרגילים ומשימות בהם נדרש כל חייל להרגיש שהוא ב״מלחמה אמיתית״. זוהי הנקודה בה החיילים נבחנים על יכולותיהם, וכל מפקד נדרש לעזור להם להתקדם ולהתפתח. "פתאום היה למפקדים זמן להסתכל ימינה ושמאלה, ולהבין שלאנשים לצידם יש בעיות ודילמות דומות לשלהם. הם יכלו לשתף, לבחון את החוזקות והחולשות של עצמם ולהעלות פתרונות. בסופו של דבר לכולם יש אותה מטרה – להכין את הגדוד בצורה הטובה ביותר לעמוד מול האויב".

מפקדי הגדוד. צילום: דובר צה"ל

זהו אימון החורף הראשון שיעבור סא"ל קרן עם חיילי הגדוד וגם ההזדמנות שלו להפיק לקחים ולהכין אותם לקו הבא שיתפסו. "לפני שיצאנו לאימון זכיתי לעמוד בפעם הראשונה מול כל הגדוד שלי ולדבר אליהם. חיכיתי לרגע זה מכניסתי לתפקיד. הדלקנו יחד חנוכיה ואמרתי להם שאני גאה בעבודתם ומצפה מהם לשמור על הרמה הגבוהה".

האחות השכולה: "האובדן כואב לי מדי יום אבל אני מתמודדת"

בדיוק עשר שנים חלפו מאז שסגן אורי בינמו מנע מעבר של מחבל מתאבד במחסום בטול כרם ושילם בחייו. אחותו, סגן נעמה, נזכרת בחיוך בילדותם המאושרת ומשחזרת את בשורת האיוב שהגיעה במהלך חג החנוכה

אייל לוי / 10/12/2015 12:20

פורסם ב: לוגו אתר מעריב החדש

לכתבה המקורית – לחץ כאן

נעמה בינמו

נעמה בינמו. (צילום:דובר צה"ל)

בוקר נר חמישי של חג חנוכה, דצמבר 2005, התקבל מידע מודיעיני על מחבל מתאבד שנמצא בדרכו לפיגוע בשטח ישראל. סגן אורי בינמו, מגדוד נחשון, ביחד עם שלושה מחייליו, העמידו מחסום ביציאה הדרומית מטול כרם.

בבדיקה שערכו על אחת המוניות שביקשה לעבור במחסום, הבחין הקצין, בן ה־21, באדם חשוד. הוא ביקש ממנו להסיר את המעיל, אך החשוד סירב. בינמו הרחיק את חייליו והלך לטפל במקרה, אבל אז המחבל פוצץ את עצמו והסגן הצעיר נהרג במקום.

בציון לשבח שהוענק לאחר מותו על ידי מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל יאיר גולן, נכתב: "נחישותו של סגן אורי בינמו מנעה פיגוע התאבדות והצילה את תושבי מדינת ישראל מאסון כבד".

"המשפט שאמר באותו אירוע לחייליו, 'תעופו אחורה, אני לוקח אחריות', הוא אחד המשפטים החזקים שאמר בחייו", משוכנעת נעמה בינמו, אחותו של אורי ז"ל וקצינה בצה"ל אף היא. "לפני כן הוא הבהיר שאף מחבל לא יעבור את המחסום כשהוא במשמרת. הוא חסם בגופו ושילם בחייו. ידע באותם רגעים אחרונים את משמעות המעשה וכמה חמורות יכולות להיות התוצאות".

מחוברים לארץ

בינמו הייתה בת ילדה בת 12 כשקרה האסון. כיום, כשהגיעה לגיל שבו היה אחיה המנוח במותו, היא משרתת בצבא, קצינה בדרגת סגן בבית ספר לפיקוד תחת מערך יחידות השדה. מכשירה מדריכות חי"ר, שריון, הנדסה ותותחנים להיות קצינות.

"אני מכירה הרבה משפחות שלקחו את השכול לכיוון של לא להתגייס, לא לאהוב את הצבא. אבל אני גדלתי במשפחה שמאוד מחוברת לארץ ולשירות הצבאי בכלל", היא אומרת. "אני גם מאוד אוהבת לתרום ובגלל זה המשכתי בצבא, כשאחד הגורמים שבגללם יצאתי לקצונה היה אורי".

מה נשאר לך בזיכרון ממנו ?

"המון. למרות הפרש הגילים היה לנו קשר מיוחד. הייתי האחות הקטנה והמעצבנת שנדבקת בטיולים ובישיבות עם חברים. הוא אף פעם לא מנע ממני לעשות את זה. ביליתי איתו הרבה כשהיה בבית".

האב, אבי בנמו, מחזיק בתמונתו של בנו אורי. צילום: מקס ילינסון

בינמו זוכרת כל פרט מהיום שבו הודיעו לה שאורי איננו. "כשהאסון קרה הייתי אצל חברה והיינו אמורות לנסוע ללונה פארק בתל אביב. חופש חנוכה, כיף", היא משחזרת. "אמא שלי התקשרה ואמרה 'נעמה, בואי הביתה'. לא שמעתי איזה טון מלחיץ בקולה. הגעתי לרחוב שלנו וראיתי את אחותי הגדולה, הילה, עם חבר שלה יושבים ליד הבית ושניהם בוכים. אמרתי 'או־קיי. בטח שוב פעם הם רבו'. הבחנתי בחיילים ואמרתי שיכול להיות שאורי עשה איזו ארוחת מחלקה, אבל זה היה קצת מוזר, כי אמצע השבוע. כשראיתי את דודים שלי ליד הבית כבר הבנתי שמשהו קרה. נכנסתי לסלון וההורים ישבו שם ובכו. שאלתי 'מה קרה?' ואמא שלי ענתה 'אורי, אורי'. לא חיבקתי אף אחד. עליתי לחדר, סגרתי את הדלת והדלקתי טלוויזיה. שם ראיתי תמונה של אחי הגדול".

איך המוות שלו השפיע עלייך ?

"במהלך השבעה היה לי קשה לתפוס, הייתי בטוחה שאורי נסע לטיול ויחזור מתישהו. לא הבנתי את גודל האובדן. בהמשך, בגיל 14 או 15, אם היית מזכיר את השם של אחי כנראה שהייתי בוכה. היום אני מדברת חופשי על הנושא. כשהתגייסתי, הכיוון שלי ושל המשפחה היה לחיות לצד האסון ולא בתוכו. ממש ככה. עם השנים אני קולטת את האובדן. הוא כואב לי מדי יום, אבל יודעת להתמודד איתו".

סגירת מעגל

הוריהם של אורי ונעמה התגרשו כששניהם היו ילדים. נעמה הייתה אז תינוקת. האב, אבי בינמו, הוא היום ראש עיריית נשר. "ההורים שמחו מאוד כשבחרתי לצאת לקצונה", היא מספרת. "בראש ובראשונה זה החינוך שקיבלנו בבית, לכן היה מאוד מרגש מבחינת המשפחה כשעמדתי על רחבת המסדרים בבה"ד 1 וקיבלתי את סיכת המ"מ. זה היה סוג של סגירת מעגל. כיום אני מעניקה לצוערות דרגות במגרש המסדרים בלטרון, באותו מקום שבו אחי קיבל את הדרגה שלו. אני זוכרת את הטקס שלו כאילו היה אתמול. רק שאז הוא קיבל וכיום אני זו שמעניקה".

הייתם דומים ?

"מאוד דומים, גם חיצונית וגם פנימית. הרבה אנשים שנתקלים בי יכולים להגיד 'את ממש מזכירה לי אותו'. אם מורידים לי את השיער, אני אורי. שנינו אוכלים ציפורניים, היחידים במשפחה. עקשנות היא תכונה משותפת. מכוונים למה שרוצים לעשות. לא נתקעים על סיטואציה".

שטף הפיגועים שעובר בתקופה האחרונה על המדינה מחזיר אותך למותו של אורי ?

"יש כל מיני דברים שמזכירים את אחי. לרוב לא מדובר בפיגועים, אלא בסיטואציות מצחיקות, הפעמים שהייתי מבקשת ממנו שישמור עלי. גם דברים שעוברים עלי והייתי מעוניינת להתייעץ איתו לגביהם מזכירים לי אותו. ומוניות גדולות. באירוע שבו הוא נפל הייתה מעורבת מונית גדולה, ככה שמוניות גדולות תמיד תופסות לי את העין. בסך הכל אני רוצה שדברים חיוביים יזכירו אותו. המצב הביטחוני הוא מורכב ולא פשוט, אבל כמו שהוא לא פשוט לי הוא לא פשוט גם לאחרים".

בגלל הרצון של בינמו לזכור את אחיה החי ולשמר את החוויות המשותפות החיוביות, היא ממעטת לעלות לקברו. "אני הולכת כשיש אזכרה או יום זיכרון לחללי צה"ל, כי אני מכבדת אותו ואת המשפחה. אבל אני לא אוהבת להיות שם", היא מדגישה. "לא מתחברת למקום שנקרא בית עלמין, כי קשה לי מאוד לאפיין את אורי במוות. יותר קל להתמודד כשאני חושבת על חייו, כשאני הולכת לרכוב על סוסים או לטייל. זה נותן יותר משמעות מאשר הקבר, מקום שלא מתאים לו".

עשר שנים עברו מאז האסון. נעמה אומרת שהזמן רץ. הייתה לה אז בת מצווה, וכיום היא צריכה להחליט אם היא ממשיכה בשירות הצבאי או משתחררת לחופש ארוך ולאחריו לימודי מינהל עסקים. היא עדיין לא סגורה על עתידה.

"מה אורי היה עושה היום?", היא חושבת לרגע על השאלה. "בטח הוא היה נשאר עם עינת, החברה שלו. אני מאמינה שהם היו מתחתנים. הוא היה ממשיך ומתקדם בצבא או מצטרף לשב"כ או למוסד. הנושא הביטחוני מאוד עניין אותו".

"כל מיני דברים מזכירים לי את אחי" נעמה בנמו. צילום: אלוני מור

כקצינה את יכולה לנתח את המעשה שעשה, שעלה לו בחייו? כמה אומץ נדרש ממנו, כמה הקרבה.
"אורי מאוד אהב את הצבא ותמיד ביצע את המשימות שהוטלו עליו. הוא רצה להעמיק ולהתמקצע, והחיילים והמחלקה הרגישו את זה. ברור שמה שעשה זו הקרבה מטורפת. קשה לי להגיד את זה כמישהי שבאה ממשפחה שכולה וכאחותו הקטנה, אבל יש מצבים שזה שווה את זה. אם הוא לא היה עושה את המעשה, כנראה שהיו כיום הרבה משפחות שכולות. בסוף זה נעשה כדי למנוע אירוע טרגי והמוני".

אבל אלה החיים שלו.

"בתיכון עשיתי עבודה על קדושת החיים, שם ניסיתי לפענח מה זה אומר מימים עברו ועד היום. היה שם משהו שתפס אותי חזק. נאמר שבן אדם שלא הצליח להביא צאצאים לעולם משרת איזו מטרה מסוימת. לא קל לי, אבל אני מאמינה בגורל. ממש מאמינה בגורל. יכול להיות שאורי בא לעולם במטרה לעשות טוב. ממש לא פשוט לי להגיד את זה".

הטרור לא יצליח לכבות את אור הנצח היהודי

אומות העולם חייבות גם הן ללמוד מניסיונה של ישראל, שמול טרור חייבים לפעול בשילוב של נחישות, קור רוח ויישוב הדעת עד להכרעה

פורסם ב:חדשות ועדכונים - ישראל היום

לכתבה המקורית – לחץ כאן

אמש, בבתים רבים בישראל ובתפוצות הגולה, הדליקו יהודים נר ראשון של חנוכה. נר קטן שמסמל את הנחישות היהודית להיאבק בכוחות חזקים ואימתניים. מאבק שמטרתו לקדם תיקון עולם, להרבות אור ולתת תקווה לאנושות כולה באשר ליכולת הרוח לנצח את החומר העכור שממלא את המציאות.

 

צילום: אברהם צמח, מד"א, דוברות ביה"ח שערי צדק
זכינו אנחנו לחיות במדינת ישראל, שבה שוב אפשר להדליק את חנוכיית הנצח ברשות הרבים ללא מורא וללא חשש. המכבים הקדמונים קמו שוב לתחייה, עוז רוחם מתגלה אצל אזרחים ולוחמים שנאלצים להתמודד עם טרור חייתי. אם בני האדם בכל מקום בעולם חפצי חיים, הרי שהיום יותר מתמיד הם נזקקים לאור החנוכייה היהודית.
אתמול ברחובות ירושלים, כמו ברכבת התחתית בלונדון ובמרכז השיקומי בסן ברנרדיני, התברר שוב למי שהיה צריך הוכחה שהטרור האיסלאמיסטי אינו רק בעיה ישראלית. כל מי שמנסה לקשור את עליית הטרור לסכסוך הישראלי־פלשתיני, ולהאשים את ישראל הנאבקת בו, סובל משנאה מעוורת או מציניות מרושעת.
יש רק להצטער שהנהגת המערב סובלת מיכולת מוגבלת לזהות את האויב, ומתוך מגבלה זו גם מגמגום וחוסר מעש. מי שלא יודע להגדיר במדויק את האויב גם לא מסוגל להתמודד נגדו. מתק השפתיים והרכרוכיות שמגלה הנשיא ברק אובאמה, שאליהם מצטרף הייאוש הכרוני של ג'ון קרי, מכבים את אור הלפיד שבאמצעותו אפשר להכניע טרור אכזרי שמזכיר ימים אפלים בתולדות האנושות.
אומות העולם חייבות גם הן להדליק את חנוכיית החירות. ללמוד מניסיונה של ישראל, שמול טרור חייבים לפעול בשילוב של נחישות, קור רוח ויישוב הדעת עד להכרעה. הטרור מבין רק שפה אחת, וחייבים להכניעו בשפתו שלו. לא מפתיע לכן שאזרחי ארה"ב בחרו בבנימין נתניהו כדמות השלישית בחשיבותה מבין המנהיגים בעולם. אזרחים לעיתים מבינים יותר מהר ממנהיגיהם את מה שנדרש לעשות במלחמה בטרור המתפשט. אות כבוד לישראל, שכבר שנים רבות נלחמת בטרור, שידעה לזהות את סכנותיו לפני שאומות העולם התעוררו.
הטרור המתגבר מרחיק כל הסדר אפשרי בין ישראל והפלשתינים. הצלחת הרדיקליות האיסלאמית לשבש את הסדר העולמי רק מעודדת חוגים רחבים בתוך החברה הערבית להאמין שבאמצעות טרור אפשר לסלק את היהודים מישראל. חשוב לכן כי המעוניין לקדם הסדר שלום בין ישראלים ופלשתינים, עדיף שיתרכז בהכנעת הטרור ולא ישחית את זמנו בניסיון לקדם הסדר, כשהטרור חי ובועט.
•   •   •

חיפש קורבנות – וחוסל

חג החנוכה בבירה נפתח בפיגוע דקירה ודריסה משולב • מחבל דרס שני צעירים, יצא מרכבו ודקר את הקורבן הבא – מתנדב בניידת משטרה • המזל הגדול: חייל הצליח לנטרל במהירות את המפגע • שלושה נפצעו קל  
מתנדב במשטרה ושני אזרחים נפצעו אתמול באורח קל בפיגוע משולב שהחל כפיגוע דריסה והמשיך בפיגוע דקירה. המחבל, עאמר יאסר סקאפ, בן 21, תושב שכונת בית חנינא שבצפון ירושלים, נורה על ידי חייל שעבר במקום.
האירוע התרחש סמוך לשעה 19:40 ברחוב ירמיהו – בגבול שבין שכונת רוממה לשכונת סנהדריה שבירושלים. המחבל, בעל תעודת זהות כחולה, הגיע ברכב פרטי לרחוב ירמיהו, זיהה שני צעירים שצעדו על המדרכה, עלה על המדרכה ודרס אותם.
לאחר מכן רכבו של המחבל נעצר, הוא יצא ממנו והחל לרוץ ברחוב עם סכין שלופה, מחפש אחר קורבן. "אנשים נבהלו והחלו לברוח. היו ילדים ברחוב שהסתתרו מהמחבל", סיפר תושב בשכונה שהיה עד לאירוע.
במהלך ריצתו, כמה עשרות מטרים מהמקום שבו נעצר רכבו, הבחין המחבל בניידת משטרה. "הוא דפק על החלון של הנהג, והשוטר פתח לו את החלון ואז הוא דקר אותו", סיפר עד ראייה נוסף לאירוע.
השוטר נדקר בידו, המחבל החל להימלט מהמקום וחייל מגדוד נצח יהודה של חטיבת כפיר, שבדיוק ירד מהאוטובוס, זיהה את ההתרחשות ופתח במרדף אחר המחבל, שאמנם ניסה להימלט אך לבסוף נורה על ידי החייל. המחבל מת במקום. "הייתי בסמוך ושמעתי קולות ירי. בתוך שניות ספורות הגעתי לזירה ובסיוע מתנדבים נוספים באיחוד הצלה הענקנו טיפול רפואי ראשוני לכמה נפגעים בהכרה מלאה. במקום נוצרה אנדרלמוסיה", סיפר יוסי רפאלי מאיחוד הצלה.
שני הצעירים שנדרסו על ידי המחבל נפצעו באורח קל, אחד מהם פונה עצמאית לביה"ח הדסה עין כרם כשהוא סובל מחבלות ברגליים. אזרחים סייעו לצעיר השני והושיבו אותו ברכב עד להגעתם של צוותי מד"א. חובשת רפואת חירום במד"א, אלישבע פרץ, סיפרה כי "בתוך הרכב שכב צעיר בשנות העשרים לחייו כשהוא בהכרה מלאה וסובל מפציעה בגפיים התחתונות כתוצאה מפגיעת רכב. לאחר טיפול ראשוני העברתי אותו לאמבולנס ופינינו אותו לביה"ח שערי צדק כשמצבו מוגדר קל. הוא היה נסער מאוד וסיפר שנפגע מרכב".
חובש בכיר במד"א יצחק אנגל, שטיפל במתנדב המשטרה שנדקר בידו, סיפר כי "במקום היתה המולה גדולה, גבר כבן 60 התהלך כשהוא בהכרה מלאה עם פצע דקירה בגפיים העליונות. העלינו אותו לאמבולנס ופינינו אותו לביה"ח שערי צדק תוך כדי טיפול רפואי". כמה עדי ראייה לאירוע לקו בהתקף חרדה וקיבלו טיפול במקום על ידי צוותי מד"א. במשטרה נבדק כעת עברו של המחבל ואם היה מוכר לגורמי הביטחון.
בהכנת הידיעה השתתף יורי ילון