כחודש לאחר פיגוע הדריסה שפצע שלושה מלוחמיו, גדוד דוכיפת של חטיבת כפיר ממשיך בתעסוקה המבצעית

ביטחון שוטף – במינון גבוה

כחודש לאחר פיגוע הדריסה שפצע שלושה מלוחמיו, גדוד דוכיפת של חטיבת כפיר ממשיך בתעסוקה המבצעית בגזרת עציון: "זיהיתי את הדריסה ושמעתי צעקות מלמטה – מיד דיווחתי לחמ"ל בקשר, דרכתי את הנשק ויצאתי לכביש"

תאריך: 16/12/2014, 19:48     מחבר: יאן מאיר, אתר צה"ל

פורסם ב:

לכתבה המקורית – לחץ כאן

 

שלושת הלוחמים הולכים בין הסמטאות הצרות והחשוכות של מחנה הפליטים אל-ערוב. במקום כתובות בערבית, לצד ציורי גרפיטי של פני שהידים שמתנוססים על הקירות בצבעי אדום-שחור-ירוק. מספר צעירים פלסטינים מנסים להתגרות בלוחמים בקללות, ומדי פעם גם ביידוי של אבן או בקבוק זכוכית, אך הלוחמים מראים איפוק ולא מתרגשים מהסיטואציה. "אני כבר מכיר את הרחובות כאן יותר טוב משאני מכיר את השכונה שלי", צוחק מפקד כיתה בפלוגת החוד של גדוד דוכיפת מחטיבת כפיר, סמל יקיר ירושלמי.

רק לפני חודש, במרחק דקה הליכה מהמקום, שלושה מחבריהם לפלוגה נדרסו על-ידי מחבל בזמן שאבטחו ציר הצמוד למחנה הפליטים. "לכל הפלוגה היה מאוד קשה באותו יום", משתף לוחם נוסף מהפלוגה, סמל דניאל אתיה. "מה שקרה להם יכול היה לקרות גם לכל אחד מאיתנו – אני בעצמי נמצא הרבה בעמדה הזו".

 
"אני כבר מכיר את הרחובות כאן יותר טוב משאני מכיר את השכונה שלי". צילום: יאן מאיר, אתר צה"ל

 

 

לוחמי הפלחו"ד עברו תקופה עמוסת חוויות בזמן האחרון. גזרת גוש עציון התאפיינה בהתחממות ביטחונית בחודשיים האחרונים, ועבודת הפלוגה התגברה בהתאם. הלוחמים ממשיכים בשגרתם – יוצאים לסיורים, מבצעים מארבים, מתגברים צירים, תופסים עמדות ויוצאים למעצרים – אך כל אלו במינון גבוה יותר. "לפני שבועיים היו חמישה אירועים של השלכת בקבוקי תבערה בשבוע אחד", נזכר סגן מפקד הפלוגה, סגן יאיר תשובה. "לשם השוואה, עד לפני חודש היה מצב שבו לא נזרק בקבוק תבערה אחד במשך חודש".

"הכינו אותנו לדברים האלה"

ביום האירוע, עלה סמל אורן פלבקו, לוחם בפלחו"ד, לשמירה בפילבוקס הסמוך לאל-ערוב בפעם הראשונה. "הייתה לי תחושה שמשהו רע עומד לקרות באותו יום", מגלה סמל פלבקו. הוא ישב בראש המגדל בזמן שחבריו למחלקה חזרו מסיור כדי להחליף אותו בעמדה כששמע צעקות. "זיהיתי את הדריסה ושמעתי צעקות מלמטה – מיד דיווחתי לחמ"ל בקשר, דרכתי את הנשק ויצאתי לכביש", הוא מתאר.

סמל פלבקו הזיז את אחד הפצועים שנשאר על הכביש לעבר השוליים כדי להוציאו מכלל סכנה, חזר והודיע לחמ"ל כדי לוודא שהם אכן שמעו, ושוב ירד לכביש עד שהגיע סיוע. "חשבתי על זה לעומק רק בדרך הביתה למחרת", הוא מספר. "עשיתי הכל בצורה מחושבת – הכינו אותנו לדברים האלה".

כדי לתמוך בפצועים, דאגו המפקדים לאפשר הרבה ביקורים בבית החולים. נראה כי הרעות ואווירת ה"ביחד" שמאפיינת את הפלוגה עזרו ללוחמים להתמודד עם האירוע.

גיבור שלנו: הפצוע הראשון של חטיבת כפיר

אהוד אמיתון, נפצע בחברון וזכה לכינוי 'הפצוע הראשון של חטיבת כפיר'. גיבורים שלנו: פינה חדשה בסרוגים לקראת יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

03.12.14 17:29  י"א בכסלו תשעה

פורסם ב: חדשות סרוגים

לכתבה המקורית – לחץ כאן

גיבור שלנו: הפצוע הראשון של חטיבת כפיר

  אמיתון אחרי הפציעה

"את הצליעה שלי אפשר לראות באופן מידי, אבל יש לי גם פגיעה שאנשים אינם רואים והיא אפילו קשה יותר – הפגיעה הנפשית והפוסט-טראומה. זוהי פגיעה שמקשה על חיים של אלפי פצועים, לפעמים אפילו יותר מהפגיעה הפיזית", מספר אהוד.

לאחר פציעתו בקסבה של חברון, הוא אושפז בבית חולים סורוקה שבבאר-שבע, ולאחר מכן עבר הליך שיקום ממושך בבית החולים תל השומר. היום, שמונה שנים אחרי אותו אירוע ששינה את חייו, הוא מנהל את דסק ישראל בסוכנות הידיעות 'תצפית' אבל אינו שוכח את החוויה הצבאית שעבר. "גם לאנשים ששירתו איתי ביחידה קשה לי להסביר את הטראומה שגרמה לי הפציעה. זה אחד הדברים המסובכים ביותר להבנה, בגלל שברגע אחד כל החיים שלי השתנו. כל פצוע יודע שכל תשומת הלב של הסביבה מתמקדת בו מיד לאחר הפציעה, ובמהירות בה זכה לה כך הוא גם מאבד אותה. זה טבעי וזוהי דרכו של העולם, אבל עכשיו עם ההחלטה לציין את יום ההוקרה, החברה הישראלית מוכיחה שהיא לא שכחה אותנו".

אחרי הפציעה אהוד כתב את הקטע הבא: "חודש לפני הפציעה הסמל שלי הגיע אלי לעמדת 'מגן אברהם' (מגנ"א) בחברון. הימים היו ימי אמצע סוכות, כשעלינו לקו מאימון מתקדם. השעה הייתה בסביבות 01:00 בלילה, ובדיוק הגיעה לגדוד חבילת צ'ופרים מבית ספר כלשהו. בגורלי עלה מכתב ושוקולד. אני פותח את המעטפה ומגלה ציור של ילדה בכיתה א', בשם עומר, עם איחולי שנה טובה ל"חייל היקר".

אהוד  אמיתון

בשעה 07:30, קצת לפני סוף השמירה, התקשרתי לעומר והודיתי לאימא שלה ולה על הברכה. עומר, הלכה לבית הספר באותו היום עם חיוך מהידיעה שיש חייל אי שם, ששומר עליה. את הציור עצמו טמנתי בלי מחשבה בפק"ל הכיסים שלי, וחודש אחר כך, כאשר קרסתי על המדרכה לאחר שנפגעתי על ידי מחבל, המכתב היה איתי. כשהמ"כ שלי הגיע לבקר עם שאריות הבגדים והציוד שלי שנשאר גזור בשטח, שלפתי מפק"ל הכיסים את הציור ועד היום, שמונה שנים אחרי, הוא תלוי על הארון בחדרי.

הייתי שם, בשביל כל אחד ואחת מכם, ועומר הקטנה מכיתה א', שכלל לא הכרתי, ייצגה אתכם נאמנה. חיילי צה"ל שוכבים במארבים בכדי שאתם תוכלו לשכב בשקט במיטתכם החמה. הם עולים לסיור רכוב או רגלי, כדי שתוכלו להמשיך בחייכם ולעלות לאוטובוס בבטחה.

שמונה שנים חלפו מאותו היום בו חיי השתנו כך פתאום – היום בו הצטרפתי למשפחת "מדור נפגעים". חלק ממני עדיין מוטל שם, על המדרכה ההיא בחברון, עם ברך פגועה ונפש מרוסקת. אני מתגעגע לאהוד של לפני – זה שחייך, חלם וטייל בכל מקום. אבל אם הייתי צריך, הייתי עושה זאת שוב. ויודעים מה? הייתי גם נותן את חיי, כי אין לנו ארץ אחרת".

==

בתאריך י"ז בכסלו (09.12.14) יצוין יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. בהובלת סגן שר החינוך, ח"כ אבי וורצמן, ובהפקת זהות –איגוד המרכזים לזהות יהודית ומפעלות הציונות הדתית ובשיתוף ארגון נכי צה"ל, ארגון נפגעי פעולות האיבה, מועצת תנועות הנוער בהן ארגון בני עקיבא, נט"ל, משרד החינוך, משרד הביטחון, משרד התרבות והספורט, החברה למתנ"סים, החמ"ד וארגון משפחה אחת

פיגוע בגוש עציון: מחבלת דקרה ונורתה ע"י לוחמי חטיבת כפיר

שוב ניסיון פיגוע, במקום שבו נרצחה דליה למקוס ונחטפו שלושת הנערים: ישראלי נפצע קל מדקירה בצומת הגוש. המחבלת, שנשאה שתי סכינים, נורתה כמה פעמים על ידי לוחמי כפיר ופונתה במצב קשה. תיעוד: בזמן הירי במחבלת

עוד פיגוע בגוש עציון: ישראלי נפצע היום (ב') בצומת הגוש, ככל הנראה מדקירת פלסטינית. מהפרטים הראשוניים עולה כי המחבלת, בת 25, ניסתה לדקור את הגבר בכתף ונורתה על ידי כוחות ביטחון שהיו במקום. בחיפוש שנערך על גופה נמצאה סכין שנייה. במקביל הוקמו חסמים במטרה לעצור את הרכב שהביא אותה למקום. המחבלת היא אמל טקאטקה מהעיירה בית פג'אר, שנמצאת לא הרחק מצומת גוש עציון. הפצוע סיפר לאחר מכן: "לא הרגשתי שזו סכין. חשבתי שקיבלתי מכה יבשה".