הותר לפרסום: נדקר חייל מגדוד נצח יהודה

לפי פרטי החקירה, המחבלת פעלה לבדה והצליחה לחדור לתוך המתחם הצבאי – שם דקרה את הלוחם בגבו

אלי שלזינגר 19:07 15/07/2015

פורסם ב: "חדרי חדרים"

לכתבה המקורית – לחץ כאן

צילום: דוברות 'איחוד הצלה'
צילום: דוברות 'איחוד הצלה'

הותר לפרסום: המחבלת אשר ביצעה את פיגוע הדקירה היום (ד) בעמדה צבאית בסמוך לנחליאל שבבנימין; היא רואן אבו מטר, בת 22, תושבת הכפר ביתילו שמצפון מערב לרמאללה.

מתחקיר ראשוני שנערך בצה"ל, עולה כי המחבלת זחלה אל מתחת לשער המתחם הצבאי, טיפסה לעמדת השמירה והפתיעה את החייל. היא דקרה אותו בגב, והצליחה להימלט. החייל ירה לכיוונה שלושה כדורים, אך החטיא אותה. חבריו יצאו מיד מחוץ לשער ועצרו אותה.

בחקירתה לאחר מעצרה, הודתה כי הגיעה כדי לרצוח חייל. מהשב"כ נמסר, כי ניכר כי מדובר בפיגוע שבוצע ע"י מפגעת בודדת, ולא על ידי ארגון טרור. עוד נמסר, כי המחבלת הינה ללא שיוך ארגוני ואינה מוכרת לכוחות הביטחון.

החייל כבן 20, מגדוד החרדי 'נצח יהודה', פונה כשהוא בהכרה עם פצע דקירה בגבו למרכז הרפואי שיבא – תל השומר. מצבו עדיין מוגדר בינוני והוא הועבר להמשך טיפול במחלקה לכירורגיית חזה.

על פי דיווח ברשתות החברתיות של הפלסטינים, כוחות צה"ל פשטו לכפר ביתילו ונכנסו לבית המחבלת. ע"פ, הדיווחים מתחקרים את בני משפחתה במקום.


 פיגוע בבנימין: מחבלת דקרה חייל

נערה פלסטינית הגיעה לצומת ביתילו במועצה האזורית בנימין ודקרה את החייל בגבו. הוא נפצע באורח קל עד בינוני. המחבלת נעצרה

 פורסם ב: חדשות

לכתבה המקורית – לחץ כאן

הפצוע מפונה לבית חולים (צילום: שאול גולן)

הפצוע מפונה לבית חולים (צילום: שאול גולן)
הדוקרת אחרי שנעצרה וזירת הפיגוע ליד נחליאל, היום (צילום: סוכנות תצפית)

הדוקרת אחרי שנעצרה וזירת הפיגוע ליד נחליאל, היום (צילום: סוכנות תצפית)

פיגוע דקירה: חייל מגדוד נצח יהודה נפצע באורח קל עד בינוני לאחר שנערה פלסטינית דקרה אותו בגבו סמוך לעמדה צבאית בצומת ביתילו בבנימין. המחבלת נעצרה.

 הנערה הגיעה היום (ד') לעמדה הממוקמת בצומת ליד היישוב נחליאל ודקרה את החייל בגב. פרמדיקים של מד"א הגיעו למקום ופינו אותו לבית החולים תל השומר והוא במצב קל עד בינוני.

 כונן מד"א שלמה פרל והפרמדיק פיני גרינברג, סיפרו: "כשהגענו לזירה מצאנו צעיר בן 20 שישב בצד, בהכרה מלאה ועם פצע דקירה בפלג גופו העליון. הוא טופל בשטח על ידי חבריו וכשהגענו התחלנו להעניק לו טיפול רפואי. הוא דיבר איתנו ומצבו מוגדר קל עד בינוני".

 (צילום: סוכנות תצפית)

(צילום: סוכנות תצפית)
החייל שנפצע בדקירה מפונה לבית החולים ()

החייל שנפצע בדקירה מפונה לבית החולים

בימים האחרונים לא נרשמו תקריות אלימות יוצאות דופן ביהודה ושומרון, אולם במהלך חודש הרמאדן הרים הטרור את ראשו בשורת אירועים. ב-30 ביוני ירו מחבלים לעבר רכב ליד צומת שבות רחל סמוך לשילה, שבו נסעו ארבעה תושבי כוכב השחר שהיו בדרכם לביתם אחרי משחק כדורסל. אחד הפצועים, מלאכי רוזנפלד, נפטר מאוחר יותר מפצעיו.

לפני כשבועיים, מחבלת דקרה חיילת המשרתת במשטרה הצבאית במהלך בידוק בדרך חברון, סמוך למעבר רחל המוביל לקבר רחל. החיילת נדקרה בצווארה והועברה במצב קשה לבית החולים. מאבטחים ושוטרי ולוחמי מג"ב במעבר השתלטו על המחבלת, תושבת השטחים כבת 20, ועצרו אותה. בחיפוש בתיקה נתפסו שני סכינים נוספים.

כמה ימים לפני כן דקר פלסטיני בן 18 לוחם מג"ב כבן 20. כוחות הצלה הוזעקו למקום הדקירה ליד שער שכם בירושלים ומצאו את הלוחם כשהוא סובל מפצע דקירה בפלג גופו העליון. הם ביצעו בו פעולות החייאה. הלוחם הספיק לירות לעבר החשוד בביצוע פיגוע הדקירה ולפצוע אותו קשה. הלוחם פונה לבית חולים שערי צדק מונשם ומורדם. בתחילה דיווחה המשטרה שהמחבל נהרג, אולם לאחר מכן תיקנה את ההודעה, ולפיה הוא פונה לבית החולים הדסה.

הנער שנלחם בחיילים בהתנתקות – סיים שירות כלוחם

הנער שנלחם בחיילים בהתנתקות – סיים שירות כלוחם

סמל אליסף אורבך נשבע שלא יתגייס לאחר שחיילים פינו אותו מביתו בנווה דקלים. בגיל 22 הוא שינה את דעתו והחליט לעלות על מדים. לאחר שלחם ב"צוק איתן" במקומות בהם גדל, הוא סיים השבוע שירות כלוחם בחטיבת כפיר

פורסם ב: pazam logoלכתבה המקורית – לחץ כאן

צחי דבוש | עיתון "במחנה" | פורסם 02/07/15 09:59:17
סמל אליסף אורבך
החליט להתגייס למרות הכול. סמל אליסף אורבך
צילום: אלבום משפחתי

אחרי שהוא ובני משפחתו פונו מביתם ביישוב נווה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות, נשבע סמל אליסף אורבך, לוחם בחטיבת כפיר, שלא יתגייס לצבא שהוציא אותו בכוח מביתו.

עשר שנים לאחר מכן, סמל אורבך משתחרר השבוע מצה"ל. במהלך שירותו הוא הספיק להילחם במבצע "צוק איתן" בתור חניך בקורס מ"כים, לחזור למקום בו גדל ברצועת עזה, ואף לקבל אות הצטיינות על פעילותו במבצע. "כילד חינכו אותי להתגייס לצה"ל. תמיד היינו רואים את החיילים שהגנו עלינו וחלמנו שיום אחד נהיה כמוהם", נזכר סמל אורבך.

בתקופת ההתנתקות הוא היה נער בן 14 שהרגיש שעליו לקחת חלק פעיל בהתנגדות לתוכנית שהוביל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל. "היו לי לא מעט חיכוכים עם מערכת החוק", הוא נזכר. "סירבתי שיוציאו אותי מהבית והחלטתי להתנגד אקטיבית. לא ישבתי בבית אלא הלכתי להפגנות, לחסימות כבישים ולכל הפעילות שהייתה אז, כי היינו בטוחים שנצליח לעורר את העם ולמנוע את התוכנית".

אחת התמונות הזכורות מאותה תקופה היא זו של סמל אורבך שסירב להתפנות מביתו בעוד מספר חיילים נאלצים להוציאו בכוח. כך, ההערצה ללובשי המדים שהגנו עליו ועל משפחתו בתקופת ילדותו ברצועת עזה נעלמה באחת. "העובדה שדווקא הם לפתע באו והוציאו אותנו בכוח מהבתים שלנו הייתה בלתי נתפסת. הרגשתי שהרסו לי ולמשפחה שלי ולכל השכנים והחברים את החיים", סיפר סמל אורבך. "כשהגירוש התרחש התחייבתי לעצמי שלא אתגייס לצבא כשאהיה גדול. נשבעתי לעצמי שאני לא אלבש את המדים האלה. המדים של האנשים שפינו אותי מהבית".

חרף תמיכת הסביבה בהחלטתו והעובדה ששני אחיו הגדולים לא שירתו בצה"ל, הוריו של סמל אורבך דווקא דחקו בו להתגייס. אולם כשהגיע לגיל 18 קיבל שחרור משירות צבאי לאחר שיחה עם מפקד לשכת הגיוס בירושלים. בשיחה הוא הסביר לקצין כי טראומת ההתנתקות מונעת ממנו להתגייס.

סמל אליסף אורבך
"נשבעתי שלא אלבש את המדים של האנשים שפינו אותי מהבית". אליסף בימי ההתנתקות
צילום: אלבום משפחתי

כעבור ארבע שנים, במהלכן למד בישיבה גבוהה, חל בו שינוי והוא החליט שעליו להתעקש ולהתגייס בגיל 22. "שלחתי מכתבים ללשכת הגיוס בירושלים, בהם הסברתי שאני מאוד רוצה להתגייס. הגעתי למפקדת החדשה של הלשכה, סא"ל סיגי זלינגר, ושכנעתי אותה שתאפשר לי לעשות זאת. ממש חודש לפני הגיוס, כשהרשימות כבר היו סגורות, הצליחו להכניס אותי לחטיבת כפיר", סיפר בהתרגשות. בשל גילו המבוגר, היותו נשוי והגעתו מישיבה גבוהה, הוחלט לגייסו ל־16 חודשים בלבד, כמו חיילי ההסדר.

חזרה ללב עזה

לדברי סמל אורבך, השינוי בעמדתו בנוגע לגיוס לצה"ל הגיע עקב התבגרותו. "הסתכלתי בצורה רחבה יותר על הדברים והחלטתי להתגייס בשיא הכוח. אני לא אומר שסלחתי לאנשים שביצעו את הגירוש ואני לא סולח למי שהיה חלק מזה, אבל אני חושב שמטרת הצבא היא להגן ולשמור על אזרחי ישראל. על כן התגייסתי לצבא ולא למשטרה. ההוכחה שעשיתי את הדבר הנכון בשבילי הייתה ב'צוק איתן', במהלכו הייתי בקורס מ"כים ולחמתי ברצועת עזה".

בחודש יולי אשתקד יצא שובץ אורבך בגדוד "האריה המעופף" בבית־הספר למ"כים ולמקצועות החי"ר (ביסלמ"ח) אחרי שחתם על הארכת שירותו לשנתיים, במקום 16 חודשים. בתוך מספר שבועות מצא עצמו יחד עם חבריו לגדוד בשטחי הכינוס בהיערכות לכניסה קרקעית לרצועת עזה, המקום בו העביר את רוב שנותיו ואליו לא חזר עד לאותו רגע. "אני נכנס במוצאי שבת יחד עם הגדוד לעזה, חוצה את הגדר ומתחיל להילחם קילומטרים בודדים צפונית מהבית שלי בנווה דקלים. תשע שנים אחרי הגירוש מצאתי את עצמי לוחם באויבים שלנו עם מדים של צה"ל ונכנס לאותם אזורים בהם חייתי, שם גדלתי. זה היה מצד אחד מרגש ומצד שני כואב", הוא נזכר.

"אנחנו נגן על החיילים, הם יגנו עלינו"
"מצאתי את עצמי נלחם קילומטרים בודדים צפונית מהבית שלי בנווה דקלים"
צילום: דובר צה"ל

הריחות והנופים מסביבו החזירו אותו אחורה. "אני לא יודע איך לתאר את זה במילים אבל הרגשתי שחזרתי לאזור המוכר. כשאתה נלחם אתה מדחיק הכול ומתרכז בהצלחת המשימה ובלחימה. רק כשיצאנו מהמבצע אחרי שבועיים וחצינו את הגדר אמרתי לעצמי, 'לפני תשע שנים חיילי צה"ל הם שהוציאו אותך מכאן בכוח ועכשיו אתה באותו המקום לבוש באותם המדים. אחרי שבועיים של לחימה זה היה רגע מאוד מרגש".

ביום העצמאות האחרון הוענק לסמל אורבך אות הצטיינות על שירותו כמפקד בחטיבת כפיר. אורבך, שנשוי כבר שלוש שנים, מצהיר שגם ילדיו יתגייסו לצה"ל. "ברור שהילדים שלי יתגייסו לצבא כי אני חושב שזו זכות מאוד גדולה לשרת בצה"ל", הסביר. "אין מישהו שיכול להגיד שהוא פטור מהזכות להגן על המדינה והעם. אני עצמי רציתי להמשיך לתרום בשירות הצבאי למרות שיכולתי להשתחרר מוקדם יותר. הרגשתי שאני יכול לתת עוד מעצמי ולקחת את השירות שלי צעד נוסף קדימה. היה לי רצון גם לצאת לקצונה אבל בגלל הגיל ואשתי החלטתי להשתחרר".

פינוי אלים בשומרון

אחרי שהתגייס לחטיבה המנומרת, שעיקר פעילותה באזור יהודה ושומרון, הרגיש סמל אורבך שהוא שומר על ביתו החדש בחוות גלעד שבשומרון, אליה עבר בתום תקופה ארוכה שהעביר עם משפחתו במגורים ב"קרווילה". ארבע שנים אחרי הגירוש מגוש קטיף, הוא פונה מחדש מביתו שזה עתה נבנה. ״לפנות בוקר פרצו כוחות גדולים של משטרה לתוך הבית. לפני שהספקתי לומר מילה או לפקוח עיניים, הם נטרלו אותי בכוח ואזקו את הידיים שלי כאילו הייתי אחרון הפושעים״, שיחזר.

הפינוי האלים של משפחתו הוביל לכותרות בעיתונים שהאשימו את המשטרה בשימוש בכוח מופרז, אחרי שנקטו באמצעים לפיזור הפגנות בהם ירי כדורי גומי. ״אחרי שבניתי במאמץ גדול והמון השקעה בית חדש ששיקם אותי אחרי הגירוש מנווה דקלים – הכול נהרס. זה היה הזוי והרגשתי שרודפים אותי בכל מקום שאני הולך אליו״.

אחרי שפונה פעמיים מביתו עבר אליסף טראומה נוספת, הפעם יחד עם רעייתו יסכה, לה נישא בגיל 22. ארבעה חודשים בלבד אחרי החתונה ואחרי שנכנסו לבית החדש עליו עמל אורבך רבות, אירע פיגוע שהחריב פעם נוספת את ביתו. ״אחרי החתונה הקמנו בית חדש בחוות גלעד", סיפר סמל אורבך. "כעבור שלושה חודשים פרצו לביתנו ערבים והציתו את הבית על תכולתו. את ביתנו החדש בנינו בעזרת תרומות שגייסו עבורנו אנשים טובים״. למרות רצף האירועים הקשים שעבר לאורך השנים, סמל אורבך מסרב להתייאש: ״אנחנו מסתכלים תמיד קדימה עם כל הקשיים ויודעים שיהיה טוב״.

שנה לאחר מבצע "שובו אחים", שחזרו לוחמי גדוד "לביא" של חטיבת כפיר את ימי החיפושים והמעצרים.

שנה לאחר מבצע "שובו אחים", משחזרים גדוד "לביא" של חטיבת כפיר את ימי החיפושים והמעצרים. עבורם, מציאת הגופות על ידי לוחמי הגדוד והמתנדבים מבית ספר שדה "כפר עציון", היוותה סגירת מעגל. "הייתה תחושת שליחות וידענו שאנחנו אלה שצריכים למצוא אותם", מתאר סמל אביב גולדגאמר לוחם בפלוגה המבצעית. "הם נחטפו בגזרה שלנו. זה הגביר מאוד את המוטיבציה שלנו". כל לוחם בגדוד זוכר איפה היה בזמן החטיפה.
"ההודעה תפסה אותי בבית" , משחזר מ"פ המבצעית, סרן ניר מור. "הגענו כל הקצינים לבסיס, ומיד עם הגעת כלל הלוחמים ביום ראשון התחלנו בעבודה המאומצת", הוא נזכר.

גיל בר קולטון 30.6.15

פורסם ב"במחנה"

לכתבה המקורית – לחץ כאן

צילום: ספיר ברונזברג

"במהלך היום הפכנו כל סלע, הזזנו כל שיח, חקרנו כל מערה, אותן מערות שאנחנו רואים בנסיעה באוטובוס בדרך למוצב", מתאר סמ"ר דור בוחבוט, אז סמל המחלקה המסייעת בפלוגה המבצעית. "בצהריים ובערב תפעלנו הפס"דים ובלילה חיפשנו את הנערים החטופים".

העייפות לא הכריעה את הלוחמים והם המשיכו מלאי מוטיבציה עד לסיום העצוב של המבצע. "למרות העבודה הקשה לא שמעתי תלונה אחת. אף אחד לא ביקש להפסיק", מתאר סמ"ר בוחבוט. "כולם רק רצו להמשיך עד למציאת הנערים, ביקשו לדעת איך הם יכולים לעזור. המשכנו בכל הכוח ממש עד השנייה האחרונה".

כשבועיים לאחר תחילת המבצע הגיעו משפחות הנערים לפגישה עם לוחמי הפלוגה המסייעת. "כל אחד שרצה אמר את שעל לבו, וסיפרנו להם על הפעילות שלנו", משחזר סמ"ר משה משיח, סרס"פ הפלוגה המסייעת. "הם רצו לדעת מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתקדמים. לי אישית הייתה צמרמורת, יכולתי להסתכל סביב ולראות את כולם על סף דמעות. אמרתי להם שאנחנו כואבים, והבטחתי בשם כולנו שלא נעצור עד שנחזיר אליהם את ילדיהם. אבל אני חושב שלא היה צורך במילים. המבטים בין כולם אמרו הכול".

סוף עידן בחטיבת כפיר: פורק גדוד לביא, הגדוד הצעיר ביותר בצה"ל

סוף עידן בחטיבת כפיר: פורק הגדוד הצעיר ביותר בצה"ל

גדוד לביא , חלק מהחטיבה הפרוסה בשטחי יהודה ושומרון נסגר בטקס צבאי. מפקד הגדוד: "אני גאה לעמוד בראש הגדוד שמפקדיו ולוחמיו מגנים על עם ישראל וארץ ישראל בכל רגע נתון"

מעריב אונליין   01/07/2015 19:48

פורסם ב: Maariv

לכתבה המקורית – לחץ כאן

טקס סגירת גדוד לביא

טקס סגירת גדוד לביא. (צילום:דובר צה"ל)

 דובר צה"ל מסר היום (רביעי), על קיום טקס סגירת גדוד לביא של חטיבת כפיר, כחלק מהיערכות מחודשת של החטיבה הפרוסה בשטחי יהודה ושומרון.

הטקס נערך במעמד ראש מטה פיקוד המרכז, תת-אלוף אילן מלכה, מפקד עוצבת "עידן", תת-אלוף אורן אבמן, מפקד חטיבת "כפיר", אלוף-משנה אשר בן-לולו, מפקד גדוד "לביא", סגן-אלוף שחר ספדה, מפקדי וחיילי הגדוד.

גדוד "לביא", שהוקם בשנת 2001, נסגר בעקבות שינויים ארגוניים בצה״ל. הגדוד הוא הצעיר מבין גדודי חטיבת "כפיר", ובמהלך שנות פעילותו לקח חלק משמעותי בהגנה על אזרחי מדינת ישראל. לוחמי ומפקדי הגדוד נלחמו בטרור, ביצעו פעולות הגנה ושיא פעילותם היה לפני כשנה במהלך מבצע ״שובו אחים".

עם סגירתו של הגדוד נותרו בחטיבת "כפיר" חמישה גדודים- "שמשון", "נחשון", "דוכיפת", "חרוב" ו"נצח יהודה".

מדברי מפקד עוצבת "עידן", תת-אלוף אורן אבמן: "הגדוד נסגר היום עקב שינויים ארגוניים בצה"ל והתאמת מבנה הצבא לאתגרים הניצבים בפתחו. גם בחודשים האחרונים שלו, המשיך הגדוד לקיים פעילות מבצעית משמעותית ולעמוד בכלל המשימות שהוגדרו לו ובכך גילו מפקדי הגדוד מנהיגות ראויה לציון".

מדברי מפקד חטיבת "כפיר", אלוף-משנה אשר בן-לולו: "המג״ד, היה לי לכבוד לפקד יחד איתך על הגדוד שבו כל לוחם הוא קודם כל בן אדם. לוחמי ומפקדי הגדוד והמשפחות השכולות יישארו חלק ממשפחת חטיבת 'כפיר'".

מדברי מפקד גדוד "לביא", סגן-אלוף שחר ספדה: ״גדוד 'לביא', סיסמתנו היא ׳ערכים, לוחמים ומפקדים בראש׳. אתם הפכתם את הסיסמא לדרך חיים, למורשת ולאחוות לוחמים בשטח. אני גאה לעמוד בראש הגדוד שמפקדיו ולוחמיו מגנים על עם ישראל וארץ ישראל בכל רגע נתון".