מהכנרת עד לים המלח לוחמי כפיר התאמנו: "מוכנים ומחוזקים"

במהלך האימון טיפסו החיילים במעלה הר התבור, ביצעו אימונים מחלקתיים בגבעות הבקעה והתאמנו בקרב מגע על החוף. "מגיעים ליכולות חדשות"


עדו בן פורת , י"ט בכסלו תשע"ח 07/12/17 16:34

לוחמי כפיר מתאמנים

לוחמי כפיר מתאמנים -צילום: דובר צה"ל

חטיבת כפיר נכנסה החודש ל"לבנת אימון", תוכנית אימון של החטיבה שמתקיימת אחת לתקופה ונמשכת כשלושה חודשים לאחר תפיסת קו באחת מהגזרות ארץ.

לקראת לבנת האימון הנוכחית בנו בחטיבה שבועיים מיוחדים ואינטנסיביים בהם הגדודים צעדו במסע עוצמתי לאורך מדינת ישראל, החל מים המלח ועד לים הכנרת.

מפקד גדוד נחשון , סא״ל עומר כהן, אמר לערוץ 7 כי ״מטרת הסדרה היא להעצים את עצמאות מפקדי המחלקות ולהעצים את הכשרת מפקד הפלוגה כמאמן.

״זאת סדרת אימון שחוצה מים לים ותוך כדי חוצה את גבולות היצירתיות והגיוון של האימון בנוסף לאתגר הפיזי והמנטלי״, הסביר המג"ד.

בדרך, טיפסו החיילים במעלה הר התבור, ביצעו אימונים מחלקתיים בגבעות הבקעה, והתאמנו בקרב מגע על החוף.

בין שתי נקודות אלה נדרשו הכוחות לעבור אימונים ותרגילים שונים, ולבצע משימות רבות. התרגילים דימו תרחישים שונים במתווים מגוונים התואמים את כלל הגזרות – צפון, דרום ומרכז.

כל זאת, במטרה לשמור על המקצועיות והמבצעיות הקיימת בחטיבה, להשתפר בכל יעד, וכמובן לבסוף להגיע אל היעד הנכסף – הכנרת.

סופר גאנם, מפקד פלוגה בגדוד נחשון, סיפר ״ראינו את הלוחמים גוברים על קשיים ביחד ויוצאים מחוזקים ומוכנים למשימה הבאה, בדרכים מקוריות וביצירתיות מגיעים ליכולות חדשות״.

 האימון, אשר מעמיד ללוחמים ולמפקדים מטרות ויעדים מביא אותם לגלות יכולות חדשות וכלים שלא ידעו שקיימים בהם.

חטיבת כפיר אמנם חטיבה צעירה בשנים, אך לאורך כל הדרך מחפשת כיצד להתפתח, להשתפר ולכבוש עוד יעדים במעלה הדרך, וכך תמשיך לעשות על מנת לשמור על בטחון מדינת ישראל.

צילום: דובר צה"ל

לימודים אקדמאים חינם ללוחמים

שלום חברים

לאחרונה הכריז הרמטכ"ל , רא"ל גדי אייזנקוט, על תכנית חדשה למען החיילים המשוחררים,

במסגרתה, כל חייל לוחם וחייל השייך לאוכלוסייה מיוחדת שהתגייס ביולי 13 ושירת שרות תקין ומלא – יהיה זכאי לקבל סיוע ללימודי תואר אקדמי .

המדובר בהטבה חדשה, שעדיין לא פורסמה כיאות והרבה מהזכאים אינם מכירים אותה ומכאן שגם אינם מנצלים את ההטבה ששווה במקרים מסויימים כעשרים אלף שקל.


בבקשה הפיצו את ההודעה לחבריכם, שתפו ועזרו להפיץ את המסר לכמה שיותר זכאים
חבל שיפסידו


לחצו על הקישורים להורדת פליירים בנושא:

להרשמה לתוכנית לחצו כאן !!!

לא הצלחתם להרשם, נשמח לסייע, פשוט השאירו פרטי התקשרות במייל עמותת הלוחמים כפיר (amutakfir@bezeqint.net) ואנו נפנה את הפרטים למי שצריך להמשך טיפול.
נשמח לסייע גם לזכאים שאינם בוגרי חטיבת כפיר.

הכירו את הייעוד החדש של חטיבת כפיר

אחרי למעלה מעשור בו לוחמי חטיבת כפיר איישו 24/7 את מרחבי יהודה ושומרון ונלחמו בטרור יום ולילה, כעת ייעוד החטיבה מתרחב ולוחמי הכומתה המנומרת מתאמנים גם ללחימה בגזרה הדרומית: "המטרה היא שכל מפקד ולוחם בחטיבה יהיו מומחים בזירה הפלסטינית, ויהוו מכפלת כוח משמעותית בשטח בזמן אמת"

מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל | 28.11.2017

פורסם ב:
לכתבה המקורית – לחץ כאן

בשנים האחרונות חטיבת כפיר כבר הפכה לשם נרדף ליהודה ושומרון. החטיבה, שהוקמה וצמחה בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, נועדה לספק מענה לאיומי הטרור שמעבר לקו הירוק, ולוחמיה עברו הכשרה והתמחות ייעודית לגזרה המורכבת.

בחלוף השנים החטיבה גדלה, התפתחה וצברה הצלחות מבצעיות רבות. בין היתר הובילה את הלחימה בטרור במהלך אירועי "גודל השעה", והייתה לחטיבה שנדרשה להתמודד עם כמות המפגעים הגדולה ביותר מכלל חטיבות החי"ר.

לאור ההצלחה וההישגים המבצעיים, חל שינוי בייעודה של החטיבה: לאחר עשר שנות פעילות בהן לוחמיה פעלו מדי לילה בכפרים ובערי יהודה ושומרון בלבד, כעת היא הופכת לחטיבה המתמחה בלחימה בזירה הפלסטינית כולה, ומהווה גם כוח לחימה ייעודי לגזרת עזה.


לתרומה מאובטחת לחיילי החטיבה trom


מומחים בזירה הפלסטינית

"ההיכרות המעמיקה שנוצרה ביהודה ושומרון עם האוכלוסייה הפלסטינית, היא שהובילה אותנו לתובנה שהידע והניסיון שרכשנו רלוונטי גם בגזרת עזה, והוא יהווה לנו יתרון משמעותי ביחס ליתר היחידות שיפעלו לצידנו בזירה הדרומית בעתיד", מסביר קצין האג"ם של החטיבה המנומרת, רס"ן בני קטה.

מעבר להיכרות עם האוכלוסייה, רס"ן קטה מפרט גם על קווי הדמיון בין תוואי היישובים הפלסטיניים ביהודה ושומרון לאלה בעזה. "באיו"ש אנחנו נדרשים לפעול בשטחים כפריים, מישוריים והרריים, במרחבים פתוחים, כמו שדות וחממות, ואפילו בבניינים גבוהים או אזורים צפופים דוגמת מחנות פליטים", הוא מדגיש. "תנאים אלו קיימים גם בעזה, ולכן זאת משימה שתפורה על לוחמי חטיבת כפיר".

"המטרה הסופית שלנו", מבהיר רס"ן קטה, "היא שכל מפקד ולוחם בחטיבה יהיו מומחים בזירה הפלסטינית, ושהשליטה והידע שלהם באזור יהוו מכפלת כוח משמעותית בשטח בזמן אמת".

לצד הקווים שציין רס"ן קטה, קיימים גם לא מעט הבדלים בין הגזרות: "באיו"ש אנחנו נמצאים בעומק השטח, דבר שמאפשר לנו לקבל תמונת מודיעין טובה ולהרגיש את הרוחות ברחוב הערבי. לעומת זאת, עזה נשלטת על ידי ארגון טרור עוין בעל שליטה נרחבת בתשתיות הרצועה, מה שמקשה על יכולת הפעולה שלנו".

בשביל לצמצם את הפערים, חטיבת כפיר מבצעת אימונים רבים בהם הלוחמים לומדים על הזירה הדרומית ועל האתגרים הרבים שטמונים בה. במהלך האימון האחרון של החטיבה, הלוחמים תרגלו השתלטות על היישוב חריש, שדימה שכונה עזתית. "תרגלנו בין היתר שיתופי פעולה עם כוחות שריון, הנדסה, חיל האוויר ועוד רבים", הוא משתף. "זה דברים שפחות פגשנו ביהודה ושומרון, אבל אנחנו יודעים לבצע את ההשלמה הנדרשת ולהגיע מוכנים לזירת הלחימה החדשה שיועדה לנו".

"חטיבת כפיר הייתה ונשארה חטיבה ממוקדת מטרה", מצהיר רס"ן קטה. "בשונה מחטיבות אחרות, אנחנו לא מתעסקים בכל הגזרות והאיומים של צה"ל. המטרה היא שלוחמי כפיר יהיו מומחים רק בזירה הפלסטינית ושידעו לתת את מענה מבצעי בתחומם טוב יותר מבכל חטיבה אחרת".

לרס"ן קטה גם חשוב לחדד שלמרות שעיניה של חטיבת כפיר נישאות כעת גם דרומה, דבר זה לא בא על חשבון הפעילות הרבה של הלוחמים ביהודה ושומרון: "אנחנו עדיין הכוח המוביל נגד הטרור בגזרה".

"אם תהיה הסלמה באיו"ש", הוא מציין, "נגיע לשם ונילחם בטרור כמו שחטיבת כפיר הוכיחה את עצמה לאורך כל שנות פעולותיה. ואילו אם תהיה הסלמה בעזה – נדע גם להגיע דרומה, להיכנס לרצועה ולתת את המענה המבצעי הטוב ביותר".

אך לא הכל שחור ולבן, ובמקרה של הסלמה באחת הגזרות, צה"ל יידרש כנראה לתת מענה לאתגר מורכב הרבה יותר. זאת לנוכח העובדה שהאוכלוסייה הפלסטינית באיו"ש ובעזה קשורות זו לזו והתחממות באחת מהן עלולה להוביל להתדרדרות גם בשנייה.

"אם המפקדים שלנו יקבלו החלטה שעלינו להישאר במרכז ולא לרדת דרומה – אז כנראה שיש סיבה מספיק טובה שנישאר שם ואנחנו אלו שנצטרך למנוע הסלמה ביטחונית באיו"ש", אומר רס"ן קטה, אך לצד זאת, מוסיף באותה נשימה: "לא סתם החטיבה נמצאת בעיצומה של תהליך התמחות וייעוד ללחימה בכלל הזירה הפלסטינית. הלוחמים והמפקדים שלנו עובדים קשה במטרה להיות מוכנים לשעת פקודה, והם רעבים וצמאים לקחת חלק בהצלחת החטיבה ולחתור איתה לניצחון גם בגזרה החדשה".

כעת, לוחמי חטיבת כפיר מבצעים באופן רציף תעסוקות מבצעיות ברצועת עזה לצד יהודה ושומרון, ובחודש הקרוב צפויים לוחמי סיירת חרוב לרדת דרומה. "הסיירת היא חלק משמעותי בהתפתחות ובבניית החטיבה", מסביר רס"ן קטה. "המטרה היא שלוחמי הסיירת יהוו חוד החנית של כפיר ושל צה"ל בזירה הפלסטינית".

בנוסף, רס"ן קטה ממשיך ומציג יעדים לקראת השנים הבאות. "גם שנתיים מעכשיו – חטיבת כפיר תמשיך להוות דוגמה בלחימה בזירה הפלסטינית ותהווה מוקד ידע ומקצועיות לכלל הצבא. המפקדים שלנו הם הרציניים והחרוצים ביותר, והם ימשיכו להתפתח ולעבוד קשה על מנת שביחד נשיג את התוצאות הרצויות בשדה הקרב".

"לצד זאת, אנחנו כל הזמן בתהליך למידה והוא אף פעם לא ייפסק", הוא מדגיש ומסכם: "נמשיך להיות ביקורתיים כלפי עצמנו על מנת להמשיך להשתפר. מבחינתי, גם כשאנחנו נמצאים בשיא המוכנות ללחימה, עלינו להישאר עם רגליים על הקרקע ולהמשיך לעבוד קשה כדי לעמוד גם ביעד הבא".

נופל וקם, נופל וקם

פעם אחר פעם נגע הגורל בסרן בן אבוטבול והותיר בו את סימניו. ברגל, בלסת, בגב, בראש. ובעיקר, בנפש • אבל גם אחרי שניצל ממוות חמש פעמים, מפקד פלוגת המסלול בגדוד הנח"ל החרדי לא מתרגש. רק תנו לו לצאת ראשון לשטח עם החיילים שלו והוא לא רואה בעיניים.

פורסם ב: חדשות ועדכונים - ישראל היום
לכתבה המקורית – לחץ כאן

"אני הכי גאה בעולם להיות במדים, מסתובב בהם כמו טווס". סרן בן אבוטבול
צילום: גיל אליהו/ג'יני
"אני לא מפחד למות. לא קיים אצלי דבר כזה. אני הראשון שאצא לקרב הבא, בלי שום חשש, ואוביל שוב את החיילים שלי"
בגיל 24, ואחרי שראה את המוות מקרוב, סרן בן אבוטבול, מפקד פלוגת המסלול בגדוד נצח יהודה (בעבר הנח"ל החרדי), יורה בצרורות. אבל במקרה שלו, אלה לא סיסמאות. אבוטבול הוא הקצין שחייו ניצלו הכי הרבה פעמים: חמש, אם להיות מדויקים.
הוא נפצע בצוק איתן, בעמוד ענן, בפעילויות מבצעיות ובמהלך אימונים. מירי, מפגיעות של פצצות, מאבנים שנזרקו עליו. פעם אחר פעם נגע בו הגורל והותיר את סימניו – ברגל, בלסת, בגב, בראש. ובעיקר, בנפש. הוא ראה חברים קרובים לנשק נהרגים במרחק סנטימטרים ממנו, בעוד הוא נותר בחיים. אבל תמיד, גם ברגעים הקשים ביותר, גם כשכאב ודימם, אפילו כששכב בבית החולים, התעקש לחזור מייד לשטח.
"אני מפקד, אני חייב להיות כל הזמן בשטח ולתת דוגמה לחיילים שלי", הוא אומר. "אין מישהו אחר שיעשה את העבודה שלי. אני לא יושב כל היום בחרדה שמא זה שוב יקרה לי".

חזר בתשובה בגלל האהבה

שעת צהריים לוהטת בבסיס האימונים החטיבתי של חטיבת כפיר בבקעת הירדן, ואבוטבול סוקר את חייליו ממשרדו, כשהם יושבים תחת רשת צל ומנקים את נשקם באדיקות מעוררת התפעלות. הגאווה ניכרת על פניו.
"זאת חבורה של אריות. אני מפקד עליהם שמונה חודשים, קלטתי אותם אחרי שהתגייסו, ולפני ראש השנה הם קיבלו את הכומתה. זה היה מאוד מרגש. מדובר בגדוד מיוחד, חיילים שחלקם נפלטו מהבית בגלל התנגדות הוריהם לשירות בצבא".
הוא מספר לי על ילדותו. גדל בכפר ורדים במשפחה חילונית. אבא ירון (51) היה קצין חובלים בחיל הים והשתחרר בדרגת סגן אלוף. אמא רחל (51) עובדת בביטוח הלאומי.
יש לו אחות תאומה, נופר, שלומדת חינוך מיוחד והוראת לשון במכללת אורנים, וגם אחים תאומים בני 19, זיו וטל, המשרתים שניהם בקורסים יוקרתיים בצה"ל.
בגיל 17 וחצי חזר בתשובה, בעקבות סיפור אהבה. "התנדבתי אז במגן דוד אדום במעלות והכרתי נערה מבית דתי. היתה לנו אהבה גדולה. בזכותה חזרתי בתשובה".
כבר מילדוּת חלם להתגייס לשייטת, להמשיך את המסורת המשפחתית בחיל ("גם סבא שלי שלמה שירת בשייטת"). כשהגיע מועד הגיוס הלך למיונים של השייטת, ושם התברר שהוא סובל מעיוורון צבעים.
"התבאסתי רצח. עשיתי מלחמות, שלחתי מכתבים לכל העולם, אפילו למפקד השייטת. לא עזר. בסוף אמרתי לעצמי, איפה שתהיה – תהיה הכי טוב".
באוגוסט 2011 התגייס לגדוד נחשון של חטיבת כפיר. אחרי ארבעה חודשים הועבר לתפקיד מסווג באוגדה 98.
הפציעה הראשונה הגיעה שבעה חודשים לתוך השירות, כששהה בשטח עם היחידה שלו. בעת פעילות מבצעית באחד הלילות הוא ריסק את ברכו, ואושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה. שם עבר טיפולי שיקום ופיזיותרפיה ממושכים.
"הרופאים אמרו לי, 'תגיד תודה אם תצליח ללכת כמו שצריך', ואני רק חשבתי כל הזמן איך אני חוזר לצבא. חודשיים ישבתי בבית והשתגעתי. רק רציתי לחזור לשטח.
"הזמינו אותי לוועדה רפואית כדי להוריד לי פרופיל, אבל לא הלכתי. כתבתי מכתבים לחיל הרפואה ולקצין צנחנים ראשי, התחננתי לחזור לשירות. אני גדלתי בבית קרבי ותורם, ומבחינתי לא היתה שום אפשרות אחרת חוץ מחזרה לשירות מלא.
"בסוף, מח"ט כפיר אישר לי לחזור לחטיבה. יצאתי מייד לקורס מ"כים, ידעתי שזאת דרך מצוינת עבורי להתקדם. בקורס היה קשה לי בניווטים ובמבחני הכושר. הברך מאוד כאבה לי, אבל למזלי, המפקד שלי בקורס מאוד תמך בי".
אחרי קורס מ"כים חזר אבוטבול לתפקיד מפקד כיתה בגדוד נחשון. כאן חווה את פציעתו השנייה. זה קרה ב־20 בנובמבר 2012, בעת הפרות סדר בגיזרת איו"ש במהלך מבצע עמוד ענן. הוא היה אז עם חייליו בפעילות למעצר מבוקשים בבית עומר, כשאבן גדולה הושלכה לעברו. הלסת שלו, וכמה משיניו, נשברו.
רכב צבאי פינה אותו לבית החולים הדסה עין כרם, שם עבר סדרת בדיקות וצילומים והועבר להמשך טיפול בתל השומר. אבל גם הפעם, כשהוא תחת השפעה של אינספור משככי כאבים, עסק בשאלה אחת: מתי הוא חוזר לצבא.
"הייתי באטרף לחזור לשטח. קיבלתי גימלים לנוח בבית ולהגיע לטיפולים בתל השומר. אז מה עשיתי? תפסתי אוטובוס ונסעתי בחזרה ליחידה. היה אז מתח בגיזרה, והרגשתי אחריות להיות עם החיילים בשטח. בבית החולים לא ידעו שחזרתי לצבא".

אחרי אחת מפציעותיו 
בלילות, כשהוא עדיין סובל מכאבים, הצטרף לפעילות מבצעית ביהודה ושומרון. בבקרים נסע באוטובוסים לטיפולים בבית החולים, שם טיפלו בפיו ובשיניים שנשברו. "אני חושב שזה מה שמצופה מכל מפקד. לתת דוגמה, לקחת אחריות. להיות בשטח עם החיילים שלו, גם כשהוא פצוע וכואב לו".
יכולת לקחת כמה ימי מנוחה בבית.
"לא, הנפש שלי לא בנויה לזה. לכן הטיפול בשיניים נמשך כבר כמה שנים, כי הזנחתי את העניין".
חודשיים אחרי סיום מבצע עמוד ענן, אבוטבול כבר היה בקורס קצינים בבה"ד 1. "גם בבה"ד 1 הכירו את השיניים שלי", הוא מחייך. "יש שם רופא שיניים מעולה שטיפל בי. הקורס היה קשה, אבל לא סבלתי יותר מדי. הרגשתי מצוין".
בתום הקורס שובץ כמפקד מחלקה בקורס מ"כים בחטיבה 906, וכעבור ארבעה חודשים עבר לתפקיד קצין "נמרים" בהכשרות של חטיבת גולני – האחראי להסמכת מפקדי "נמר" (נגמ"ש מתקדם).
ארבע שנים אחרי תחילת הקשר שלו עם בת זוגו, הם נפרדו. "היא הודיעה לי ביום ההולדת ה־21 שלי. שברה לי את הלב. הפרידה הזאת היתה יותר קשה לי מכל הפציעות שלי יחד.
"בכיתי אז, הייתי שבור לגמרי. אבל אלה היו הדמעות האחרונות שעלו לי בעיניים. מאז לא בכיתי. כדי להתאושש, שקעתי בפעילויות המבצעיות בצבא. מאוד עזרה לי המסגרת הזאת. החברים שלי היו לצידי כל הזמן".

"חובש שלף לי ברזלים מהגב"

במהלך מבצע צוק איתן שימש אבוטבול קצין "נמרים" בגולני ונכנס עם החטיבה לשכונת סג'אעיה בעזה. ב־20 ביולי 2014, לפנות בוקר, התרחש במקום אחד האירועים הקשים של המבצע. חמאס ירה טילים לעבר בית שבו התמקמו כוחות גולני, וכתוצאה מהירי נהרגו סגן מפקד גדוד הסיור, רס"ן צפריר בר־אור ז"ל, סרן צביקה קפלן ז"ל וסמ"ר משה אסנקו מלקו ז"ל. 13 חיילים נוספים ששהו בבית, ובהם סרן אבוטבול, נפגעו. זאת היתה פציעתו השלישית.
"אני זוכר שהיה אדרנלין מטורף. ירי, פיצוצים, אש. הרגשתי משהו לא נוח בגב, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, הייתי עסוק בטיפול בפצועים".
רק שעות אחדות אחרי שהסתיים האירוע הקשה ביקש אבוטבול מהחובש שיבדוק את גבו המציק. "הוא אמר שיש לי כמה רסיסים בגב, והוציא ממני כמה ברזלים. רצו לפנות אותי לטיפול, אבל לא הסכמתי להתפנות. הייתי כולי באטרף, הרגשתי שאני חייב להמשיך להיות שם. להילחם. מה פתאום שאני אתפנה לטיפול רפואי כשיש כזאת מלחמה מסביב?"
אני שואל מי מחבריו נהרג לידו, ומי נפצע. "אני לא יכול לדבר על זה", הוא עונה בקול חלש. ניכר בו שמראות הקרב ההוא עדיין חיים בראשו. הוא לוגם מים ומבקש שלא נדבר שוב על יום הדמים בסג'אעיה. "מצטער, לא יכול".

"לבנה בראש מטווח קרוב"

אבוטבול נטל חלק גם באירועים קשים נוספים במהלך המבצע. כשקיר של מנהרה התמוטט ופצע אנושות את מפקד גדוד 12, סא"ל שי סימן טוב, הוא היה בין הראשונים שנזעקו למקום. כך קרה גם אחרי תקרית הפילבוקס, שגבתה את חייהם של חמישה לוחמי צה"ל. "שני האירועים האלה קרו מייד אחרי שנפצעתי בגב, אבל לא הסכמתי להתפנות. היה חשוב לי להישאר לסייע בכל הקרבות".
אחרי המבצע עבר לגדוד נצח יהודה. "ביקשתי לחזור לחטיבת כפיר, ובמיוחד לגדוד הזה", הוא אומר. "רציתי להתחבר לחיילים החרדים. אני בא מבית מאוד ציוני ופטריוטי, ואני עצמי חזרתי בתשובה, כך שהשילוב הזה איתם מאוד סקרן אותי".
תפקידו הראשון היה פיקוד על מחלקה בפלוגה המסייעת. "חלק גדול מהחיילים שלי באים מבתים הפוכים מזה שאני גדלתי בו. בתים שלא מעודדים בהם גיוס לצבא, שבחלק מהם הוקיעו את החיילים שלי וזרקו אותם מהבית כי בחרו לשרת.
"לשם רציתי להיכנס. להיות איתם, להוביל אותם, לעזור להם. מפקד ומחנך הוא אבא ואמא לכל דבר. חייל, ובטח חייל חרדי שלפעמים אין לו אפילו בית, חוֹם ומשפחה לחזור אליהם, צריך כתובת. הם ראו בי כתובת לשיחות נפש ולעזרה בכל תחום.
"עזרתי להם להתחיל את החיים מחדש, כשהם מנותקים מהמשפחה. חיפשתי להם דירות להשכרה ביד 2, הלכתי איתם לראות את הדירות, עזרתי להם עם החוזה.
"אני תמיד שם בשבילם. הם מדברים איתי לפני שהם יוצאים לדייט הראשון, מתייעצים מה לעשות ומספרים לי אחר כך איך היה. עד היום חיתנתי 26 חיילים שלי. לכולם עזרתי לסגור אולם, ליצור קשר עם הקייטרינג והדי.ג'יי, כל מה שצריך. העזרה הזאת נותנת לי המון סיפוק. הם משתפים אותי בהכל ואומרים תודה, מרגישים שאני נותן להם מכל הלב".
ב־12 ביוני 2015 הוזעקו סרן אבוטבול וחייליו לחלץ כוח של יחידת דובדבן והשב"כ, שהותקף בכפר ג'ילזון, סמוך לרמאללה. "בזמן שהתקרבנו אליהם זרקו עלי לבנה על הראש, מטווח קרוב. פינו אותי לבית חולים, ושם אבחנו לי סדק בגולגולת ועשו לי תפרים מעל העין.
"אחרי יומיים שחררו אותי מבית החולים, עם 40 גימלים. מה אתה חושב שעשיתי? נסעתי ליחידה שלי בבית אל וחזרתי לפעילות בשטח, עם התחבושת על הראש. עליתי לסיורים, עשיתי כל מה שצריך".
אלא שהפעם, ההחלמה הסתבכה. "התפרים שעשו לי מעל עין שמאל לא היו טובים, והרגשתי שהראייה שלי מיטשטשת. אחרי כמה ימים ממש איבדתי את הראייה בעין. שישה ימים לא ראיתי כלום. תפסתי אוטובוס לרמב"ם, ושם פתחו לי את התפרים, שחררו את הלחץ מהעין ותפרו אותה שוב. כבר באותו יום חזרתי לראות בעין, ואחרי כמה ימים חזרתי לצבא. זאת בכלל לא היתה שאלה מבחינתי".

"עשיתי באנג'י וצניחה חופשית, אבל אני מפחד מאוד רק מנחשים". אבוטבול
צילום: גיל אליהו – ג'יני
ולמרות הכל, לצד הלהט והנחישות, הצלקות נשארו. אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. "יש לי זיכרונות קשים מהאירועים האלה. מין פלאשבקים שבאים פתאום, והכל רץ לי בראש כמו סרט – כל הפציעות, כל הפעמים שראיתי חברים נהרגים לידי. כל קול נפץ מקפיץ אותי. בלילות קשה לי לישון, אני מתעורר מכל רעש קטן. זה לא קרה לי לפני הצבא.
"הלכתי לפסיכולוגים, אבל אחרי כמה שיחות הרגשתי שזה מספיק. שאני יכול להתמודד עם זה לבד. בסך הכל אני בסדר. מתפקד טוב. אני מרגיש שהעשייה בצבא, הפיקוד על החיילים וכל המשימות שיש לנו לבצע הם התרופה הכי טובה לכל מה שעברתי".
ב־5 בינואר 2016, במהלך אימונים בבסיס צאלים, הצטרף סרן אבוטבול כחונך לתרגיל של סיירת חרוב מחטיבת כפיר. אליו הצטרף כחונך חברו הטוב, סרן ישי רוסלס, שהיה מ"מ בפלוגה שלו.
"היתה הפסקת צהריים, ושנינו נכנסנו לאוהל לישון קצת. ישנו ממש אחד ליד השני. פתאום נשמע פיצוץ אדיר, רעש מחריש אוזניים ממש. בהתחלה חשבתי שירו עלינו קסאם. רק בהמשך הבנתי שזה היה פגז מרגמה, שנורה באימון אחר בבסיס ונפל עלינו בטעות.
"כל השטח התמלא בעשן. מייד קלטתי שישי שוכב לידי ולא זז. הבנתי שהוא נהרג. התקשרתי למפקד שלי ואמרתי לו שישי נפגע. חצי צה"ל היה שם באותו זמן, כך שהמון אנשים באו מייד וניסו לטפל בישי, לעשות בו החייאה. אבל הוא מת".
אבוטבול עצמו נפצע באוזניו כתוצאה מהפיצוץ, ושמיעתו נפגעה ב־50 אחוזים בשתי אוזניו. זאת היתה פציעתו החמישית.
הוא עוצר לדקה ארוכה. פוכר את אצבעותיו. "המוות של ישי היה מכה קשה. הוא היה חבר קרוב, שנהרג ממש עלי. אני שומר על קשר קרוב עם המשפחה שלו, מבקר אותם פעם בכמה חודשים. בתחילת השנה הייתי בחתונה של אחיו. האובדן הזה קשה לי מאוד".

החלום הגדול: להיות סמג"ד

אני שואל את אבוטבול אם הוא לא מרגיש שהגורל מנהל איתו משחק מסוכן. "אם אצטרך למות בקרב, אז אמות", הוא אומר ברצינות תהומית. "ברור לי שזה יכול לקרות במבצע או בקרב כזה או אחר, אבל אני לא חושב על זה. אני פה כדי לעשות את מה שצריך. ואם אדרש, אני הראשון שייצא להילחם, בלי לחשוב פעמיים. אוביל את החיילים שלי ואסתער. אני בטוח שכל הגדוד שלי ינהג בדיוק כמוני.
"אני הכי גאה בעולם להיות במדים. מסתובב בהם כמו טווס. להיות לוחם, להיות בשטח, תחת כיפת השמיים – זו הגשמה של חלום גדול. היעד הבא שלי הוא להיות סמג"ד".
מה אומרים הוריך על מה שעבר עליך?
"הם מאוד גאים בי ורוצים שאצליח בצבא. מצד שני, הם רוצים לראות אותי מקים משפחה. בגלל שאני שומר שבת, יש לי יותר זמן להיות עם המשפחה כשאני יוצא הביתה בסופי שבוע. אין טלפונים, אין בילויים, רק משפחה נטו. אפשר לדבר, להיות יחד".
אתה מקנא קצת באחים הקטנים שלך?
"לא, אני מאוד מפרגן להם על השירות שלהם".
לאחרונה יצא מקשר זוגי שנמשך שמונה חודשים. "הזוגיות חסרה לי, אני רוצה אהבה, אבל זה לא פשוט לבחורה להיות עם איש צבא שיכול להיות איתה רק פעם בכמה שבועות. אני מודע לזה.
"בחתונות של החיילים שלי, הם תמיד אומרים לי 'בקרוב אצלך'. אבל אני עוד צעיר. הכל יגיע בזמנו".
ואיך לא – הוא חובב אקסטרים. "עד היום כבר עשיתי באנג'י וצניחה חופשית. אני מת על נסיעות שטח בטרקטורון ומאוד אוהב לטייל בהרים".
יש משהו אחד בעולם שאתה מפחד ממנו?
"ברור. אני מאוד מפחד מנחשים".